1. ארמה רונית נגד מדאינווסט מרכז רפואי הרצליה בע"מ בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו [04.03.2002] לפני השופטת גדות שרה עו"ד רענן בראון; עו"ד כהן ורד - בשם התובעים פ ס ק - ד י ן השופטת גדות שרה 1. תיק זה עניינו תביעת נזיקין שהגישו התובעים כנגד הנתבעת בגין אובדן עובר מוקפא אחד מתוך תשעה עוברים מוקפאים. עוברים אלה התהוו כתוצאה מטיפולי הפריה חוץ גופית שעברו התובעים, אשר במהלכם נולד להם ילד משמונת העוברים הנותרים. 2. העובדות: א. התובעים 1 ו-2 (להלן: "התובעים") הינם בעל ואשה אשר נישאו זה לזו ביום .3.4.1984 התובעת מס' ב. התובעים ביקשו להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם, אולם למגינת ליבם חלפו 11 שנים והדבר לא צלח בידם. ג. התובעים טופלו בארץ אצל ד. במסגרת טיפולי ההפריה החוץ גופית שעברו התובעים, הוצאו מגופה של התובעת ביציות אשר 9 מהן הופרו בהצלחה בזרע הבעל, והוקפאו לצורך השתלתם העתידית ברחמה של התובעת. שמונה מהעוברים המוקפאים היו תוצאה של טיפולים שעברו התובעים העובר הנוסף היה תוצאה של טיפולים שעברו התובעים אצל הנתבעת, אצל פרופסור בןרפאל. ה. לאחר שכל ו. התובעים פנו למכון | |
לצורך כך נעשו כל הסידורים הדרושים להעברת העוברים המוקפאים לארה"ב. העברת עוברים מוקפאים מתבצעת באמצעות מיכל חנקן נוזלי, בו מאוחסנים העוברים המוקפאים עד הגיעם למקום אחסונם החדש, שם ימתינו לביצוע השתלתם ברחם. ז. התובעים פנו אל ח. ביום 17.1.95, היום המיועד לנסיעה לארה"ב, הגיעו התובעים אל הנתבעת כדי לקבל את העובר המוקפא ולהעבירו למיכל חנקן. לתדהמת התובעים נמסר להם כי המבחנה שבה היה מצוי העובר המוקפא נשברה והתובעים נאלצו לעזוב את המקום בדרכם ט. י. כתוצאה מטיפולי ההפריה ולמרבה השמחה, נולד לתובעים ילד, ביום 14.4.96. יא. בגין הארועים אותם נאלצו התובעים לעבור, כמפורט לעיל וכפי שיפורט בהמשך, הגישו התובעים יב. ביום 11.7.1996, לאחר הגשת יג. מספר ימים לאחר הודעת הנתבעת על מציאת הביצית המופרית, ביום 29.7.96, מינה ממצאי הועדה התייחסו לארועים המפורטים הועדה בחנה את שתי גרסאותיה של הנתבעת באשר לגורל עוברם המוקפא של התובעים אולם לא הצליחה להגיע לחקר האמת באשר לגירסה הנכונה מבין השתיים. בין שאר מסקנות הועדה קובע הדו"ח כי הוצגה לתובעת קשית שלא היתה של התובעים, תוך ידיעה שהקשית איננה של התובעים. עוד קובע הדו"ח כי אין לועדה כלים לפסוק אם הקשית שנמצאה בקיץ 1996 שייכת לתובעים, אם לאו. יד. ביום 31.8.97 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן אשר גם בו עותרים התובעים לפצותם בסכום של 1,500,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו להם בגין אובדן הסיכוי להוליד ילד | |
טו. ביום 6.7.99 הודיעו ב"כ הצדדים כי הנתבעת מודה בחבותה ובאחריותה ומשום כך מתייתר הצורך לדון בשאלת חבות הנתבעת וכל שנותר לדיון היא שאלת הנזק (ר' ע' 2 לפרוטוקול מיום 6.7.99). טז. ביום 17.1.00 הגישו הצדדים הודעה על הסדר דיוני כדלקמן: "2.1 הנתבעת מסכימה בהסכמה דיונית לקבל את 2.2 הנתבעת לא תטען טענה כלשהי, לעניין הסיכוי מהמבחנה המסויימת הנוגעת לתובעים, היא המבחנה נשוא 2.3 הדיון יתמקד בנושא הנזק בלבד: 2.4 התובעים יהיו רשאים להגיש .... 2.5 הודאתה של הנתבעת בחבותה, כאמור בפרוטוקול הדיון בתיק זה מיום 6.7.99, תעמוד בעינה. ..." ההסדר הדיוני אושר ביום 20.1.00 וניתן לו תוקף של החלטה. יז. ביום 4.2.01 הודיעו הצדדים כי הנתבעת ויתרה על זכותה לחקור את התובעים על יח. ראוי לציין כי במקור הגישה הנתבעת יט. לאור האמור לעיל דן 3. דיון: מן הראוי להביא מקצת 14." בכל פעם מחדש נכנסו איתנו לחדר הניתוח כל החלומות, התקוות, התפילות, הכמיהות, השליטה העצמית, הניסיון 15. בכל פעם מחדש ראיתי את עיניו הדאוגות של בעלי, את הניסיונות להצחיק אותי, את הניסיונות הבלתי נלאים, לעודד את עצמו ואותי, לשמור על אופטימיות זהירה, ואת המשפט האלמותי: 'אם לא עכשיו אז בפעם הבאה זה יצליח'. | |
...... 23. ראיתי את בעלי, באותם ימים, מתוח דרוך ודאוג. מפנה אלי מבטים חטופים, מנסה 'לקרוא אותי', ללמוד על המתרחש אצלי מעבר למעטה החיצוני, לדעת אם נשברתי לרסיסים, אם אני ממשיכה לתפקד בכוח ההרגל. ראיתי אותו מנסה לעשות הכל על מנת להראות לי את הדברים היפים בחיים, את חצי הכוס המלאה... ..... 30. פעם אחר פעם, משך כעשור שלם מחיינו, הוכרענו מכה אחת אפיים, עת ניתנה לנו התשובה הלאקונית, הפוצעת, לפיה: צר לנו, אך התשובה שלילית. שוב ושוב נכשלו כל ניסיונותינו להביא ילדים לעולם! .... 31. אבל תמיד, בכל הפעמים, אספנו כוחות להמשיך הלאה... .... 67. זיו (בנם של התובעים - ש.ג.) אמנם הסב לנו, ומסב לנו, אושר רב, ויש לקוות, כי סהדנו במרומים יחוס על האושר שנכנס את מפתן ביתנו ולא יגדע אותו חלילה, בשום צורה שהיא. 68. אלא שעם האושר המבורך, שמכניס זיו לחיינו, אנו חשים תחושת החמצה נוראה, תחושה שיכולים היו להיות לנו שני ילדים... ואולי, אולי, העובר הזה היה הופך לילד נוסף, בן נוסף ואח נוסף ?!?!... או שמא היתה זו בת ?!?!." אינני מוצאת שלא לקבל את יחד עם זה אין משפט זה דן בכאבם הכולל של התובעים, סבלם משפט זה דן בזכאותם של התובעים לפיצוי בגין אי היכולת לעשות שימוש בעובר המוקפא היחיד שהיה בחזקת הנתבעת. בסעיף "5. ... תיק זה אינו עוסק בבעיות הרפואיות של התובעים ו/או בגורמים לאלו.... 6. השאלה היחידה העומדת לדיון בתביעה זו, הינה זכאותם של התובעים לפיצוי בגין אי היכולת לעשות שימוש במבחנה ובה ביצית מופרית מוקפאת אחת. זו 'התוצאה' היחידה וזהו הנזק היחיד, אם כלל קיים כזה, שניתן לייחס לנתבעת ואשר בהתייחס לכך בלבד על משום כך, וככל שיהיו הדברים מרגשים וככל שמובן סבלם המתמשך של בני הזוג ארמה, לא הנתבעת היא שגרמה לסבל הרב שעברו התובעים במהלך השנים הרבות בהן עברו טיפולי הפריה. | |
4. אובדן הסיכוי להוליד: על פי ההלכה והפסיקה אובדן הסיכוי להקים משפחה הינו רכיב בפסיקת לכך גם מסכימים התובעים (ס' ה-4 לסיכומיהם) והנתבעת (ס' ג אי לכך יש לדון בתביעה זו של התובעים לפצותם בגין אובדן הסיכוי להוליד ילד במסגרת ראש נזק של 5. א. קביעת הפיצוי בגין בעניין זה ראה א' ברק/ הערכת פיצויים "כיצד מעריכים וראה גם ע"א 6452/99 ,3023/99 ,2055/99, פלוני ואח' נ' "קביעת הפיצוי בגין ... אין מגבלה פורמלית על שיעור הפיצוי אותו ניתן לפסוק בגין על כן, המבחן אינו של גבול אלא של מהות; הפיצוי צריך לשקף את מורכבות הנזק לניזוק האינדבידואלי ואת השלכותיו עליו. שיעור הפיצוי שיש לפסוק בגין ראש הנזק של לאחרונה, הושמעו דעות לא מעטות באשר לצורך בהעלאת רף הפיצוי בגין השופט אור ציין בהקשר זה כי 'הגיעה השעה לבדוק אם אותם סכומים שנפסקו בפרט נזק זה [נזק לא ממנוי, א.ב.] עונים על הנזק אותו הם באים לפצות' (ע "א 6987/96 הנ"ל). | |
דו"ח של ה- Law Commission שפורסם ב- 20.4.99 קבע כי יש להעלות את שיעור הפיצוי בראש הנזק של פיצוי לא ממוני. מרבית המלצותיה של הועדה, לרבות הצורך להעלות את שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני במקרים של נזקים חמורים, אומצו בפסיקת ראה גם ע"א נעים נ' ברדה, פ"ד לו(776 ,762 (3: " הפיצוי צריך, אם כן, ליתן ביטוי לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, תוך התייחסות 6. לענייננו - הן בגרסה הראשונה והן לפי הגרסה השניה, מודה הנתבעת כי כיום לא קיימת מבחנה המכילה עובר לצורך החזרתו לרחם ומשום כך ניתן לקבוע כי התובעים איבדו את עוברם המוקפא שהוחזק ע"י הנתבעת. ביום 12.8.98 עברה התובעת בבית החולים תל השומר ניתוח לכריתת הרחם והשחלות, וזאת נוכח מצבה הבריאותי הקשה והדימומים הקשים מהם סבלה התובעת. העובר שאבד היה עוברם האחרון של התובעים, ובשל גילם המבוגר יחסית ועברם הרפואי אבדו סיכוייהם של התובעים להצליח בהפריית מבחנה נוספת והבאת ילד לעולם. 7. אין חולק כי קיימת אי וודאות אם עוברם המוקפא של התובעים היה עובר את התהליך הארוך והקשה ומלא הסיכונים, עד התפתחות הריון תקין ולידת ילד. יחד עם זה - אין באי ודאות זו כדי לשלול פיצוי מהתובעים. במאמרו "פיצוי בגין יצירת סיכון ופגיעה בסיכוי" עיוני משפט כג, התש"ס -605 ,2000, מציע המחבר אריאל פורת שתי דרכים בהן ניתן לנקוט במקרה כגון זה שבפנינו. על פי הדרך האחת, לא יפסק לתובעים כל פיצוי בגין אובדן הסיכוי להביא ילד לעולם מאותו עובר שאבד, מאחר ולא הצליחו להרים את על פי הדרך השניה יפסק לתובעים פיצוי בגין הפגיעה בסיכוי להביא ילד לעולם. גובה הפיצוי יהיה בגובה הסיכוי להביא ילד לעולם מעובר בודד. הפסיקה הישראלית נוטה לפסוק פיצויים על פי הסיכוי, כך לדברי המחבר בעמ' .630 בעניין זה ראה גם: ע"א 644/80 + 591/80 חיו ואח' נ' ונטורה, פ"ד לח (393 (4, :399 | |
"כאשר המדובר בטענה, המתייחסת לסיכוי שאירוע מסויים עשוי להתרחש בעתיד, דבר שמטבע הדברים לא ניתן להוכיחו בוודאות, מן הדין הוא כאשר משתכנע ראה גם ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש ואח' פ"ד לו (281 (1, בעמ' 299 מפי כב' השופט א' ברק (כתוארו אז): "כמובן, מכיון שהעתיד אינו ידוע ... הערכתו של סיכוי זה מטילה על בענין זה יש להדגיש כי מידת הודאות הנחוצה אינה זו הנדרשת לקביעת עובדה שהתרחשה במשפט אזרחי, דהיינו, נטיה של וראה גם: ע"א 231/84 "יכול מי שיאמר, שקביעת הסיכון כמוה כקביעת עובדה שאירעה בעבר, ולעניינה לא יכול להיקבע מימצא אלא על יסוד כלל עודף הסתברויות... לדעתי, אין מדובר פה בתהליך של קביעת עובדות במובן המקובל, שמגמתו לקבוע מה אירע או לא אירע בפועל; אלא התהליך הוא של אומדן לגבי "מה היה קורה אילו". 8. גובה הנזק: א. הנתבעת הסכימה לקבל את "1. הסיכוי שלה (של התובעת - ש.ג.) להיכנס להיריון בעזרת 2. העובר המוקפא בתנאי מבחנה מבחינה מוסרית וחוקית נחשב כבן אנוש בפוטנציה. ..." משום כך הסכימה הנתבעת כי לצורך הדיון, הסיכוי התאורטי לפיו יתפתח מהעובר המוקפא הריון וילד הינו 10%. על כן יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין אובדן סיכוי זה שהיה להם ואיננו עוד, עקב מעשיה של הנתבעת, בגובה של 10% מהסכום הראוי להיפסק על אובדן ילד. התובעים איבדו סיכוי בשיעור של 10% להיות הורים לילד או ילדה. ב. על ההורות ומשמעותה מן הראוי להפנות לדנ"א 2401/95, רותי נחמני נ ' דניאל נחמני ואח' פ"ד נ(661 ,(4: כב' הש' ט' שטרסברג -כהן, בעמ' 680: "דומה כי אין מי שיחלוק על מעמדה וחשיבותה המרכזית של ההורות בחיי הפרט והחברה. אלה הם מושכלות ראשונים בתרבות האנושית לדורותיה. החברה האנושית קיימת בזכות ההולדה." | |
כב' השופט צ' טל, בעמ' 701: "האינטרס להיות הורה הוא מן השאיפות הבסיסיות ביותר של האדם, ואין הדבר צריך לפנים". כב' הש' טירקל, בעמ' 736: "בצדה של הזכות לחיים - שהיא הזכות לחיים שלמים ומשמעותיים - או כחלק ממנה, ראויה גם הזכות להיות הורה להכרה 9. ב"כ התובעים הציגו פסיקה התומכת, לטענתם, בסכום הפיצויים הנתבע על ידם, המבוססת בעיקר על פסיקה של הנתבעת מצידה מצביעה על לשיטתי, נסיבותיו של פסק-דין זה קשות מהמקרה שבפנינו שכן לבני הזוג ארמה יש ילד משותף ואילו מבני הזוג דיין נשללה האפשרות לילד משותף כאשר למשיב 1 אין ילדים כלל. לו היתה ודאות ברורה כי מהעובר המוקפא של התובעים היה מתפתח הריון וילד, כי אז ראוי היה לפסוק לתובעים פיצויים בדומה לאלה שנפסקו בעניין לאה דיין, בהתאם למגמה החדשה המסתמנת אלא, שאין בפנינו זכות לפיצוי בגין אובדן ילד אלא פיצוי בגין אובדן סיכוי של 10% להולדת ילד וזה הוא הבסיס הראוי לפיצוי התובעים בגין 10. בנוסף לפיצוי בגין יודגש כי אין התובעים זכאים לפיצוי בגין הכאב, הסבל ועגמת הנפש שנגרמו להם כתוצאה מטיפולי ההפריה שעברו לאורך השנים, שכן, אין הנתבעת חבה בפיצוי בגין אלה. הנתבעת גם אינה חבה במלוא הפיצוי בגין | |
משום כך - העובר המוקפא נשוא תיק זה הוא רק עובר אחד מתוך ארבעה עוברים שנוצרו כתוצאה מטיפולי הפריה שהביאו לשאיבת זקיקים ביום 11.8.91, הפרית 8 ביציות ע"י זרע הבעל וקבלת 4 עוברים אשר מתוכם 3 הוחזרו לרחם התובעת ואחד הוקפא. עובדות אלה יהוו משקל בקביעת סכום הפיצוי לו זכאים התובעים בגין 11. התנהגות הנתבעת כלפי התובעים במסירת שתי הגרסאות לתובעים בעניין העובר המוקפא מזכה אף היא את התובעים בפיצוי בגין אין מדובר בענישה של הנתבעת אלא בשקלול הסבל איש לא יחלוק על העובדה לפיה מדובר בנושא רגיש אשר דורש מצד כל המעורבים בו רגישות, אמינות ואחריות. אין ספק כי נגרמה לתובעים אין ספק בעיני כי התנהגות הנתבעת, כמתואר לעיל, גרמה לתובעים 12. בבוא יחד עם זה, לאור 13. אשר על כן אני מחליטה כי התובעים זכאים לפיצוי בגין 14. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 150,000 ש"ח וכן 15. המזכירות תשלח העתק ניתנה היום, יום שני 04 מרץ 2002, בהיעדר הצדדים. | |
|