3. בטענותיו לפנינו ניסה בא-כוח המערער לקעקע את הממצא העובדתי הנ"ל, שעליו מושתת החיוב בתשלום מזונות. ניסיון זה, כרבים דוגמתו הנעשים בבית-משפט זה, חייב להיכשל. אין למצוא כל פגם בהכרעת בית-המשפט המחוזי בענין מהימנות העדים. אמנם הרופא העיד כארבע שנים אחרי האירועים, אולם הוא הסביר שמכיון שלא היו לו מקרים רבים מסוג זה הוא זכר היטב את הפרטים. הרופא לא החתים את המערער על כל טופס של הסכמה להזרעה מלאכותית והוא נתן טעמים לכך. לדעתי טעמים אלו אינם כבדי משקל במידה המצדיקה שלא לנהוג במקרה דנא בזהירות המתבקשת מעצם הענין והמחייבת להחתים את הבעל על הסכמה להזרעה מלאכותית שתבוצע לאשתו. אף אם שגה הרופא בשיקוליו בענין זה אין בכך כדי לערער את מהימנותו. הסברו של המערער, שעל אף העובדה שבמשך עשר שנים של נישואיו הקודמים לא הרתה אשתו הראשונה ועל אף שהוא ידע על הליקוי בפוריותו, הוא האמין בתום לב שההריון הוא ממנו ולפיכך לא עורר כל שאלה "כי זה קרה גם לאברהם אבינו" (ע' 39), הוא הסבר שבית-המשפט המחוזי היה רשאי להתיחס אליו באי אמון. אין לנו על כן כל סיבה לסתור את קביעתו של בית-משפט קמא שהמערער ידע היטב שההריון בא מהזרעה מלאכותית ושלפני שבוצעה ההזרעה הוא הסכים לכך.

4. הבעיות המשפטיות הנובעות מלידה כתוצאה מהזרעה מלאכותית הן סבוכות ואם כי פורסמו בנושא זה מחקרים לא מעטים של מלומדים בארצות שונות. הרי הפסיקה בבתי-משפט של ארצות שונות היא דלה ועד כמה שידוע לי זה המקרה הראשון שהנושא נדון בבית-משפט אזרחי בארץ. השופט המלומד הזכיר בפסק-דינו את מאמרו של י' אינדיג "חיוב מזונות בנולד מהזרעה מלאכותית" (דיני ישראל, כרך ב, ע' 83), שבו סוקר המחבר המלומד את הדעות שהובעו על-ידי פוסקים בתקופות שונות, בדבר תוצאות הריון של אשה נשואה מזרעו של אדם שאינו בעלה. מסקנת המחבר המלומד היא כי לפי הדין העברי על מנת להבטיח מזונות, אחרי פקיעת נישואין, לילד שנולד לאשה בהזרעה מלאכותית שנעשתה מתורם זר בהסכמת הבעל, "יש צורך בהתחייבות מפורשת של הבעל לזון את הילד שיוולד, התחייבות שתערך באופן שתהא תקפה, דהיינו בנוכחות עדים ועל ידי קנין ורצוי גם שהתחייבות תהיה כך שלא תתעורר בעית התחייבות בדבר שאינו קצוב" (שם בע' 113). כן הוזכר בפסק-הדין מאמר מאלף של ד"ר עדנה קפלן "הפריה מלאכותית" (עיוני משפט ב, 110), שבו הובאה בין היתר סקירה מקיפה על פסיקה בשאלת הזרעה מלאכותית בארצות המשפט המקובל. לאחרונה, אחרי שניתן פסק-הדין בבית-משפט קמא, פורסם מאמר מאיר עיניים של ד"ר פ' שיפמן "קביעת אבהות בילד שנולד מהזרעה מלאכותית" (משפטים י, 63).

5. אין כל קושי בחיוב המערער במזונות הילדה עד יום הגירושין. לפי סעיף 3(א) של חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים... של בןזוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה". עלפי הדין האישי, שהוא במקרה דנא המשפט העברי, חייב בעל לזון מדין צדקה את ילדי אשתו, ובכך די כדי לבסס את החיוב במזונות עד יום הגירושין. בנוסף לכך ציין השופט המלומד בפסק-דינו, שלו היתה מתקבלת טענת המערער שהוא אינו חייב על-פי הדין האישי לזון את הבת של אשתו, הרי על כל פנים הוא חייב במזונותיה לפי סעיף 3(ב) של החוק הנ"ל. ברם החיוב, בין אם הוא מבוסס על הדין האישי ובין אם הוא מבוסס על סעיף 3(ב) של החוק, פקע עם פקיעת הנישואין, והשאלה היא על כן, מה היסוד לחיוב המערער במזונות עבור הילדה שנולדה מהזרעה מלאכותית שנעשתה בהסכמתו לאשתו, כשמדובר במזונות אחרי שהנישואין פקעו.

ככל הנראה מפסק-הדין,השופט המלומד היה סבור, שהחיוב על פי-הדין האישי, מדין צדקה או על-פי סעיף 3(ב) של החוק,חל גם אחרי פקיעת הנישואין. אם זו היתה דעתו, הרי הוא שגה בכך. ברם הוא ביסס את החיוב במזונות גם על מה שהוא כינה "נימוק נוסף" שאותו הסביר בזו הלשון :

"משהסכים הנתבע להפריה מלאכותית של אשתו, הוא הסכים שיצטרף אדם נוסף למשפחתו. הוא גם ידע שלעולם לא יידע מי היה התורם האלמוני של הזרע לצורך אותה הפריה. הסכמה זו של הנתבע יש לראותה ככוללת התחייבות מכללא לפרנס את אותו קטין או קטינה שיוולד כתוצאה מאותה הפריה. כל מסקנה אחרת תביא לתוצאה שהדעת וההגיון אינם סובלים אותה. אותו קטין שיוולד כתוצאה מהפריה מלאכותית לא יכול לדעת מזרעו של מי נולד ואת בעל אמו אינו יכול לתבוע. קטין כזה יפול למעמסה על החברה. על כן ברור לדעתי, שכאשר אדם מסכים שאשתו תופרה בהפריה מלאכותית, הוא מסכים ומתחייב מכללא הן כלפי אשתו והן לטובת הילד שיוולד לפרנס ולזון את הקטין שיוולד כתוצאה מאותה הפריה. המסקנה היא שתביעת התובעת מס' 2 (הילדה) למזונותיה יכולה להתבסס גם על התחייבות מפורשת או מכללא כזו של הנתבע".

ביסוס נימוקו זה הסתמך השופט המלומד בין היתר על שני פסקי-דין שניתנו בארצות הברית, והם : v. Gursky 242 N.Y.S 2d 406: People v. Sorensen 437 Gursky (Gursky v. Gursky 242 N.Y.S. 2d 406) P. 2d 495.בפסק-הדין בענין גורסקי , שניתן בשנת 1963, החליט בית-המשפט (People v. Sorensen 437 P. 495. 499)העליון במדינת ניו-יורק, שאמנם ילד שנולד מהזרעה מלאכותית בהסכמת הבעל איננו נחשב "לילד חוקי" של הבעל, אך הבעל חייב לזון את הילד גם אחרי שהתגרש מהאשה.

באותו מקרה היתה הסכמה בכתב של הבעל להזרעה מלאכותית. בית-המשפט ביסס את החיוב במזונות הן על הסכם מכללא והן על השתק לפי דיני היושר. בפסק-דין בענין סורנסן , שניתן על-ידי בית-המשפט העליון במדינת קליפורניה, הרחיק בית-המשפט לכת וקבע שאף לענין אחריות פלילית, לפי הוראת חוק האומרת שאב של קטין אשר נמנע ביודעין ובלי הצדק חוקי לספק לקטין את צרכיו אשם בעבירה, נחשב בעל של אשה אשר הסכים להזרעה מלאכותית כ"אב" של הילד שנולד. הנימוק העיקרי של בית- המשפט היה בזו הלשון (בע' 499):

"... אדם סביר, אשר עקב אי יכולתו להפרות, משתתף באופן אקטיבי ומסכים להזרעה מלאכותית של אשתו בתקווה שיווצר ילד שאליו הם יתיחסו כאל ילד שלהם, יודע שהתנהגות כזו נושאת אתה התחייבויות משפטיות של אבהות ואחריות פלילית בגין אי תמיכה. אדם אשר מסכים ליצירת הילד איננו יכול ליצור יחסים זמניים שהוא יקבל אותם או יתכחש להם כרצונו, אלא ההסדר צריך להיות בעל אופי כזה, שיטיל עליו חובה לתמוך באלה שעבור קיומם הוא אחראי באופן ישיר. כפי שצויין על-ידי בית- המשפט שדן בענין, יהא זה בטוח להניח שבלי ההשתתפות האקטיבית וההסכם של הנתבע הילד לא היה נוצר."

כדי להשלים את סקירת הפסיקה בארצות הברית יש להזכיר עוד את פסק-הדין 2d 430 .In re adoption Anonymous 345 N.Y.S, שבו נפסק שילד שנולד מהזרעה (2d 430 (In re adoption Anonymous 345 N.Y.S.מלאכותית שנעשתה לאשה בהסכמת הבעל, נהנה מכל הזכויות שיש לילד שנולד באופן טבעי מאותם נישואים, וכי לשם אימוצו של ילד כזה יש צורך בהסכמת הבעל, שנחשב כאב לצורכי הליכי האימוץ.

כפי שברור מהסקירה הממצה של המחבר המלומד י' אינדיג קיימות גישות שונות בין הפוסקים על-פי ההלכה לגבי הזרעה מלאכותית ותוצאותיה. הגישה המקילה באה לידי ביטוי, בין היתר, בפסק-דין שניתן על-ידי בית-הדין הרבני האזורי בחיפה ב-ו באב תשל"ז (21.7.1977) אשר החליט שבעל חייב במזונות ילד שנולד מהזרעה מלאכותית שנעשתה בהסכמתו. באותו מקרה היה מדובר בחיוב בעת שהנישואין היו קיימים. הנימוק שניתן לחיוב היה שמכיון שהבעל "הסכים לעשות זאת הרי כל ההתחייבויות הנובעות מכך חלות עליו כדין ערב וללא כל ספק בנסיבות אלה קיימים כל הנתונים המחייבים את הערב". הודגש באותו פסק-דין שהחיוב הוא לא לטובת הילד שנולד אלא לטובת האשה אשר תובעת את המזונות "מכח היותה היא עצמה בת עמידה כתובעת ולא כאפוטרופסית של הילד."

6. בא-כוח המערער טען שאין לבסס את החיוב במקרה דנא על הסכם מכיון שההסכם לא נעשה בנוכחות עדים ועל-ידי קנין באופן שהוא בעל תוקף לפי המשפט העברי. אין לקבל טענה זו. בתביעה המוגשת לפני בתי-המשפט האזרחיים בודק בית-

המשפט את שאלת תוקפו של הסכם מבחינת צורתו על-פי דיני חוזים. לפי סעיף 23 של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסוימת תנאי לתקפו על פי חוק או על פי הסכם בין הצדדים". במקרה דנא לא היתה כל דרישה בחוק או על-פי הסכם בין הצדדים בדבר צורה מיוחדת של הסכם על הזרעה מלאכותית. לפי סעיף 25(א) של החוק "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". במקרה דנא, מההסכם בין הבעל והאשה בדבר קיום הזרעה מלאכותית משתמעת התחייבות הבעל לזון את הילד שיוולד כדרך שחייב אב לזון את ילדו, וזה תוך הנימוקים שאין צורך להרחיב עליהם את הדיבור ושהובאו בפסקי-דין שצוטטו לעיל. על כן צדק בית-המשפט המחוזי כשחייב את המערער בתשלום מזונות למשיבה השנייה גם אחרי תקופת פקיעת הנישואין.

7. ד"ר שיפמן במאמרו הנ"ל מביא בנספח את תקנות בריאות העם (בנק זרע), תשל"ט-1979, ואת האכרזה שנעשתה עלידי שר הבריאות לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957, לפיה ניהול של בנק זרע, שירות של בנק זרע והזרעה מלאכותית באשה הם שירות בר פיקוח. כן מובאים בנספח למאמר הנ"ל הכללים בדבר ניהול בנק זרע והנחיות בדבר ביצוע הזרעה מלאכותית שהוציא המנהל הכללי של משרד הבריאות. המחבר המלומד מביע את ספקותיו לגבי תוקף החיקוקים והכללים הנ"ל ונימוקיו בענין זה נראים כממשיים. כפי שצויין באותו מאמר מספר ההזרעות המלאכותיות הנערכות בארץ הוא ניכר למדי ולא מעטות מהן מבוצעות על-ידי רופאים פרטיים. הנושא כולו הוא פרוץ מבחינת הסדר תחיקתי ונראה שיוסיף להעסיק את בתי-המשפט לא פעם.

8. המערער טוען שסכום המזונות שבו הוא חוייב הוא מעל ליכולתו. אין אנו סבורים כי השופט המלומד שגה בענין זה. הסכום של 1,000 ל"י לחודש, שנקבע לפי מדד יוקר המחיה מאפריל 1979, מספיק רק לצרכים המינימליים של הילדה גם אם מצטרפת לזה הקיצבה מביטוח לאומי. לפי הראיות שהיו לפני בית-המשפט המחוזי יש ביכולתו של המערער לשאת בתשלום זה.

9. לדעתי יש לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיבות הוצאות הערעור בסכום כולל של 5,000 ל"י.

השופט אשר

אני מסכים.

השופט ויתקון

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י' כהן.

ניתן היום, א באדר תש"מ (18.2.1980).