לאור האמור, טוענת התובעת כי הנתבע הינו אביו של הילד אשר היה שותף לתהליך הבאתו לעולם, על כן חייב הנתבע לספק צרכיו של הילד ולספק לו ולאמו (התובעת) מדור.

לדברי התובעת נשא הנתבע בהוצאות הבית והכלכלה ואולם כחצי שנה לפני הגשת התביעה דנן מאז יוני 1997 עד דצמבר 1997 פסק לשלם את הוצאות הבית והיא נאלצה לשלם מחצית ההוצאות.

מינואר 1998 אומרת התובעת, הפסיק הנתבע לשלם את כל החשבונות, הפסיק לקנות בגדים ומזון לילד והיא נאלצת לעשות זאת בעצמה.

במרץ 1998 פנה אליה הנתבע כדבריה וביקש כי תעזוב את הבית ומשסירבה הגיש נגדה ונגד הילד תביעה לסילוק ידם מהדירה.

יצויין כי הצדדים חדלו להתגורר יחד מאז ספטמבר 1998.

התובעת תובעת מזונות חודשיים עבורה בסך 2,700 ש"ח ועבור התובע בסך 4,210 ש"ח.

כן תובעים התובעים כי הנתבע ישלם סך של 2,800 ש"ח עבור מחצית הוצאות אחזקת הבית ששולמו על ידי התובעת מחודש יוני 1997 עד לדצמבר 1997.

הנתבע מנגד, כופר במחוייבותו במזונות התובעים.

לדבריו, בעת תחילת היכרותם היה ביניהם קשר חברי והתובעת אף אמרה לו בתקופה מאוחרת יותר כי בתקופה הראשונה של הקשר ביניהם היו לה קשרים עם גברים נוספים.

לדבריו הוסכם ביניהם כי התובעת תעבור לגור בדירתו לאחר שהיה עליה לעזוב את המעונות לאחיות שם התגוררה כעשר שנים.

לגירסתו, הצעתו כי תעבור להתגורר עמו באה על מנת לבחון האם יש אפשרות למסד הקשר ביניהם לקשר נישואין.

לטענתו התנה נישואין באורח חיים לפיו יש שמירת שבת אין מעשנים ומגיעים להסכם ממון להסדרת עניני רכושם.

אומר הנתבע כי היה ביניהם הסכם כי בעת שהם מתגוררים יחד ישאו יחד בנטל ההוצאות.

כן היה ברור ומוסכם עליהם לדבריו, כי אם יחליטו שניהם או מי מהם שלא להינשא, דבר שבפועל קרה, כי אז לא יהיה מקום להמשך החיים המשותפים.

לגירסתו אכן החליט שלא להינשא לתובעת אולם איפשר מגורי התובעים בדירה לתקופה נוספת מתוך התחשבות בהריונה של התובעת ולידת הילד.

הנתבע טוען כי הסכים לנסות להוליד ילד עם התובעת. הדבר לא צלח והיה צורך בהפריה חוץ גופית. לצורך ביצוע ההפריה בזרעו היה עליהם לטענת הנתבע, להרשם לנישואין וכזאת עשו בספטמבר 1992.

אולם לאחר מכן הוברר כי טיב זרעו של התובע אינו מאפשר אף הפריה חוץ גופית והתובעת נכנסה להריון כתוצאה מהפריה חוץ גופית בזרע תורם זר.

לטענתו של הנתבע לפני ההפריה מתורם זר הוא לא נדרש להסכים לה או להתחייב לראות בילד כילדו ואמנם לא הסכים ולא התחייב כאמור. מהלך זה נעשה על ידי התובעת מרצונה החופשי ומיוזמתה.

לשיטת הנתבע הוא אמנם מתנהג כלפי הילד כאב, הוא עושה זאת שכן יש לו רגשות כלפי הילד שהוא מכירו מאז לידתו וברצותו לתת לילד תחושה שהוא גדל במסגרת משפחתית רגילה.

לתובעת לעומת זאת, לטענת הנתבע, לא היה ענין שלילד תהיה תחושה כאמור והיא לימדה את הילד לקרוא לנתבע בשמו הפרטי ולא בכינוי "אבא", רשמה את הילד בשם משפחתה וטרחה להסביר לילד שאין לו אבא וכי היא מחפשת עבורו אב ראוי.

התובעת אף הגדילה עשות כדבריו כאשר הציעה לו בציניות לאמץ ילד בחו"ל שכך יצליח שלא להיוותר חשוך ילדים כאחיו.

לגרסת הנתבע, מאז לידת הילד נוהגת עמו התובעת באלימות מילולית ואף פיזית, מתפרצת כנגדו, מעשנת סיגריות בקרבתו אף כי העישון מפריע לו ואינה שומרת שבת חרף זאת שהתנהגות זו מפריעה לו.

הנתבע הגיע למסקנה שאינו חפץ להמשיך את מגורי התובעת בביתו.

הנתבע מכחיש מחוייבותו במזונות התובעת והתובע.

מזונות התובעת:

א. מחוייבות אדם למזונות אשה וילד מתקיימת עפ"י הדין האישי החל על הצדדים ובהעדר דין אישי או כאשר הדין האישי אינו קובע חיוב במזונות נקבע החיוב עפ"י חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט- 1959. (להלן: חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).

דינם האישי של הצדדים והקטין בהיותם יהודים הוא הדין העברי.

עפ"י הדין העברי חייב אדם במזונות אשתו, אין אדם חייב במזונות אשה אשר אינה אשתו.

עפ"י החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט- 1959 החיוב במזונות הוא כלפי בן זוג.

בן זוג משמעותו - הנשוי לו.

אין חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) מדבר בידוע בציבור אין הוא קובע כבחוקים שונים אחרים בת זוג לרבות ידועה בציבור.

אכן, נעשה נסיון בעת הדיון בהצעת חוק המזונות להוסיף את הידועה בציבור כזכאית למזונות מבן זוגה, אך נסיון זה נדחה.

עו"ד אמנון בן דרור - הידועה בציבור - נישואין ללא נישואין - עמ' 79, הערה מס' 2.

בהמ' (ת"א) 2296/84 שאול כתב נ' ג'וליט מזרחי פסקים מחוזיים תשמ"ה ג' עמ' 12, 13. דובר בתובענתה של ידועה בציבור לחיוב המבקש בכל החיובים הנובעים מיחסיהם לרבות מזונותיה. את עילת תביעתה בקשה לבסס על חייה המשותפים עם המבקש במשך תקופה ארוכה אליהם נלוותה כוונה ליצירת מערכת חובות וזכויות הדדיות.

את ההנמקה לתביעתה מצאה המשיבה בחוק המזונות.

כב' השופט מצא קבע כי:

"החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) ... הינו חוק מטריאלי, הקובע את היקף החבות במזונות על פי דין. בחוק זה אין זכר לחובת איש לזון את הידועה בציבור כאשתו ... כל אימת שהתכוון המחוקק להקנות זכות ממונית או חפצית ל "ידועה בציבור" הוא עשה כן בלשון מפורשת. כזאת למשל הזכות למזונות מעזבון בן הזוג, האמורה בסעיף 57(ג) לחוק הירושה... . בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) אין הוראה מפורשת, בדבר קיום חובה לזון את ה"ידועה בציבור" והעדרה של הוראה כזאת הוא הנותן, שאין החובה הזאת קיימת על פי הדין, כלל ועיקר".

אכן, הגדרת "בן זוג" לכשלעצמה הורחבה לאחרונה ונקבע כי לענין תביעת פיצויים עפ"י פק' הנזיקין תיכלל בהגדרת "בן זוג" אף הידועה בציבור ברם בית המשפט בקובעו כך, סייג הרחבה פרשנית זו לחוקים על פיהם מוענקות הטבות סוציאליות או פיצויים ולא הרחיב לענינים מהותיים, המתיחסים לסטטוס, למעמד כבן זוג ושלא לצורך קבלת הטבות סוציאליות או פיצויים. ע"א 2000/97 ניקול לינדורן נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, תקדין עליון כרך 4)99) תשנ"ט/תש"ס - 1999, עמ' 10-11) 84).

כב' הנשיא ברק, קבע:

"הפסיקה בישראל ראתה בידועים בציבור מצב עובדתי המוכר לצרכים אלה ואחרים (בין ביחסים בינם לבין עצמם, כגון שיתוף נכסים ובין ביחסים בינם לבין זולתם). הפסיקה לא הכירה ביחס של הידועים בציבור כיחס היוצר מעמד (סטטוס ) של ידועים בציבור ...

עמדתי על כך באחת הפרשות בצייני:

"שיטת המשפט בישראל, בדומה לשיטות משפט מודרניות בדמוקרטיות נאורות, שומרת על סטטוס הנשואים ואינה מזהה את מוסד הידועים בציבור לסטטוס זה ... לא הרי נשואים כדת וכדין, עליהם חל מכלול דינים הקשור לסטטוס הנישואים, כהרי ידועים בציבור, אשר אינם נהנים ממעמד הבכורה של סטטוס הנשואים" (בג"ץ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ "ד מז(787 ,749 (1).

גישה זו בעינה עומדת, ואין דבר בפסק דיננו היום המשנה אותה. ההכרה בזכותה של ידועה בציבור כתלויה מבוססת כל כולה על המצב העובדתי של תלות הדדית למעשה. הכרה בזכותה של הידועה בציבור אינה מבוססת על מצב נורמטיבי של זכות לתלות ... הוא הדין בפסק דיננו שלנו. מכירים אנו במציאות הקיימת, לפיה בני זוג חיים יחדיו ויוצרים, הלכה למעשה, תלות. מעשה נזיקין גרם למותו של אחד מבני הזוג. הוא פגע בכך בתלותו של השני.

בכך גרם המזיק נזק לזולתו. אין כל סיבה שלא לפצות על נזק זה; אין כל סיבה לשחרר את המזיק מאחריותו. ענין לנו איפוא, בדין נזיקין המפצה על אובדן תלות בפועל" (וכן בסע' 14) "...אין (בפסק דיננו - נ.מ.) כל קביעת הלכה בדיני המעמד האישי. עמדתנו הינה כי הדיבור "בן זוג" בפקודה מצביע על מצב של תלות ולא על סטטוס משפטי".

התובעת אף לא טענה כי יש לחייב הנתבע במזונותיה עפ"י חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) מכח היותה בת זוגו.

משכך, אין לחייב הנתבע במזונות התובעת עפ"י הדין האישי שכן החיוב לפיו הוא כלפי אשתו של החייב וכן אין לחייבו עפ"י החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) שכן החיוב על פיו הוא כלפי בן זוג הנשוי לו.

יצויין כאן במאמר מוסגר כי עפ"י גובה השתכרות התובעת וגובה השתכרות הנתבע אף אם היו הצדדים זוג נשוי רשאי היה הנתבע לאמר לתובעת "צאי מעשה ידייך במזונותיך" ולהיפטר מחיובו במזונותיה.

ב. טענתה של התובעת היא שיש לחייב הנתבע במזונותיה שכן היה בינה לבין הנתבע הסכם מפורש לפיו יגורו הוא והיא יחד בדירת הנתבע יקימו בית משותף ויגדלו ילדים ככל זוג, עד סוף חייה.

לטענתה, על פי הסכם מפורש זה התחייב הנתבע לספק לה מדור, אחזקת מדור ומזון כל חודש באופן קבוע כפי שהתחייב וכפי שפעל בהתאם להתחייבותו כל השנים.

אכן, כבר נקבע כי יכול שאדם יחוייב במזונות הידועה בציבור מכוח חוזה מפורש המחייבו לכך.

המ' (ת"א) 2267 ,2296/84, שאול כתב נ' ג'וליט מזרחי הנ"ל עמ' 14.

אף נקבע כי הסכם בדבר זכויות של ידועים בציבור איננו הסכם בלתי חוקי.

ע"א 563/65 יגר נ' פלביץ הנ"ל, עמ' 248.

ע"א 805/82 וסרנו נ' כהן, פ"ד לז(529 (1.

בע"א 805/82 ורסנו נ' כהן הנ"ל בעמ' 530, הרחיק בית המשפט לכת כשנאמר על ידי כב' השופט ברק (כתוארו אז) כי היה מוכן להרהר אחר הלכת החוזה המפורש, ולבסס את זכותה של אישה ידועה בציבור למזונותיה לאחר הפירוד גם על הסכם מכללא, שתכנו משתנה לפי נסיבות הענין.

נקבע שם כי לפי הדין האישי אין לידועה בציבור כל זכות קבועה למזונות למעט מזונות מן העזבון.

נקבע כי העדר ההוראות בדבר מזונות בין בני זוג שלא נישאו אינו מקרי, ועל כן אינו מהווה לאקונה המחייבת שימוש בהיקש.

בע"א 563/65 רחל יגר (פלינק) הידוע גם בשם פלביץ נ' זאב פלביץ ואח' פ"ד כ (3) 244 דובר בתביעת מזונות של אשת איש אשר נטש אותה ואשר עלתה ארצה עם ילדתה ומאז חייתה עם המשיב. תביעתה היתה למזונותיה ולמזונות ילדתה.

בין השאר ביקשה המערערת לבסס את חיוב המשיב במזונותיה מטעמי הצדק והיושר.

בית המשפט דחה טענתה זו באומרו: (בעמ' 247)

"עם פקיעתם של נישואין, פוקעות גם זכויות והחובות ההדדיים של בני זוג ותנאי הסידור שנעשה בזמן הגירושין (אם נעשה) באים תחתן. זוג לא נשוי, לא כל שכן. פעם ידועים בציבור כבעל ואישה, לא לעולם הם כבעל ואישה. מצב זה של ידועים בציבור הוא דבר שבעובדה, וככל עובדה אחרת גם זו עשויה להשתנות ולהתבטל, לפי הנסיבות. אם אחד מהם אינו רוצה להמשיך בחיים המשותפים, אין לכפותם עליו. אז מקיץ הקץ על מה שהיה ונשאר רק מה שהוסכם ביניהם, אם בתקופת החיים המשותפים ואם בזמן הפרידה, וגם זה רק במידה שההסכם תופס ואינו בטל מחמת אי חוקיות ... אפילו היו ידועים בציבור כבעל ואישה אין למערערת זכות חוקית למזונות מהמשיב, לא בתקופת החיים המשותפים ולא כל שכן אחרי ניתוק היחסים ביניהם, אלא אם קיים הסכם הקובע אחרת במפורש או מכללא".

ואכן המערערת שם הסמיכה תביעתה בעיקר על טענת קיומו של הסכם בעל פה אשר אף בלי הסכמה מפורשת ניתן להסיקו מהנסיבות. לטענתה, המשיב הסכים להעניק לה כל הזכויות של אישה נשואה, במיוחד לזונה ולפרנסה עד סוף ימיה, והיא מצידה קיבלה על עצמה לגדל את בנו מנישואיו הקודמים.

נאמר שם מפי כבוד השופט ברנזון:

"הסכם מכללא כזה אינני רואה כיצד אפשר להסיקו מנסיבות החיים המשותפים, ניהול משק בית משותף וגידול הילדים אף במשך תקופה ארוכה מאוד. לכל היותר הייתי מבין שהוא חייב לזונה ולפרנסה כל זמן שהם ממשיכים לחיות כבעל ואישה. סביר הוא שכל זמן שהאישה חיה עם גבר לא תסכים להיות עמו ולמלא כלפיו את תפקידיה וחובותיה כאישה בלי שתהנה מהזכויות הרגילות של אישה נשואה. אבל לא כן כאשר דרכיהם נפרדות".

אכן, במכלול הבעיות הכרוכות בהכרה בזכות המזונות של הידועה בציבור לאחר הפרידה כרוכה ההקבלה למזונות בנישואין. לגבי זוג נשוי פוקעת חובת המזונות עם ניתוק קשר הנישואין (על פי הדין העברי, והוראת סעיף 15(ב) לחוק המזונות). עם זאת "נהנים" זוגות נשואים מתקופת זמן ממושכת יחסית בין החלטת הפרוד לגירושין בפועל כשהמזונות משמשים את האישה לתמיכה ולזרוז הבעל בגירושין. לעומת זאת, במקרה של הידועים בציבור ניתוק הקשר הוא באופן מיידי וזאת בהעדר כל אילוץ מערכתי להתדיין.

עו"ד אמנון בן דרור - הידועה בציבור נישואין ללא נישואין, 85-86.

כאמור, ההסכם יכול לקבוע מזונות בתקופת החיים המשותפים ויכול אף שיקבע מזונות גם בפרידת הזוג, שכן על ההסכם חל דין החוזים והצדדים לו יכולים להתנות ככל שירצו.

ויש האומרים כי אם נסיבות החיים המשותפים הן כאלה שניתן ללמוד מהן כי הצדדים ביקשו לחיות כבעל ואישה, ניתן להסיק מכך שהיו מוכנים ליטול על עצמם חובות וזכויות המקבילות לאלה שנוטלים על עצמם בני זוג שנישאים ושבמקרה בו הגבר מבקש לנתק הקשר הוא יהיה חופשי לעשות זאת אך אפשר להניח קיומו של תנאי מכללא לפיו אם יעשה זאת ללא אשמת בת זוגו יהא עליו לשלם לה סכום דומה לזה שהיה משתלם בהליכי גירושין בין בני זוג נשואים בסיבות מקבילות".

פרפ' ד. פרידמן במאמרו "הידועה בציבור בדין הישראלי". עיוני משפט ג' תשל "ג .470 ,459

הנשיא ברק בפסק הדין בענין ורסנו דלעיל מוכן היה לשקול פיצויים לאישה שסולקה מן הבית המשותף בפתאומיות מהפרת תניה חוזית משתמעת לפיה יינתן זמן סביר להליכי הפרוד בין הצדדים.

השקפה שונה הביע השופט זמיר בתמ"א (ת"א) 2285/91 דוד ואלישע גולדובסקי ואח' נ' מיכאל גולודובסקי תק' מחוזי 244 (3)92, לפיו אין הידועה בציבור זכאית כלל ל"מזונות" בפירוד שכן מזונות ניתנים רק על פי דין או חוק. לכל היותר זכאית היא לפיצוי חודשי על פי דיני החוזים כשיש הסכם מפורש על כך ואין לבסס תביעה כזו על הסכם מכללא.

בנסיבות התביעה דנן ייאמר כי לא הוכחה בפני התחייבות מצד הנתבע מעין זו לה טוענת התובעת לאמור התחייבות במזונותיה כל ימי חייה.

לא הוכח בפני כי הנתבע התחייב כלפי התובעת כי זו תתגורר עמו עד סוף חייה ובכל נסיבות שהן, בדירתו או כי ישא באחזקת מדורה ובמזונותיה בכל נסיבות שהן עד סוף חייה.

עפ"י הראיות כפי שעלו בתביעה דנן הצדדים החליטו לגור יחד בדירת הנתבע.

הצדדים חשבו להינשא מחשבה אשר לא יצאה אל הפועל, בעיקרה לאור זאת שלא הגיעו לעמק השווה בענין הסכם יחסי ממון עליו ביקש הנתבע כי יחתמו ואילו התובעת סירבה להסכם כפי שהוצע ע"י הנתבע. הצדדים לא הגיעו להסכמה למהותו ונוסחו של הסכם יחסי ממון להסדרת נושאי הרכוש ביניהם וכתוצאה מהעדר הסכמה זו לא נישאו.

אמנם הצדדים נרשמו לנישואין בשלב מסויים של חייהם המשותפים (1992) אולם רישום זה נעשה עפ"י גירסת הנתבע - אותה אני מקבלת שכן היא מתישבת עם ההגיון - לאור דרישה כי יירשמו לנישואין במהלך נסיונות ההפריה המלאכותית מזרעו של הנתבע שכן עפ"י תקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית) התשמ"ז- 1987 תק' 5, ניתן לבצע הפריה מלאכותית או מתורם זר (עפ"י הגדרת תורם בתקנות אלה תורם הוא מי שזרעו נועד להפרות ביצית של אישה שאינה אשתו וזהותה אינה ידועה לו) או מבעל. כיוון שהצדדים ניסו לבצע הפריה מזרעו של הנתבע היה עליהם להראות שהם זוג נשוי שכן האלטרנטיבה האחרת לא קיימת - זהותה של התובעת ידועה לנתבע.

הצדדים חיו יחד בדירת הנתבע. ניסו להוליד ילד משותף ומשלא צלח בידם הדבר נכנסה התובעת להריון מזרע של תורם זר.

בתקופה שבסמוך ללידת הילד ביקש הנתבע להפסיק את חייו המשותפים עם התובעת אולם עקב הריונה ותאונת דרכים שעברה הישהה לדבריו רצונו זה. לדבריו התובעת שינתה התנהגותה כלפיו והחלה לנהוג כלפיו בתוקפנות ובאלימות.

משביקש ממנה יותר מאוחר לעזוב את דירתו היא סירבה, על כן הגיש נגדה תביעה לסילוק יד.

אף אם היה ניתן לראות בהזמנתו של הנתבע את התובעת להתגורר עמו בדירתו כהתחייבות לספק לה מדור, הוצאות מדור ומזון הרי שאין עולה עפ"י חומר הראיות - ובענין זה מקובלת עלי גירסת הנתבע ועדותו - כי התחייב לדאוג למדורה, אחזקת מדורה וכלכלתה של התובעת עד סוף ימיה ובכל תנאי וללא עוררין.

מחוייבות וקשר מהותיים משמעותיים ורציניים יותר להם ניתן ביטוי פורמלי בנישואין אף הם אינם עומדים תקפים לכל אורך חיי כל אחד מבני הזוג ואף אם התגרשו.

זוג שנישא ומתגרש מתבטלת עם הגירושין המחוייבות במזונות לרבות למדור.

אין לאמר כי הסכם לחיים משותפים גורר בחובו מחוייבות לכל החיים, מחוייבות קושרת ומוחלטת ואף מעבר וחזקה מזו שבנישואין.

לא הוכח בפני כי היתה מחוייבות כזו מצד הנתבע.

ההצעה להתגורר יחד תופסת כל זמן ששני הצדדים חפצים לגור יחד.

לא הוכח בפני כי היתה מחוייבות מעבר לכך.

משכך, משהחליט אחד הצדדים כי אינו רוצה יותר במגורים המשותפים, הרי שאין קיים יותר ההסכם לחיים משותפים ולמגורים בדירת הנתבע.

אף בהתיחס לתובעת אין לאמר כי היא כבולה להסכם לפיו מוטלת עליה חובה להמשיך להתגורר עם הנתבע עד סוף ימי חייה.

לשיטת התובעת ההסכם למגורים בדירת הנתבע הוא לכל ימי חייה ואין הוא רשאי להשתחרר ממנו, משכך לשיטתה, אין אף היא רשאית לעולם להשתחרר מהסכמתה להתגורר עם הנתבע בדירתו, דבר שאינו מתקבל על הדעת.

הסכם למגורים משותפים אינו יכול לקשור צד מהצדדים התקשרות לצמיתות, ואין כל אינדיקציה ואין כל ראיה לכך שהתחייבות כזו היתה קיימת במקרה דנן.

מעבר לכך, לא הוכח בפני כי היתה מצד הנתבע מחוייבות עתידית או קביעה מפורשת לשאת במדורה אחזקת מדורה וכלכלתה של התובעת.

הנתבע "הזמין" את התובעת להתגורר עמו לאחר שהיו חברים אינטימיים כ- 5 שנים ולאחר שהתובעת חיפשה דירה שכן היה עליה לעזוב מקום מגוריה במעונות לאחיות. הנתבע הציע לתובעת להתגורר עמו על מנת לבחון התאמתם ואפשרות לנישואין.

כל זמן שהצדדים חיו מתוך הסכמה הדדית יחד, עד להחלטת הנתבע כי אינו חפץ יותר במגורים המשותפים, נשא הנתבע בהוצאות המדור ובכלכלת הבית.

בתקופה זו ניתן לראות במעשי ובהתנהגות הנתבע הסכמה מכללא לכך שהוא זה שישא בהוצאות הכלכלה והמדור והתובעת תהיה אחראית לנקיון הבית וסידורו - כפי שנעשה בפועל.

מצב זה נמשך עד יוני 1997, ממועד זה כטענת התובעת ועד דצמבר 1997 חדל הנתבע לשלם מלוא הוצאות הבית והיא נאלצה לשאת במחציתם.

מינואר 1998 לטענת התובעת הפסיק הנתבע לשלם את כל החשבונות, הפסיק לקנות בגדים ומזון לילד.

ובמרץ 1998 ביקש הנתבע כי תעזוב את הדירה ומשסירבה הגיש כנגדה וכנגד הילד תביעה לסילוק יד.

עולה כי כן, כי הסכמתו מכללא מכח התנהגותו של הנתבע היתה לשאת בהוצאות מדור וכלכלה כל עת חיו הצדדים חיים משותפים מרצון משותף.

אין עולה מחומר הראיות כי היתה הסכמה מצד הנתבע להמשיך לשאת בהוצאות מדורה ובכלכלתה של התובעת לתקופה שמעבר לזו של החיים המשותפים שהיו מתוך רצון והסכמה הדדיים ונכון לאמר כי משפסק רצונו של הנתבע בחיים המשותפים ממילא פסקה הסכמתו לשאת בהוצאות מדורה וכלכלתה של התובעת.

יחד עם זאת משלא קבעו הצדדים בהסכם מפורש תנאי חייהם המשותפים ותנאי סיומם, ומשבפועל התנהגו הצדדים כך שהנתבע נשא בהוצאות המדור ובכלכלה והתובעת היתה מופקדת על סידור הבית ונקיונו, יש להניח כי הסכם מכללא זה כולל בחובו הסכם מכללא כי סיום החיים המשותפים הנעשה עפ"י רצון צד אחד ייעשה תוך מתן תקופה סבירה לצד השני להתארגן לקראת סיום החיים המשותפים ובמיוחד כשהצד אשר נכפה עליו סיום החיים המשותפים ובתביעה דנן התובעת, מתגוררת בדירת הנתבע הנושא בהוצאות הבית ובכלכלתה ובנוסף מטופלת בבנה הקטן ובהתחשב בכך כי מצב זה נמשך מספר שנים.

בהתנהגותו של הנתבע המלמדת על הסכם מכללא לשאת בהוצאות המדור והכלכלה שבוצעה בפועל משך שנים רבות יש לגלם הסכמה מכללא לכך שהפסקת התנהגות זו, שסיומו של הסכם מכללא זה לאמור, הפסקת תשלומי מדור וכלכלה, תיעשה בתוך תקופה סבירה מיום ההחלטה להפסיק החיים המשותפים ולא באופן פתאומי ומיידי.

אף החובה לקיים חיוב הנובע מחוזה בדרך מקובלת ובתום לב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973), מביאה לכך כי יש לאמר שהפסקת ההתנהגות האמורה באופן פתאומי לאחר שנמשכה שנים ובנסיבות דנן, הינה התנהגות שלא בתום לב ושלא בדרך המקובלת.

בפועל, הפסיק הנתבע לשאת במלוא ההוצאות ביוני 1997 ובתקופה שמיוני 1997 עד דצמבר 1997 נשאה התובעת במחצית הוצאות המדור וזאת ללא הודעה מוקדמת מצד הנתבע כי מתכוון הוא להפסיק לשאת במלוא ההוצאות. ומינואר 1998 פסק לגמרי לשאת בתשלומים האמורים וכן פסק לשאת בתשלומים עבור כלכלה.

התקופה הסבירה בנסיבות הענין, למימוש החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב ואשר אותה יש לראות כגלומה בהסכם מכללא שבין הצדדים בה היה על הנתבע להמשיך לשאת בתשלומי הוצאות המדור והכלכלה של התובעים לאחר שהתובעת הבינה כי רצונו להפסיק חייהם המשותפים, ושבכוונתו להפסיק לשאת בתשלומים המצויינים לעיל, היא תקופה של 6 חודשים זאת בהתחשב בהיותה של התובעת מטופלת בילד קטן ובמשך התקופה הארוכה בה התגוררו הצדדים יחד.

לאור האמור אני מחייבת את הנתבע להחזיר לתובעת מחצית הוצאות המדור בהם נשאה בתקופה שמיוני 1997 עד דצמבר 1997, וכן להחזיר לה דמי הכלכלה לתקופה זו בגובה הסכום הממוצע לחודש בו נשא הנתבע לכלכלת הבית בתקופה של חצי שנה לפני יוני 1997, ומשלא מונחים בפני ראיות על גובה התשלום עבור כלכלה אני קובעת שהנתבע ישא בכלכלה בסכום של 2,000 ש"ח לחודש.

מזונות התובע א. כמצויין לעיל חיוב אדם במזונות ילדו הקטין נובע מכח הדין האישי החל עליו או מכח החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט- 1959.

אב יהודי חייב במזונות ילדו עפ"י הדין העברי, ואם לא יחוייב עפ"י הדין העברי יחוייב עפ"י החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).

אדם חייב אף במזונות ילדו הקטין של בן זוגו.

התובע לא טען כי מחוייבות הנתבע דנן קמה מכח המחוייבות לשאת במזונות ילדו הקטין של בן הזוג, על כן מתייתרת השאלה האם התובע הוא בנה של בת זוגו של הנתבע דנן, האם מעצם חייהם המשותפים יש לראות בתובעת בת זוגו של הנתבע לצורך חיוב במזונות עפ"י החוק לתיקון משפחה (מזונות). התובע לא טען זאת ואף הנתבע לא התייחס לכך. על כן, למעלה מן הצורך ייאמר וכאמור לעיל, כי החוק מדבר בבן זוג ואינו מרחיב ההגדרה כפי שעשה בחוקים רבים אחרים במיוחד חוקים המעניקים זכויות סוציאליות, כך שתכלול ידוע בציבור, משכך בבן זוג עפ"י החוק האמור, הכוונה למי שנשוי לבן הזוג ומשכך אין לחייב הנתבע במזונות התובע שכן אין מדובר בבן של בת זוגו של הנתבע על פי הקבוע בחוק זה.

ב. התובע תובע מזונותיו מכח היותו בנו של הנתבע שכן לדברי התובע באמצעות אמו התובעת, מכח היות הנתבע שותף לתהליכי לידתו של התובע עוד טרם כניסת אמו התובעת להריון ומשך כל ההריון הלידה וטכס הברית וכן מכח התנהגותו לאחר מכן כאב כלפי בן - הריהו חייב במזונותיו כאב.

עמדה זו אינה מקובלת עלי בנסיבות הענין.

כאמור, הן הדין האישי והן החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובעים חיוב במזונות של אב כלפי ילדו.

החיוב נובע מכח אבהותו של הנתבע מכח היותו אביו הביולוגי של ילדו סיטואציה אשר אינה מתקיימת במקרה דנן.

התובע איננו בנו הביולוגי של הנתבע. אין הוא ילדו כפי הגדרת אב - ילד המדברת בקרבה ביולוגית.

משבקש המחוקק להרחיב הגדרת ילד עשה זאת במפורש כאשר קבע כי ילד כולל ילד מאומץ, הרחבה נוספת לא קבע המחוקק, המסקנה היא כי בהגדרת ילד מדובר בילד ביולוגי.

משכך, אין הנתבע מחוייב במזונות התובע מכח הדין האישי או מכח החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) שכן אין האחרון ילדו הביולוגי, או ילדו של בן זוגו.

ג. נשאלת אם כן השאלה האם מחוייב הנתבע במזונות התובע מכח התחייבותו לעשות כן.

ניתן ללמוד מטענות התובעים כי לשיטתם הנתבע התחייב לשאת במזונותיו של הנתבע.

התובע משתית טענתו זו על היות הנתבע שותף לתהליכי ההפריה החוץ גופית מזרעו של תורם זר, הליווי של התובעת על ידי הנתבע כל זמן ההריון והלידה, מעמד טכס הברית בו התנהג הנתבע כאביו של התובע והתנהגותו לאחר מכן ועד היום כאבי התובע.

מנגד אומר הנתבע כי אין לחייבו במזונות התובע במיוחד לאור התנהגות התובעת אשר סירבה לרשום את התובע כילדו - ואף מרחיקה את התובע ממנו כשאומרת לו כי הנתבע אינו אביו, וכי הם - היא והתובע יחפשו לתובע אבא אחר, ואף מתגרה ומטיחה בפני הנתבע כי אם אין ברצונו להישאר חשוך ילדים כדאי שיאמץ ילד מחוץ לארץ.

יצויין כאן כי הופנתה הצעה לצדדים להגיע להסכמה לפיה הנתבע ימונה כאפוטרופוס נוסף לילד ויקבל על עצמו לשאת במזונותיו.

התובעת סירבה להצעה זו.

1. השאלה המתעוררת בנדון היא האם היתה הסכמה לביצוע ההפריה מתורם זר ואם כן האם הסכמה לשימוש בזרעו של תורם זה כוללת בחובה התחייבויות כלפי הילד או התחייבות לזון את הילד שיוולד.

הרב גריידי עו"ד ונסים שלם עו"ד מזונות ילדים הלכה ומעשה, הוצאת חוקת המשפחה בעמ' 259.

אינדיג, חיוב מזונות בנולד מהזרעה מלאכותית על פי המשפט העברי דיני ישראל ב' .99

י. גרין, הזרעה מלאכותית בפסיקה ובחקיקה במדינת ישראל, אסיא כרך ה', 125.

טובה שטרסברג כהן, הפריה מלאכותית - היבטים משפטיים, מזונות ילד, 380.

שאלת חיוב במזונות ילד שנולד מהפריה מתורם זר עלתה בפסק דין בודד של בית המשפט העליון, שם דובר בזוג נשוי.

ע"א 449/79 סלמה נ' סלמה פ"ד לד(779 (2.

בפסק דינו של בית המשפט קמא (בית המשפט המחוזי) אשר חייב את הבעל במזונות הילדה אשר נולדה לאשתו כתוצאה מהפריה מתורם זר קבע בית המשפט כי:

"אדם נשוי שהסכים שאשתו תופרה בהפריה מלאכותית חייב במזונות הקטין שנולד כתוצאה מאותה הפריה מלאכותית גם אם הקטין איננו מזרעו של אותו אדם".

מ"א (ב"ש) 139/78 פלונית ואח' נ' פלוני פס"מ מ(388 (2.

ודוק: מדובר במזונות הילד לאחר גירושין שהרי כל עוד קיימים הנישואין יכול שיחוייב הבעל במזונות ילדי אשתו הקטינים מכח סעיף 3(א) לחוק לתיקין דיני משפחה (מזונות).

נפסק באותו פסק דין של בית המשפט העליון כי הבעל ידע והסכים להליך ההפריה, בין השאר משתיקתו של הבעל נוכח הריונה של אשתו, מסיבת לידת הקטינה שערך והתייחסותו לקטינה כאל בתו לכל דבר, עד לפרוץ הסכסוך עם האם.

חיוב במזונות אשר הוטל על הבעל הוטל מהנימוק שהסכמתו להפריה כוללת התחייבות מכללא לפרנס את הילד שיוולד מאותה הפריה.

"משהסכים הנתבע להפריה מלאכותית של אשתו, הוא הסכים שיצטרף אדם נוסף למשפחתו. הוא גם ידע שלעולם לא ידע מי היה התורם האלמוני של הזרע לצורך אותה הפריה. הסכמה זו של הנתבע, יש לראותה ככוללת התחייבות מכללא לפרנס את אותו קטין או קטינה שיוולדו כתוצאה מאותה הפריה".

בית המשפט העליון קבע כי תוקף ההסכם שבין הבעל לאישה יקבע מבחינת צורתו על פי דיני החוזים ולא כפי טענת הבעל כי יש לבדוק את ההסכם על פי המשפט העברי וכיוון שלא נערך בקנין ובעדים אין לו תוקף.

בית המשפט העליון החיל על ההסכם את סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל "ג- 1973 לפיו "חוזה יכול שיעשה בע"פ, בכתב או בצורה אחרת זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתוקפו על פי חוק או על פי הסכם בין הצדדים", ובמקרה דנא לא היתה כל דרישה בחוק או על פי הסכם בדבר צורה מיוחדת של ההסכם לביצוע הזרעה מלאכותית.

על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות.

במקרה ההוא קבע בית המשפט כי מההסכם בין הבעל לאישה בדבר קיום הזרעה מלאכותית משתמעת התחייבות הבעל לזון את הילד שיוולד כדרך שחייב אב לזון את ילדו.

ר' גם פ. שיפמן, קביעת אבהות בילד שנולד מהזרעה מלאכותית, משפטים י' תש "מ, .78

שאלה נוספת בלתי פתורה שעלתה היא, מה גורל החיוב במזונות בהתיחס לבעל שלא נתן הסכמתו להפריה המלאכותית או שלא ידע שהילד נולד כתוצאה מהפריה כזו.

במקרה זה השאלה היא האם ניתן לשאוב חיוב הבעל מכח סעיף 3(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) המטיל חיוב במזונות על אדם כלפי ילדי בן זוגו הקטינים, מאידך יש לפקפק האם יש בהוראת החוק כדי להטיל חובת המזונות בנסיבות אלה שכן להבדיל מאיש הנושא אישה שיש לה ילד וקיבל על עצמו בעת הנישואין את כל ההתחייבויות הכרוכות בנישואין - האם נכון יהיה להטיל חיוב במזונות, שהוא חיוב חדש על הבעל בלא שידע ובלא שהסכים להתרחשותה מלכתחילה.

הרב גריידי, עו"ד, שלם עו"ד, מזונות ילדים הלכה ומעשה, הוצאת חוקת המשפחה בעמ' .218

לעומת גישה זו של בתי המשפט גישת בית הדין חלוקה ומעלה שאלות נוספות מהותיות להשפעה על עצם הנישואים של הריון מזרע של תורם זר. האם בעל שלא ידע על פעולות אשתו אשר הופרתה מזרע של תורם זר זכאי לדרוש גט, נפסק כי אמנם זכאי הוא לכך.

האם סירוב בעל לבקשת האישה לבצע הפריה מלאכותית מתורם זר היא עילה לתביעת גט מצד האישה, הדעה ככל הנראה חיובית, האם עצם ביצוע הפריה מלאכותית מתורם זר הינה בגדר "ניאוף". לשאלה האחרונה רוב הפוסקים בדעה שאין מדובר בניאוף.

י. גרין, הזרעה מלאכותית (AID בפסיקה ובחקיקה במדינת ישראל), אסיא, כרך ה', 125.

אשר לחבות במזונות, בפסק דינו של בית הדין הרבני מיום כח' תמוז תשל"ב, (הוזכר בפסק דין סלמה) חויב בעל במזונות ילד שנולד לאשתו כתוצאה מהפריה מלאכותית שנעשתה בהסכמתו ואולם עולה מפסק הדין שהחיוב בוסס על חזקות במיוחד החזקה ש"רוב בעילות אחר הבעל" לפיהן הילד שנולד הוא ילדו שכן לא הוכחה קטגורית עקרותו המוחלטת של הבעל והוכח קיום יחסי מין בין הבעל לאישה גם במהלך טיפולי ההפריה. בית הדין לא נכנס לשאלת חיוב או אי חיוב במזונות כאשר ברור שאין אפשרות שהילד הוא ילדו של הבעל וכאשר יש ודאות שנולד מזרעו של תורם זר.

ואילו בפסק דין של בית הדין הרבני האזורי בחיפה מיום ו' אב תשל"ז נפסק כי בעל שהסכים להפריה מלאכותית מתורם זר חייב במזונות הילד ויחול עליו דין ערב.

י. גרין, הזרעה מלאכותית (AID בפסיקה ובחקיקה במדינת ישראל) הנ"ל.

הכוונה ככל הנראה להתחייבות ממונית אותו לוקח אדם על עצמו כשהשאלה בדין העברי היא האם יכול אדם להתחייב התחייבות בדבר שאינו קצוב או רק בדבר קצוב, ההלכה היא שמתירים. חיוב מזונות על האב לבן הנולד בהזרעה מלאכותית הרפואה לאור ההלכה עמ' פח.

י. גרין הזרעה מלאכותית ( (AID בפסיקה ובחקיקה במדינת ישראל, הערה 38, עמ' 133.

י. אינדיג, חיוב מזונות בנולד מהזרעה מלאכותית, דיני ישראל ב' 110 ,83.

לעומת זאת בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום ד' בטבת תשמ"ה (אוזכר בספרו של דוד כסל - מדריך להליכי גירושין עמ' 341 הערה 148) הוחלט ברוב שאפילו הסכים הבעל להפריה לא יחוייב במזונות הילד.

יצויין כי בדין העברי יש דרישה על מנת שתיווצר התחייבות גמורה לשאת במזונות ילדו של בן זוג כי תהיה התחייבות מפורשת מצד הגבר לזון את הילד, בקניין ובנוכחות עדים.

י. אינדיג, חיוב מזונות בנולד מהזרעה מלאכותית, הנ"ל עמ' 111.

המסקנה היא כי עפ"י הדין העברי החבות במזונות של בעל לילד אשר נולד לאשתו כתוצאה מהפריה מלאכותית מזרעו של תורם זר אינה באה מכח דין מזונות כי אם עולה אך מכח התחייבות מפורשת של הבעל בקנין ובעדים לזון את הילד ועפ"י דעה נוספת תחול עליו כדין ערב.

עד עתה דובר על חיוב במזונות של בעל לילדה של אשתו שנולד מזרעו של תורם זר.

בה"פ (חי') 190/93 המ' 1339/93 פלונים נ' אלמונים פ"מ (190 (3, הרחיקו מעבר לכך וקבעו חיוב אדם במזונות ילדים שנולדו מידועתו בציבור כתוצאה מהפריה מלאכותית מתורם זר, ילדים בהם הכיר הידוע בציבור כבילדיו.

דובר שם בבקשה של אשתו של אותו אדם אשר ביקשה כי יוצהר שהילדים אשר נולדו לבעלה מידועתו בציבור כתוצאה מהפריה מלאכותית מזרע של תורם זר אינם ילדיו ואין הוא מחוייב במזונותיהם זאת כדי להגדיל סכום החיוב במזונות לילדיו מנישואיו כיוון שההכרה בילדים מהידועה בציבור והקביעה כי הבעל חייב במזונותיהם תנגוס בדמי המזונות בהם חוייב כלפי ילדיו הביולוגיים מאשתו.

אומר בית המשפט מפי השופט נאמן בהסתמכו על פסק דין סלמה כי: (בעמ' 195) "אמנם, שם דובר ממש על בן זוג (היינו, מנישואין) ולא כבמקרה שלפנינו, אך "הרציו" שביסוד ההלכה מחייב גם במקרה שלנו, כי הרציו הוא שידיעת גבר כי האישה עימה הוא חי עוברת הזרעה מלאכותית מגבר זר - והסכמתו לכך מכללא - היא התחייבות חוזית מכללא לשאת במזונותיו".

יודגש כי פסק דין זה התייחס לחיוב במזונות של אדם לילדיה של הידועה בציבור אשר נולדו מהזרעה מלאכותית מתורם זר בזמן שהמחויב במזונות והידועה בציבור חיו יחד ולא לאחר שנפרדו.

2. בארה"ב חקקו מספר מדינות חוקים המסדירים מעמדו של ילד שנולד לבעל שהסכים להזרעה מלאכותית מתורם זר באשתו - כילדו החוקי של הבעל.

פ. שיפמן קביעת אבהות בילד שנולד מהזרעה מלאכותית, הנ"ל, עמ' 80 הערה 68.

עדנה קפלן, הפריה מלאכותית, עיוני משפט ב' (תשל"ג) עמ' 110.

בארה"ב קיימת הצעה משנת 1998 לחוק פדרלי לפיו יחשב הבעל כאביו והילד כילדו החוקי של הבעל אשר אשתו ילדה כתוצאה מהפריה מזרעו של תורם זר.

Revision of Unifrom Parentage Act.

וכן באנגליה נחקק ב-1990 חוק

Human Fertility and Embryology Act 1990

המסדיר מעמד ילד שנולד בנסיבות אלה כלפי בעלה של אמו או הידוע בציבור שלה.

עוד לפני חקיקת החוקים נקבע על ידי בית המשפט בארה"ב כי מספקת הסכמת בעל כי אשתו תעבור הפריה מלאכותית מתורם זר, כדי לחייבו במזונות הילד שנולד, שכן התנהגותו עובר להליך ההפריה לרבות הסכמתו בכתב להפריה מורים על הבטחה מצידו לדאוג לזון ולכלכל את הילד יליד אותה הפריה.

ברם, בית המשפט קבע, כי הילד לא יחשב כבנו החוקי של הבעל אף שכאמור חייבוהו במזונותיו מכח התחייבותו.

, Gursky v. Gursky, d2 N.Y.S 242406

פס"ד משנת 1963.

יצויין כי בנסיבות פסק הדין הנ"ל נקבע כי האישה לא היתה עוברת את ההפריה בהעדר ההסכמה של הבעל, ולו לא יחוייב הבעל במזונות יפול הנטל עליה, נטל אותו לא היתה לוקחת על עצמה אלמלא הסכמת הבעל.

נקבע עוד כי המחוייבות של הבעל במזונות קיימת אם מכוחו של הסכם מכללא כמפורט לעיל, אם מכח זאת שהבעל מושתק ומנוע מלטעון ההיפך שכן האישה ביצעה את ההפריה לאור הסכמתו.

Anonymous v. Anonymous. d2 N.Y.S. 246, (1964) 835

Donald Eugene Levin v. Barbara Joan Levin, 626 N.E 2d 527, 1993 1556 Ind. App Lexis

שם אף נקבע כי פירוש "ילד" כולל ילד אשר נולד בנסיבות אלו של זוג נשוי בהפריה מלאכותית מתורם זר בהסכמת הבעל.

בפסק דין ממדינת קליפורניה Cal 62 (1967) People v. Sorensen .462 משנת 1968 דובר בהליך פלילי לפיו הוטל קנס או מאסר על מי שאינו זן את ילדו.

מדובר היה בילד שנולד בעקבות הפריה מלאכותית שנעשתה באם בשל עקרותו של הבעל מר סורנסון, מר סורנסון היה שותף להליך ההפריה מתורם זר ונתן לו את הסכמתו.

מאוחר יותר נפרדו הזוג, והאם לקחה עמה את הילד תוך שהסכימה לפטור את סורנסן מתשלום המזונות, אלא שעל פי חוק העונשין במדינת קליפורניה לא ניתן לפטור אדם מחובת המזונות החלה עליו על פי אותו חוק, ולאם אין זכות או יכולת לפטור את האב מחובתו כלפי ילדו.

לפיכך הואשם מר סורנסן על פי אותו סעיף בחוק העונשין על מחדלו לשלם לבנו מזונות.

סורנסן נמצא אשם אף בערעור ונקבע בפסק הדין כי למרות שהילד נולד מהפריה מלאכותית של תורם זר מר סורנסן שהיה נשוי לאמו בשעת הליך ההפריה, ונתן לה את הסכמתו הינו אביו החוקי של הילד, והתחייב בהתנהגותו (כלומר בהסכמתו להליך ההפריה) לשאת באחריות הפלילית המוטלת עליו במקרה של אי תשלום מזונות לאותו ילד.

נקבע כי מי שבהתנהגותו הסכים ליצירת הילד אינו יכול ליצור יחס זמני ממנו יצא ואליו ישוב לפי רצונו, אלא שההסדר כופה התחייבות קבועה לזון את הילד שלקיומו הוא אחראי.

ביהמ"ש מצא כי סביר להניח כי ללא השתתפותו הפעילה והסכמתו של מר סורנסן להליך ההפריה אותו ילד לא היה בא לעולם.

בית המשפט פירש את הביטוי "אב" כחל על הבעל אותו רואים כמי שמכח מעורבותו לביצוע ההפריה, הוא זה שהיפרה את האישה.

מובא גם במאמרו של פ. שיפמן קביעת אבהות בילד שנולד מהזרעה מלאכותית, הנ"ל, עמ' .79

בנסיבות אחרות העניקו בתי המשפט בארה"ב זכויות לבעל או ידוע בציבור בילד שנולד לא מהבעל או שנולד מהפריה שלא מזרעו של הבעל או ידוע בציבור זאת לאור היחסים שנוצרו ביניהם ובמסגרת טובת אותו ילד.

בעל אשר הסכים לבגידת אשתו וגידל את בנה שנולד מאותה בגידה משך 12 שנים נחשב כהורה פסיכולוגי, הורה בפועל ונקבע כי הצדדים אינם יכולים לסייג הורותו של הבעל אף אם אינו ההורה הביולוגי לאחר 12 שנים בהם נוצר המיצג כאילו שניהם הוריו.

Nelson v. Nelson (1983 FRANKLINE CO) 10 Ohio App 3d 36 10 OHIO BR 44, NE2d .653 460

מאידך ב:

Marriage of Halpern (1982 2ND DIS) 133 Cal App 3d 297 184 RPTR 740 HLA.

קבע בית המשפט כי בעל אשר אשתו ילדה 6 חודשים לאחר הנישואין ילדה שלא ממנו אינו "הורה בפועל" במידה שתזכה אותו לביקורים.

בית המשפט קבע קריטריונים, להענקת זכות להורה שאינו הורה ביולוגי והם:

1. הורות הנמשכת 6 שנים לפחות.

2. יחסי הורה ילד הדדיים ויש אינדיקציה בילד שהוא מבין את מערכת היחסים ומאמין כי הבעל הוא אביו.

3. כשעלול להיגרם נזק לילד אם ישאר בחזקת ההורה הביולוגי.

ולמרות שהילדה קראה לבעל "אבא" מרגע שיכלה לדבר ועדות פסיכולוג כי לילדה קשר משמעותי עם הבעל וכי יגרם לה נזק אם ינותק קשר זה נקבע כי שלושת הקריטריונים לא התקיימו ולא ניתנה זכות הורית לבעל.

בפרשת Atkinson נקבעו קריטריונים דומים בהתקיימם יחשב בעל שאינו אב ביולוגי כאב והם:

1. כי הילד והאב מכירים הדדית במערכת היחסים ביניהם כמערכת יחסי אב-בן והאם שיתפה פעולה בתקופת זמן שקדמה לתביעתה לגירושין.

2. הבעל מבקש זכויות הוריות בילד.

3. הבעל מוכן לקחת על עצמו אחריות לתשלום מזונות הילד.

בית המשפט שם קבע כי במקרה בו אב אינו אב ביולוגי יכול שיחשב כהורה חרף רצונו ואז ישא בעול המזונות ובמקרה זה עשוי הוא לקבל גם זכויות משמורת או ביקורים. בית המשפט כינה זאת כדוקטרינת "האב הראוי" (EQUITABLE PARENT DOCTRINE) Atkinson v. Atkinson (1987) 160 Mich App 601, 408 NW2d 516 84 ALR 4th App den 429 Mich .883 643וכן ב - Temple v. Meyer (1988) 208 Conn 404, 544 a2d 629

במקרים אחדים נקבע שהאם מושתקת מלטעון כנגד זכויות הוריות של בעלה כאשר נמצא שהוא אינו האב הביולוגי של ילדה אשר לטענת האם נולדה בעקבות בגידתה בו ולטענתו לאור הפריה מלאכותית שעברה. בית המשפט ציין כי בתי המשפט בניו יורק ראו אם מושתקת מלטעון כנגד הורותו של בן זוגה אם טענתה לאי היותו הורה ביולוגי התעוררה אך בסמוך לתביעת הגירושין ואם עד לאותה עת התנהג כאב, וכאשר היא עצמה עודדה את הקשר בין בעלה לילדה. לסייע בידה לשלול זכויותיו ההוריות יהיה מעשה אכזרי ולא ראוי - קבע בית המשפט.

(1982 1ST Dept) 90 App Div 2d 434, 457 NYS 2d .488 ex rel. HVP Stateאף ב- Boyles v. Boyles (1983 3d Dept) 95 App Div 2d, 466 NYS 2d .762 נקבע כי האם מושתקת מלטעון כנגד זכויותיו ההוריות של בעלה לא משום שלא גילתה לו שהילד אינו ילדו כי אם משום שעודדה היווצרות מערכת יחסים של אב -בן ובכך הטעתה אותו לחשוב שלא תהיה בעיה בעתיד בכל הקשור למערכת יחסים זו.

ביהמ"ש קבע כי אין הוא שם את אינטרס האב מעל זה של הילד שכן ההחלטה בדבר ההשתק פירושה שהויכוח אינו בין הורה למי שאינו הורה אלא נבדקת טובתו של הילד ככל מקרה רגיל של התדיינות בין הורים.

ומשנחזור לשאלת אבהותו של בעל לילד שנולד לאשתו מזרעו של תורם זר יצויין פסק דין של בית המשפט לערעורים בניו-יורק משנת 1973 אשר קבע כי ילד זה יחשב כילדו החוקי של הבעל על כל הזכויות והחובות הכרוכות בכך. לדעת בית המשפט משהסכימו שני ההורים לביצוע ההזרעה אין טעם לדרוש הליכי אימוץ פורמלי.

Adoption of Anonymous, 74 Misc. 2d 99, 345 N.Y. 2d 430

מובא במאמרו של פ. שיפמן, קביעת אבהות בילד שנולד בהזרעה מלאכותית, הנ"ל, עמ' .79

לא זו אף זו, ב: R.S. v. R.S D2P 670, 39 d2 Kan App 9 (1983). 923 נקבע כלפי בעל במקרה בו הבעל הסכים בעל פה להליך של הפריה מלאכותית באשתו באמצעות תורם זר כי בעל זה אחראי לזון את אותו ילד תוצר הליך ההפריה, שכן הסכמתו של הבעל לזון את הילד נבעה מהסכמתו להפריה ולפיכך הוא נמצא מושתק מלטעון כנגד הורותו לילד, למרות שעל פי חוקי מדינת קנזס בעל צריך לתת את הסכמתו להליך הפריה מלאכותית בכתב. בית המשפט סמך את החלטתו על פסיקות אחרות ממדינות ארה"ב אחרות אשר הסתמכו על תאוריית ההשתק והסכם מכללא.

ובדומה נקבע ב: d2SE 353, 389 SC 291 (1987) 87 Baby Doe כי גם במקרה בו החוק דורש כי הסכמת הבעל להפריה מלאכותית של אשתו מתורם זר תהא בכתב אם לא מצויה הסכמה בכתב כזו, אין בכך בהכרח כדי לשחרר את הבעל מחובותיו ההוריות כלפי הילד תוצר ההפריה. את ההסכמה ניתן להבין מהתנהגות מסויימת מצד הבעל המקימה הכרה שלו בהליך ומחדלו להתנגד לאותו הליך.

לקוח מהמאמר:

RIGHTS AND OBLIGATIONS RESULTING FROM HUMAN ARTIFICIAL INSEMINATION BY Michael J. Yaworsky, J.D 83 ALR 4th .295

ב:

Dombrowski (1985) 41 Wash App 753, 705 P2d .121

הכיר בית המשפט בזכויות הוריות מסויימות של ידוע בציבור אשר לא היה מודע לכך שהילד אינו ילדו. בית המשפט קבע כי לאדם כזה זכות כמו להורה חורג ולקרובי משפחה, עפ"י הוראות חוק מסויימות הקיימות בארה"ב, והכוללות זכויות משמורת וביקורים במקרה בו לוקה ההורה הטבעי במסוגלותו ההורית.

מאידך ב:

Temple v. Meyer (1988) 208 Conn 404, 544 a2d .629

השאיר בית המשפט על כנה החלטתו של בית המשפט קמא אשר לא זיכה ידוע בציבור אשר חשב שהוא אבי הילד - בזכויות ביקורים. בערעור נאמר שזכות צד ג' לביקורים אשר נקבעו בחוק הינה חדשה יחסית ונתונה לשיקול דעת רחב של בית המשפט.

אף נקבע כי לאחר נישואי האם לאדם אחר לא יהיה זה לטובת הילד לאפשר קשר של הילד לידוע בציבור של האם בעבר, לאור העובדה שבעלה החדש כבר הפך לאביו הפסיכולוגי.

בעיות דומות התעוררו באשר למעמדו של הורה חורג כאשר המגמה שהסתמנה היא לקבוע כי אם לקח ההורה החורג את ילדה של אשתו תחת צל קורתו ונהג בו כבן משפחה תחול תורת "ההורה בפועל" ((IN LOCO PARENTIS כך למשל ב- Schneider v. Schneider d2a 52, 180 NJ Misc 25 (1947) 564 נקבע כי להיות "הורה בפועל" פירושו לבוא בנעלי האב החוקי בהתיחס לחובת האב לכלכל ולזון את ילדיו.

מובא במאמרה של Patricia Jean Lamkin J.D., VALIDITY CONSTRUCTION AND APPLICATION OF STATUTE IMPOSING UPON STEPPARENT OBLIGATION TO SUPPORT CHILD 75 ALR d .31129

כן צויין במאמר הנ"ל כי במחוזות שיפוט שונים בארה"ב ניסו לכפות בחקיקה חובת מזונות על הורה חורג בהתבסס על יחסי הורות חורגת בלבד, על יסוד דוקטרינת ההורה בפועל.

יצויין כי נעשתה הבחנה בין אב חורג לבין ידוע בציבור כאשר נטען כי יש הפליה בהטלת חובת המזונות על מי שנישא לאם הילד בעוד החוק לא חייב את הידוע בציבור בדומה. בית המשפט קבע כי יש להבחין בין השניים שכן מקום בו נישאה האישה מחדש לקח על עצמו בעלה התחייבות רצינית כלפיה לכן ניתן להניח שהתכוון שהכנסותיו יעמדו אף לרשות ילדיה, ואילו כשאין יחסי נישואין אין הצדקה להניח כי נעשתה התחייבות כזו.

Washington Statewide Organization Of Stepparents v. Smith (1975) 85 Wash 2d 564, 536 p2d 1202, 75 ALR3d .1119

בכיוון זה ניתנו מספר פסקי דין אשר קבעו כי גירושי ההורה החורג מסיימים את יחסי ההורה החורג עם ילדו של בן הזוג בכל הנוגע לחובת המזונות המוטלת עליו.

Eckhrdt v. Eckhardt (1971) 37 App Div 2d 629 323 NYS2d .611

באנגליה פתרו את סוגיית מעמדו של בעל ושל ידוע בציבור של אשה אשר הופרתה בהזרעה מלאכותית מזרעו של תורם זר - בחקיקה, כאשר נקבע שהילד יחשב ילד של שני בני הזוג הנשואים ואף "הלא נשואים".

Human Fertility and Embryology Act .1990

כך צויין ב:

. M. (Child Support Act: Parentage) Family Division (1997) 2FLR 90

וכן ב:

CH (Contact Parentage) Family Division (1996) 1 FLR 569 (1996) Fam Law .274

נקבע כי ילדה אשר נולדה לאישה מהפריה מלאכותית של תורם זר בהסכמת הבעל אשר אף נרשם כאביה תחשב כבתו. וניתנו זכויות ביקורים לאחר גירושין.

בפסק דין בו הגיש התובע תביעה לבית המשפט האירופאי לזכויות האדם כנגד אנגליה להכרה בו כאב לילד -

X.Y and Z v. UK (Case No 75/1995/581/667 European Court of Humam Rights (1997) 2 FLR 892, 39 BMLR .128

חזרו על כך שעפ"י החוק הנ"ל Human Fertility and Embryology Act 1990כאשר אישה לא נשואה יולדת כתוצאה מהפריה מלאכותית עם מעורבותו של הידוע בציבור, יחשב הוא כאב החוקי של הילד ולא תורם הזרע.

שם ביקש מי שהיה ידוע בציבור של אישה להיחשב כאבי ילד שנולד לה כתוצאה מהפריה מלאכותית מגבר אחר. אותו ידוע בציבור היה לפני כן אשה ששינה מינו. בית המשפט לא נעתר לבקשתו זו שכן רק זכר יכול להרשם כאב, יחד עם זאת קבע שאין מניעה שיתפקד כאב מבחינה חברתית ושיבקש יחד עם האם זכות מגורים עם הילדה.

בפסקי דין שונים נקבע כי לפני חקיקת החוק, בעל בנסיבות האמורות לא יחשב כאביו החוקי של הילד.

הסכמת הגבר להפריה או דוקטרינת ה- ,ESTOPPEL המניעות, לא הוחלו על ענינים של סטטוס.

M. (Child Support Act: Parentage) Family Division

הנ"ל.

הנה כי כן כפי העולה, המצב באנגליה ובארה"ב הוא שבמדינות שונות נחקקו חוקים המסדירים מעמדו של בעל או ידוע בציבור בהתיחס לילד שנולד לאשתו או לידועה בציבור כתוצאה מהפריה מלאכותית של תורם זר ולפני חקיקת החוקים ובמקומות בהם לא נחקק חוק המסדיר את הנושא.

הדברים נתונים לשיקול דעת בית המשפט בכל מקרה ומקרה, ונתונים לשינויים עפ "י נסיבות המקרה. כאשר השיקולים שנשקלו הם מתן חשיבות למצב הקורה בפועל בשטח, מתן חשיבות למהות היחסים אשר נוצרו ולאורך התקופה בה נמשכו יחסים אלה, מתן חשיבות להתנהגות האם, למצג שהציגה וזאת במיוחד כשמדובר בזוג נשוי. ובהתיחס לידוע בציבור המקרים בהם ייקבע כי נוצרו יחסי הורות מחייבים הינם פחותים מבאילו שבזוג נשוי, זכויות שניתנו לידוע בציבור ניתנו לעתים כלצד ג' ולקרובי משפחה.

3. המצב החקיקתי בישראל בענין דנן פרוץ, ולא מוסדר כדבעי. אין הנושא מוסדר בחוק כי אם בתקנות. התקנות הן תקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית) התשמ"ז-1987 (להלן: תקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית). וכן נקבע באכרזה עפ"י חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים התשי"ח- 1958, אכרזת הפיקוח מצרכים ושירותים (בנק הזרע והזרעה מלאכותית) תשל"ט- 1979 כי הזרעה מלאכותית באשה היא שירות בר פיקוח. מכח זה הוצאו תקנות בריאות העם (בנק זרע) התשל"ט- 1979 וכן כללים מטעם המנהל הכללי של משרד הבריאות.

ספק אם תקנות אלה תקפות שכן הוצאו מכח פקודת בריאות העם 1940, ברם, פק' בריאות העם לא הסמיכה את שר הבריאות מתקין התקנות להתקין תקנות כגון אלה , שכן סעיפים 33ו-65 ג' לפקודה (תקנה 65ג' בוטלה ב-1992) שאותן מציינת מתקינת התקנות כסעיפי ההסמכה אינם מדברים על ביצועם של טיפולים רפואיים כמו כן המגבלות המצויות בתקנות פוגעות בחופש החוזים ובאוטונומיה של האדם להחליט החלטות באשר לגופו, ומשכך יש לקבוע המגבלות בחוק ולא בתקנות ולמותר לציין כי בקביעתם בחוק על המחוקק לחוקקם כך שההגבלות יעמדו בפסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכי תהיינה לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

מאיר שמגר, סוגיות בנושא הפריה ולידה הפרקליט לט א, 21.

מכל מקום אין התקנות קובעות, אף אין בכוחן לקבוע מהות היחסים ומעמד הילד כלפי הבעל או הידוע בציבור של אמו אשר לא מזרעו בא הילד לעולם, או את מעמד הבעל או הידוע בציבור כלפי הילד.

יחסים מהותיים אלה הבאים בגידרם של "מעמד" "סטטוס" ענין הם למחוקק לענות בו. אף יודגש כי הם עשויים או עלולים לעמוד בסתירה לחוקים אחרים כמו חוק הירושה התשכ"ה-1965 או חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962.

ואף מטעם זה יש לקובעם בחוק ולא בתקנה.

בג"ץ 5087/94 זברו נ' שר הבריאות תקדין 2) 95) תשכ"ה-נו 1601,1073.

בנוסף לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית) הוציא המנהל הכללי של משרד הבריאות חוזר בנדון מס - 34/92 מיום 13.11.92.

עפ"י החוזר, בס' 24,

(א) במקרה של הזרעה מלאכותית עם זרע של תורם יש צורך בקבלת הסכמת האשה ובעלה בכתב לביצוע ההזרעה המלאכותית וכן בהצהרת הבעל כי הילד שיוולד ייחשב לכל דבר כאילו הוא ילדו הטבעי, לרבות לענין מזונות וירושה, וישא את שם משפחתו. ההסכמה תינתן על גבי טופס כמפורט בנספח ב'' - 1.

(ב) במקרה של הזרעה מלאכותית באשה פנויה יש צורך בקבלת הסכמת האשה. הסכמה זו תינתן על גבי טופס כמפורט בנספח ב' - ב.

ובטופס המתיחס לאשה פנויה עליו חותמת האשה הפנויה על פי ההנחיות נכתב כי:

"אני מסכימה ומצהירה כי הילד שיולד כתוצאה מההזרעה המלאכותית ישא את שמי וייחשב כבני לכל דבר וענין, לרבות לענין מזונות וירושה".

אשר נאמר לענין תוקף התקנות נכון במשנה תוקף בהתיחס לחוזר מנכ"ל זה. אין באמור בחוזר מנכ"ל כדי לעמוד מול או לסתור האמור בחוק הירושה התשכ"ה- 1965. בחוק השמות התשט"ו- 1956 או בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- .1962

אף אין בהתחייבות או בטופס חתום על ידי הבעל כי לענין ירושה או נשיאת שם משפחה או הצהרה כי הילד ייחשב לילדו הטבעי - כדי לגבור על חוק הקובע אחרת.

יתכן ולענין החיוב במזונות תהיה ההתחייבות בת תוקף אולם לא מכח דין מזונות כי אם מכח התחייבות אישית אותה מוסמך אדם לקבל על עצמו ואין היא משפיעה על ה"מעמד" ה"סטטוס" של הגבר או של הילד.

יצויין כי בחוזר קודם של מנכ"ל משרד הבריאות נקבע בשונה. נקבע שם כי הבעל מתחייב במזונות וכן מתחייב להגיש בקשה לקבלת צו אימוץ. אכן צו כזה הוא אשר ביכולתו ליצור קשר משפטי של יחס הורה-ילד ואולם אין בטחון שאמנם ינקוט הבעל בצעד זה ואמנם יגיש בקשה למתן צו אימוץ.

יצויין כי בתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית) נקבע (בתקנה 5) כי:

"לא ישתמש רופא להפריית ביצית שנטלה אלא בזרע שיועד מראש להפריה ושהתקבל בהתאם להנחיות המנהל, מתורם או מבעלה של האשה ממנה ניטלה הביצית או מבנק זרע שהכיר בו המנהל כאמור בתקנות בריאות העם (בנק זרע) התשל"ט 1979".

תורם בתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית) הוא "גבר שזרעו נועד, בהסכמתו, להפרות ביצית של אשה שאינה אשתו ושזהותו אינה ידועה לה". עולה כי כן, כי אין ניתן להפרות ביצית של אשה רווקה מתורם זרע אשר זהותו ידועה לה, משכך עפ"י תקנות אלה אין ניתן להפרות ביצית של אשה רווקה מהידוע בציבור שלה.

ועל כן, תקנה 6 המתיחסת לאיסור להפרית ביצית של אשה נשואה בזרע של תורם או בזרע מבנק הזרע ללא קבלת הסכמת האשה ובעלה מראש ובכתב, אין לה מקבילה המתיחסת לידוע בציבור שכן אין ניתן להפרות מי שידועה בציבור בזרעו של הידוע בציבור שכן זהותה ידועה לו.

עולה מהאמור, כי אין הדין בישראל מספק תשובה לשאלות המתעוררות בהתיחס למעמד הילד יליד הפריה מלאכותית מזרעו של תורם זר. נושא זה איננו מוסדר אף באשר למעמדו כלפי בעלה של אמו שכן:

ראשית - ספק אם התקנות תקפות כמצויין לעיל.

שנית - אין בכח תקנות להסדיר נושא מהותי זה של 'סטטוס' של 'מעמד', ליצור יחסי הורהילד.

אף יצויין ענין נוסף והוא הסדרת ענין שמו של הילד. נראה כי הוא אינו עולה בקנה אחד ואולי אף מנוגד לאמור בחוק השמות התשט"ו-1956 שכן עפ"י חוק השמות מקבל ילד את שם משפחת הוריו, הורה בהגדרה שבחוק "הורה - לרבות מאמץ" לאמור, אין הילד מקבל עפ"י החוק שם משפחתו של בעל שאינו ההורה ובאין חקיקה כי בעל יחשב כהורה ילד שנולד לאשתו מתורם זר אין אמור הילד לקבל את שם משפחת הבעל אלא עפ"י בקשת האם מתוקף בקשה לשינוי שם משפחה, בקשה הנזקקת לאישור בית המשפט (ס' 13 לחוק).

סיכומו של דבר, מהאמור עולה, כי הן בארה"ב ובאנגליה לפני חקיקת החוקים המסדירים במקום בו נחקקו כאלה והן בישראל, היסוד העיקרי לפיו נקבע אם קיימים יחסים משפטיים אכיפים בין הידוע בציבור של אם הילד לבין הילד הוא ההתחייבות של הידוע בציבור כלפי האם ובאמצעותה כלפי הילד, כאשר מול התחייבותו נבדקת התחייבות מקבילה של האם בעצמה וכנציגת הילד, אשר באה לידי ביטוי במצג אותו הציגה כלפי הידוע בציבור ביחס לכוונותיה בהתיחס ליחסים שבין הידוע בציבור לבין הילד, וכן המציאות הקיימת בפועל, מהות היחסים אשר נוצרו ואורך התקופה בה נמשכו.

4. יצויין כי יש התיחסות מבדילה בפסקי הדין בין הכרה או אי הכרה במעמד הבעל או הידוע בציבור כאבי הילד לבין חיוב הבעל או הידוע בציבור במזונות הילד. כאשר יש התיחסות מבחנת בענין זה בין בעל לבין ידוע בציבור שכן משמדובר בבעל הנטיה היא להכיר בו כאב ובאשר לידוע בציבור נטיה זו מופחתת.

ובאשר לחיוב במזונות תהיה הנטיה לחיוב הן בעל והן ידוע בציבור מכח התחייבות הנובעת מהסכמה לביצוע ההפריה המלאכותית מתורם זר, וכן מכח מניעות מלטעון אחרת, הכל בכפוף להסכם אשר נכרת בין הצדדים שכן הסדר חוזי חל עליהם.

כן יש הבדל בהתיחסות הכללית כלפי ילד שנולד מנישואין לבין ילד שנולד מחוץ לנישואין, שכן עצם קיום הנישואין מהווה אסמכתא רצינית ונסיבה משמעותית מכרעת לאומד דעתו של הבעל בכוונתו להתיחס לילד שנולד לאשתו מתורם זר - כאל ילדו, ולקיחת מחוייבות על עצמו לזון את הילד, מצב שאינו מובן מאליו ונעדר אסמכתא משמעותית כאשר מדובר בידועים בציבור.

אף יצויין כפי האמור לעיל, כי אין נדרשת במצב זה הסכמת הידוע בציבור לביצוע הפריה ע"י תורם זר - והמקרה דנן יוכיח.

לא התבקשה חתימתו של הנתבע לפני ביצוע ההפריה המלאכותית בתובעת ע"י זרעו של תורם זר.

ואילו בזוג נשוי לא תעשה הפריה מלאכותית מתורם זר מבלי לקבל הסכמה מפורשת בכתב של הבעל שכן ההנחה הברורה היא כי ביחסי נישואין יש לקבל הסכמת הבעל שכן המגמה הברורה היא שיהיו יחסי הורות בין הבעל לילד.

ההנחה היא כי בעל המסכים לביצוע ההפריה המלאכותית מתורם זר מסכים כי הילד יהיה חלק מהמשפחה על כל הזכויות והחובות הכרוכות במעמד זה.

ובסיטואציות אלה ללא אינדיקציה הפוכה נרשם הילד על שם הבעל כילדו. בחוק מרשם אוכלוסין התשכ"ה- 1965 בסעיף 22 נלמד כי אדם אחר שאינו הבעל לא ירשם כאב לילד שנולד לאשה תוך 300 יום מיום שהיתה נשואה אלא עפ"י פסק דין זאת מכח ההנחה כי ילד שנולד מנישואין הוא ילדו של הבעל.

הנחה זו אינה קיימת אינהרנטית במצב בו נעשית ההפריה מתורם זר בסיטואציה של ידועים בציבור.

בסיטואציה זו יש לבחון את הנסיבות במשנה תוקף, אין הדבר כמעט מובן מאליו כבזוג נשוי.

אין הילד נרשם, ככלל, כבנו של הידוע בציבור. פקיד הרישום לא ירשום ילד כבנו של ידוע בציבור ללא הצהרת הצדדים שהילד הוא ילדו של הידוע בציבור (הצהרה שאינה נכונה בנסיבות הענין לצרכי רישום) או עפ"י פסק דין המצהיר כאמור (ס' 21 לחוק מרשם אוכלוסין התשכ"ה- 1965) וזאת במקרים בהם הצדדים אינם מידעים את בית המשפט כי מדובר בילד שלא נולד מזרעו של הידוע בציבור. או אם היה הילד מאומץ על ידי הידוע בציבור, דבר שאין ברור שניתן לעשותו שכן ספק אם יפורש כי הידוע בציבור הוא בן זוגה של אם הילד לענין ס' 3 לחוק האימוץ התשמ"א- 1981. (לא כאן המקום להיכנס לסוגיה זו).

נראה כי כן כי קיימת אבחנה בין מעמדו של ילד שנולד לאישה נשואה מהפריה מלאכותית של תורם זר בהתיחס לבעלה של אמו, לבין ילד שנולד לידועה בציבור מהפריה מלאכותית של תורם זר בהתיחס למעמדו כלפי הידוע בציבור של אמו.

משמדובר בילד שנולד לידועה בציבור יש לבחון במשנה בוחן האם קיימת התחייבות מצד הידוע בציבור כלפי הילד ומהן גדריה.

לעומתם ילד שנולד לאישה נשואה שאז הכלל, ההנחה, שיש התחייבות מצד הבעל שייחשב כילדו.

5. יצויין ענין נוסף, שיקול נוסף לבחינת השאלה והוא מבחן השוויון.

דנ"א 2401/95 נחמני נ' נחמני פ"ד נ(709 ,661 (4.

השוויון בין אם הילד לבין הבעל או הידוע בציבור מבחינת כפיית הצד האחד את האחר בהתייחס למחוייבותו או ליחסו של הצד האחר כלפי הילד.

האם ניתן היה להכריח את התובעת לכך שהנתבע ייחשב כאביו של התובע אם היא לא היתה רוצה בכך.

האם הנתבע יכול היה לתבוע פסק דין המצהיר כי הוא אבי התובע חרף התנגדות התובעת?

ככל הנראה לא. בסיטואציה הנדונה ההורה הביולוגי הוא החזק מבין השניים.

רישומו של הנתבע כאבי הילד לא יצלח ללא הסכמת התובעת שכן בהעדר הסכמה אין רישום על שם מי שאינו נשוי לאם. עפ"י ס' 21 לחוק מרשם האוכלוסין התשכ"ה-1965 הנתבע יוכל לעתור לפס"ד הצהרתי לפיו ירשם כאב אולם ספק אם עתירתו תתקבל בהעדר חקיקה מפורשת כי אדם בסיטואציה דנן ייחשב כאבי הילד לכל דבר וענין שכן אין ברור בתכלית כי הסכמה בין אשה המופרית בזרע זר לבין ידוע בציבור אף אם הסכים להפרייה יכולה לחייב קביעתו כאב שעה שאינו אביו הביולוגי. משרצה המחוקק לקבוע, לייחס אבהות קבע זאת במפורש בחוק כמו חוק אימוץ ילדים התשמ"א- 1981 וכמו חוק לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד) התשנ"ו- 1996.

קביעת יחסי הורות אינם ענין להסכם, יחסי הורות הם ענין למחוקק לענות בו.

לו היו יחסי הורות ענין להסכם כי אז יכול היה, לכאורה, הורה ביולוגי לבוא בהסכם עם כל צד ג' ליצירת יחסי הורות בין צד ג' לילד מצב שהיה מביא להסדר פרוץ בו ילד היה ניתן לגחמותיו של ההורה במוצאו צד ג' ובהציעו לו להיות ההורה של ילדו, וברצותם יבטלו את ההסכם, ההורה יבוא בהסכם עם צד ד', ענין שאין לו שיעור, ורבה המבוכה והילד נפגע.

ועוד, האם אשה החיה עם ידוע בציבור תיוחס או תקבע כאמו של ילד אשר יוולד לידוע בציבור שלה כתוצאה מהפריה מלאכותית מזרעו בביצית של אשה אחרת אשר תושתל באשה האחרת או באשה אחרת נוספת ואשר תלד את הילד וזאת מכח הסכמתה של הידועה בציבור כי יבוצע הליך כזה.

עפ"י חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד) התשנ"ו- 1966 ניתן לעשות הסכם לנשיאת עוברים אם ההורים המיועדים הם "איש ואישה שהם בני זוג". הפרשנות לענין הגדרה זו כשמדובר ב'מעמד', ב'סטטוס' (סטטוס של 'הורה' וסטטוס של ילד) תהיה ככל הנראה כי הכוונה לזוג נשוי, מכאן שהנתבע לא יכול היה ל"כפות" הורות על התובעת בסיטואציה הפוכה.

6. משנשוב עתה לבחון נסיבות התביעה דנן מהות ההתחייבות אם נעשתה מצד הנתבע כלפי התובע באמצעות התובעת, ועפ"י הנסיבות נאמוד את אומד דעת הצדדים בבואם לידי הסכם שהרי אין כל הסכם כתוב בין הצדדים דנן ואין כל התחייבות בכתב מצד הנתבע לפני ביצוע ההפריה המלאכותית, הרי שהמסקנות המתבקשות הן:

ראשית - אין ניתן לאמר בנדון דנן כי התובעת לא היתה מבצעת ההפריה המלאכותית לולא נתן הנתבע הסכמתו לה. בענין זה אני מקבלת גירסת הנתבע כי התובעת החליטה, במיוחד לאור גילה הגבוה יחסית בנסיבות הענין, להיכנס להריון וללדת ילד זאת אף אם הנתבע לא היה משתף עמה פעולה, ויצויין כי התובעת המשיכה בהליכי ההפריה מתורם זר אף שתוכנית הנישואין הופסקה או הוקפאה לאור זאת שלא הצליחו להגיע להסכם יחסי ממון אשר בהעדרו סירב הנתבע להמשיך בתוכנית הנישואין.

שנית - ההתחייבות מכללא אותה הסכים הנתבע לקחת על עצמו כלפי הילד היתה התחייבות לתפקד כאביו ולקבל עליו התחייבויות המוטלות על אב ביניהם תשלום מזונותיו, ובפועל אף נשא בכלכלת התובע ובלבד שמול התחייבות זו תעמוד התחייבות התובעת לקיים מערכת יחסים בין הנתבע לבין התובע של הורה-ילד במובן זה שהילד ירשם כבנו של הנתבע וכי התובעת והתובע יתיחסו אל הנתבע כאל אביו של התובע.

דא עקא שהתובעת, וכך חינכה את התובע, לא מילאה התחייבותה הנזכרת, ולהיפך ביקשה להרחיק התובע מהנתבע על ידי שחינכה את התובע שלא לקרוא לנתבע "אבא ", ובהתריסה כנגדו בנוכחות התובע כי אם ברצונו שלא להיות ערירי ללא ילדים כאחיו רצוי שיפנה לאמץ ילד מחו"ל, וכן בסרובה לרשום את התובע כילדו של הנתבע.

לא זו אף זו, התובעת סרבה להצעה כי יווצר קשר משפטי פורמלי מופחת אף ניתן לשינוי בין התובע לבין הנתבע בדרך של מינויו של הנתבע כאפוטרופוס לתובע, הצעה אשר כללה בחובה התחייבות הנתבע לשאת במזונות התובע.

מהלכיה אלה של התובעת בסירובה לכל קשר משפטי בין התובע לבין הנתבע נעשו על רקע רצונה האולטימטיבי להינשא לנתבע, קרי - רק אם יסכים הנתבע לנישואיהם כי אז תסכים לקשר משפטי הורי בין התובע לבין הנתבע ומשסירב הנתבע להינשא לה מסרבת התובעת למילוי התחייבותה היא להתיחס אל הנתבע כאל אבי התובע ולרשום את התובע כבנו של הנתבע, או אף להסכים למינויו כאפוטרופוס לתובע יחד עמה.

בנסיבות אלה,טענות התובעת כי על הנתבע מוטלת החובה לשאת במזונות התובע שכן התחייב לכך מכח התנהגותו טרם הלידה, בעת ההריון, הלידה, טכס הברית ולאחר מכן, ואולם תוך כדי התנגדותה ליצור קשר פורמלי איזשהו בין הנתבע לתובע - אינה יכולה להתקבל.

אם יש ללמוד התחייבות כאמור מצד הנתבע כלפי התובע יש ללמוד מהנסיבות כי ההתחייבות באה אך ורק אם הילד יגדל כילדו של התובע, אין ללמוד מהנסיבות, מהתנהגות הנתבע כי הוא התכוון לקחת על עצמו מחוייבות ללא האידך גיסא ללא מציאות בה הילד יגדל כילדו ירשם כילדו ויחונך בידיעה שהוא אביו ,ולכך כאמור מתנגדת התובעת.

בהעדר חקיקה מתאימה הקובעת כי ידוע בציבור המסכים לביצוע הפריה מלאכותית מגבר אחר יחשב כאבי הילד אשר נולד לידועה בציבור שלו כתוצאה מכך, או כי יחוייב במזונותיו של הילד, יש לבדוק ולאמוד את כוונת הצדדים להסכם, או להתחייבות.

כאמור בפס"ד סלמה מדובר בהסכם בע"פ אשר נכרת בין התובעת לנתבע (סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973). משכך יש לבחון את החוזה על פי אומד דעתם של הצדדים.

על אומד דעתם של הצדדים ניתן ללמוד מכל מקור אמין.

ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל פ "ד מא .304 ,282 (1)

חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הם המטרות, היעדים, האינטרסים, התכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים.

אומד הדעת הרלבנטי אינו אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים, אלא אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשניהם או לפחות כוונה (סובייקטיבית) של אחד הצדדים שהצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה ע"י הצד האחר.

ע"א 4628/93 מדינת ישראל נגד אפרופים שיכון ויזום 1991 פ"ד מט (265 (2.

הכוונה הברורה המפורשת בנסיבות המקרה דנן של הצדדים היתה כי התובע יחשב כילדו לכל דבר של הנתבע, זאת נלמד מליוויו את התובעת במהלך הריונה, מהיותו נוכח בלידה, מהיותו הרוח החיה בטכס הברית והתנהגותו כאב אז ואף לאחר מכן.

אין לאמר כי היה בכוונתו לשאת במזונות הילד ללא שיחשב כאביו לכל דבר.

7. החיובים אותם לקחו הצדדים על עצמם בהסכם בע"פ זה כעולה מהראיות שהובאו הם חיובים שלובים.

חיובים שלובים הם חיובים מקבילים בחוזה הדדי אשר הדין קבע שיש לקיימם בד בבד. ס' 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 קובע את דין השילוב. זהו הסדר דיספוזיטיבי. בחוזה שחיוביו שלובים זה בזה, החיובים צריכים להתבצע בעת ובעונה אחת. בחוזה כזה נדרשת בכל עת נכונות הדדית של כל צד לקיים את חיוביו. אם צד אחד אינו נכון לקיים את חיובו, נדחה מועד הקיום של הצד האחר. די בנכונותו של צד אחד לקיים כדי שאי קיום הצד שכנגד ייחשב להפרה.

ע"א 594/75 ג'רבי נ' הייבלום, פ"ד ל(673 (2.

שאלת הקשר בין חיובי הצדדים, האם הם שלובים זה בזה או עצמאיים זה מזה היא שאלה של פרשנות החוזה העומד לדיון והתחקות אחר רצון הצדדים לו.

ע"פ 409/86 אדורם נ' אחים בכור, פ"ד מא(829 (1.

לגישת פרופ' טדסקי הסדר החיובים השלובים במשפטנו הוא דין דיספוזיטיבי, בעל יסוד אוביקטיבי אשר יחול כל אימת שאין גילוי לרצון הצדדים לסטות ממנו.

ג' טדסקי חיובים מקבילים הפרקליט לז(ג) 293-324.

פרשנותה של פרופ' ג. שלו הינה כי דין השילוב הוא דיספוזיטיבי שיחול רק בהעדר כוונה נוגדת של הצדדים.

ע"א 195/74 סיני נ' יהלום, פ"ד כח(663 (2.

ג. שלו דיני חוזים, מהדורה 2 תשנ"ה, עמ' 466-471.

פרופ' טסדקי מגדיר חיובים שלובים בצורה באה:

"חיובים מקבילים הם חיוביהם של הצדדים בחוזה הדדי אשר עומדים זה מול (או קבל) זה משום המועד המשותף שבו מגיע קיומם במקרה הספציפי ומשום תלותם ההדדית מבחינה תולדית (גנטית) לפי תבנית העיסקה. במצב זה קובע הדין כלל תיפקודי לקיומם בד בבד. ע"י כך חיובים מקבילים זה לזה נעשים חיובים שלובים זה בזה".

ג' טדסקי חיובים מקבילים, הנ"ל עמ' 293.

שילוב דיני הפרשנות, תום הלב והחיובים השלובים מובילים למסקנה כי במקרה דנן מדובר בחיובים שלובים. חיובים שלובים הם חיובים שיש לקיימם בד בבד.

אכן, מדובר לא רק בהסכם בין הנתבע לבין התובעת כי אם גם ביחסים והתחייבות ישירים בינו לבין התובע ואולם בעת הזאת לאור גילו הרך של התובע, התובעת היא המחליטה עבורו, היא הקובעת את גדר היחסים שבינו לבין הנתבע והיא מסרבת ליצירת יחסי אב - בן ואפילו ליחסי אפוטרופסות בין הנתבע לבין התובע, ואף מחנכת את התובע בהתאם.

אציין כאן כי לא מצאתי מקום לכפיית התובעת לקבל אפוטרופסות נוספת של הנתבע על התובע שכן אין נראה לי כי כפייה כזו תהיה בנסיבות המקרה דנן מעשית, או כי תשרת את טובת התובע זאת בהעדר הסכמה וליתר דיוק תחת סירוב התובעת לכך, ויצויין כי הנתבע לא הגיש בקשה כזו אף כי הסכים להצעה לקבל אפוטרופסות על התובע.

משכך, מבקשת התובעת והתובע באמצעותה, לחייב את הנתבע לשאת במזונות התובע ללא הסכמה ליתן לו סמכות או ליצור יחס משפטי כלשהו בינו לבין התובע.

לא לכך הסכים הנתבע לא במפורש ולא מכללא.

בהעדר מילוי ההתחייבות מצד התובעת והתובע באמצעות אמו התובעת, נופלת התחייבותו של הנתבע שכן החיובים שלובים ומותנים זה בזה ואין לנתק ביניהם.

התחייבות הנתבע נעשתה אך מתוך כוונה שהילד ייחשב כילדו ואם לא - לא התכוון לקחת על עצמו חיובים כלפיו.

בנסיבות אלה אין מנוס כי אם לקבוע שהנתבע איננו מחוייב במזונות התובע.

סיכומו של דבר, אין לחייב הנתבע במזונות התובעת והתובע, והתביעה נדחית.

על אף זאת כאמור לעיל ישא הנתבע בתשלום מחצית הוצאות המדור בהם נשאה התובעת לתקופה שמיוני 1997 עד דצמבר 1997 ודמי כלכלה בגובה של 2,000 ש"ח לחודש, לתקופה זו.

התובעת תשא בהוצאות ובשכ"ט בגין תביעה זו בסכום של 1,000 ש"ח.

על פסק דין זה לא יחול צו איסור פרסום למעט שמות הצדדים.

ניתן היום י"ט באלול תש"ס, 19 בספטמבר 2000 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.