7. החוק נתן לגיטימציה לצורות מסויימות של פונדקאות מלאה:

(א) כאשר מושתלת באם הנושאת ביצית מופרית שנוצרה מביצית האם המיועדת והופרתה בזרע בעלה.

(ב) כאשר מושתלת באם הנושא ביצית מופרית שנוצרה מביצית של תורמת ומזרע בעלה של האם המיועדת.

פונדקאות חלקית, בה האם הנושאת תעבור הפריה מלאכותית בזרע בעלה של האשה המיועדת - לא הותרה בישראל. הפונדקאות שהותרה בישראל מאפשרת שבצד האם הנושאת (האם היולדת) תעמוד האם המיועדת (האם הגנטית). הפונדקאות שהותרה בישראל מאפשרת שבצד האם הנושאת (האם היולדת) תעמודנה האם התורמת (האם הגנטית) והאם המיועדת - האם המזמינה. האב, בכל הסיטואציות, הוא בעלה של האם המיועדת והאב הגנטי.

8. המחוקק הישראלי בחר לחרוש תלמים חדשים ולהסדיר את סוגית הפונדקאות בחוק. חוק זה מתערב באירועים אינטימיים, שכל כולם בתחום צנעת הפרט: שלבי ההתעברות, ההריון והלידה.

9. לעניין זה אומרת השופטת שטרסברג כהן בד"נ 2401/95 נחמני נ' נחמני פ"ד נ(4) 693 ,661 מול האות ו':

"רוב מדינות ארצות הברית ורוב ארצות אירופה, החורתות על דגלן את קדושת החיים, אוסרות על יצירת חיים באמצעות אם פונדקאית, וזאת מסיבות מוסריות, אתיות, רעיוניות, סוציאליות ורפואיות".

10. חקיקת החוק לנשיאת עוברים הצריכה התמודדות ערכית עם השאלה, האם למען אוכלוסיה מצומצמת של הורים הרוצים לממש את שאיפתם להורות, ואינם מוכנים ל"הסתפק" באימוץ - על ישראל לעבור לראש המחנה ולהכניס עצמה ל"מדרון חלקלק" של בעיות מוסריות ואתיות בתחום רגיש, בלתי ידוע וחובק עולם.

11. בסיסו של החוק בשימור מוסד המשפחה, ובהכרה בחשיבות המרכזית של ההורות בחיי הפרט והחברה. ההולדה היא צורך בסיסי להבטחת המשכיות החברה ולהגשמה עצמית של הפרט. ההורות הוכרה אף כזכות יסוד בסיסית. תפיסת יסוד זו הביאה לכך שגברה ידם של התומכים בחוק הפונדקאות על הדוגלים בתפיסה שהפונדקאות בלתי מוסרית, בלתי רצויה ואינה בעיה חברתית אמיתית.

12. חוק ההסכמים לנשיאת עוברים מתיר את הפונדקאות עם מגבלות. בצד שלילת קרבת המשפחה של ההורים המיועדים עם האם הפונדקאית, התיר החוק מתן תשלום לאם הפונדקאית. התשלום טעון אישור ועדת האישורים הממונה ע"י שר הבריאות. החוק יוצא מנקודת הנחה ששלילת תשלום לאם הפונדקאית עלולה להביא להעדר יישום של החוק.

13. באשר לטובת הילד, מבקש החוק למנוע מצב שבו הילד ינזק מסוגית זהות הוריו בתקופת הזמן שעד להחלטת בית-המשפט. החוק מבקש למנוע חשש לממזרות, גלוי עריות וסחר בילדים. החוק מונע מצב בו הורים, שאינם ראויים לשמש הורים, יהפכו להורי הילד (ראה סעיף 11 (ב) לחוק).

14. חוק ההסכמים לנשיאת עוברים לא אימץ את הקונסטרוקציה של "אימוץ בין קרובים" ובחר ליצור קונסטרוקציה מיוחדת של מתן "צו הורות". צו ההורות מעביר את הקשר של ההורות המשפטית מהאם היולדת לאם המיועדת, שלעיתים היא גם האם הגנטית. סעיף 12 (א) לחוק מורה:

"עם מתן צו הורות יהיו ההורים המיועדים הורים ואפוטרופסים בלעדיים על הילד והוא יהיה ילדם לכל דבר ועניין".

בצד ההורות המשפטית קיימת גם זכות הילד לדעת מי הוריו. החוק מצעיד את הילד בשלושה שלבים עיקריים: תחילה - האם הפונדקאית, המשכה במשמורת בידי ההורים המיועדים ואפוטרופסות של פקידת הסעד, וסופה בצו הורות והעברת אפוטרופסות להורים המיועדים. בחוק זה חוברים מושגים של "הורות טבעית ביולוגית" ו"הורות גנטית", ואין בידנו עדיין כיום לחזות את מכלול התוצאות העלולות לנבוע מהסטיה מ"הורות טבעית ביולוגית".

15. במשפט העברי רווחת הדעה שהלידה קובעת את יחס האמהות ולא התרומה הגנטית. בפרשת JONSON, שנדונה בארה"ב ב-22.10.90, נקבע שהאם הגנטית היא אמו של הילד. התפיסה בחוק הישראלי, שההורים המיועדים יהיו הורי הילד. החוק לא ניסה לגבש מודל שלם שיסדיר את הסוגיה של "הורות משפטית". חלק מ"התחומים האפורים" הושארו להכרעת ביתהמשפט.

16. באמנה האירופאית, הנחשבת כאפקטיבית מכל האמנות הבינלאומיות העוסקות בהגנה על זכויות האדם, מוגנת הזכות להקמת משפחה באמצעים מלאכותיים (הפריה), אך מאחר והמאטריה עדיין בשלבי התפתחות אין עדיין סטנדרט אירופאי משותף. המדינות החברות נהנות מטווח פעולה רחב הנוגע לשליטה ופיקוח על הפעלת אמצעים של הפריה מבלי שהדבר יהיה נוגד את האמנה האירופאית.

17. בישראל,לאם הנושאת אין זכות מוחלטת לחזור בה מההסכם לנשיאת עוברים. הטעם לכך, הילד אינו ילדה הגנטי, ונעשה גם הסכם מיוחד שקיבל אף אישור ועדה שהוקמה ע"י שר הבריאות.

18. מכאן נעבור ונדון בסוגיות נוספות של פירסום וגילוי בהליכים לפי חוק ההסכמים לנשיאת עוברים.

ג. איסור הפרסום מול איסור הגילוי

19. בה בשעה שסעיף 34 לחוק אימוץ ילדים התשמ"ה - 1981 מורה:

"המגלה שלא כדין, בלי רשות בית המשפט, שמם של מאמץ או של מאומץ ... או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים ... דינו מאסר ששה חודשים".

מורה סעיף 19 (ג) לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים:

"המפרסם, ללא רשות בית המשפט, שמם, זהותם או כל דבר אחר העלול להביא לזיהוים של אם נושאת, של הורים מיועדים או של ילד או את תוכנם של הסכם לנשיאת עוברים ... דינו מאסר שנה אחת".

20. ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 34 לחוק האימוץ תחילתה בסעיף 30 לחוק אימוץ ילדים התש"ך - 1960. בחוק האימוץ הקודם נקבע:

"המפרסם בלי רשות בית המשפט, שמם של מאמץ או של מאומץ ... דינו מאסר שלושה חודשים.

21. חוק ההסכמים לנשיאת עוברים אימץ את ההסדר שהיה בסעיף 30 לחוק האימוץ התש"ך - 1960. הוראה זו כאמור בוטלה בחוק האימוץ 1981.

22. באשר להבחנה בין "פירסום" ל"גילוי" אומרת השופטת דורנר בע"פ 4463/93 בירב נ' מדינת ישראל פ"ד מט (455 ,447 (5:

"משמעות הביטוי "פירסום" בלשון השגורה בפי הבריות הוא ככלל, גילוי מידע באמצעי התקשורת בלבד ... המחוקק בהשתמשו בביטוי "גילוי" התכוון לכלול באיסור ... העברת מידע שלא באמצעי התקשורת".

ומוסיף השופט גולדברג בע' 459:

"כל פירסום כולל בחובו גם גילוי, אולם לא כל גילוי הוא בגדר פירסום".

עוד הדגיש לענין זה השופט לוין בע' 453:

"סעיף 34 (לחוק האימוץ 1981 - י.ג) הרחיב את תחולתו של סעיף 30 לחוק הקודם (חוק האימוץ 1960 - י.ג) והחיל את האיסור על המידע הכלול בו גם על גילויו שלא על דרך של פירסום".

23. בדיון שהתקיים בועדת העבודה והרווחה של הכנסת ב- 6.2.96, לצורך הכנת חוק ההסכמים לנשיאת עוברים לקריאה שניה ושלישית, הסביר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה:

"לענין הפירסום, היה לנגד עינינו סעיף 34 לחוק האימוץ. מי שמעיין ... רואה הבדל אחד מאד בולט, שסעיף 34 לחוק האימוץ מדבר על גילוי ... אנחנו נקטנו בהוראה של פירסום, ויש הבדל מאד משמעותי בין פירסום לבין גילוי. המונח פירסום פרושו פירסום לרבים - אלה כל סוגי התקשורת למיניהם, ואת זה רצוננו לאסור. לעומת זאת אם ההורה המזמין, מספר לילד, מספר גם לשכנה או לדודה או לסבתא זה לא פירסום, זה גילוי. גילוי לא אסרנו ... הליך הפונדקאות הוא לא כל כך חסוי כמו אימוץ וחשבנו שאי אפשר לחסום גילוי, כשזה ברמה הפרטית".

24. במערכת הפונדקאות, גילוי מידע באמצעי התקשורת (להלן:"פירסום") על שמם וזהותם של האם הנושאת, ההורים המיועדים והילד - נאסר, אלא אם כן ניתן אישור בית המשפט לפירסום. גילוי מידע זה ברמת הפרט שלא באמצעי התקשורת (להלן: "גילוי") - הותר.

25. הוראה נוספת הקיימת בסעיף 17 לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים מורה:

"דיון לפי חוק זה יהיה בדלתיים סגורות זולת אם ראה בית המשפט לקיימו בפומבי".

לענין זה מורה סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984:

"לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית המשפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט".

ד. פנקס הפונדקאות (סעיף 16 לחוק) - פרטים חסויים

26. בהליכי אימוץ, ההורים המאמצים והילד המאומץ אינם מכירים את ההורים הביולוגים. בהליכי פונדקאות, ההורים המיועדים מכירים את האם הפונדקאית, שהינה צד להסכם לנשיאת עוברים. שמירת הסודיות יכול ותופנה כלפי הקטין וכלפי כולי עלמא. בהליכי פונדקאות, ההורים המיועדים והקטין אינם מכירים את האם הגנטית (תורמת הביצית), בסיטואציה שהאם המיועדת אינה האם הגנטית.

27. סעיף 16 לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים הורה על ניהול פנקס בדומה לפנקס האימוצים - המודל שבחוק האימוץ.

28. נקודת התורפה שהחוק לא קבע את פרטי המירשם, האם יירשמו גם פרטי האם הפונדקאית וגם פרטי האם הגנטית (תורמת החומר הגנטי), להבדיל מההורים המיועדים. ענין זה הושאר לשיקול דעת מחוקק המשנה.

29. המחוקק הישראלי אימץ בחוק את דעת המיעוט של "ועדת אלוני" בדבר מירשם מזהה בדומה לפנקס האימוצים. תקנות ביצוע טרם הותקנו. עיקרו של החיסוי במירשם עשוי להתייחס לאם הגנטית - תורמת הביצית.

30. דעת המיעוט ב"ועדת אלוני" המליצה:

"משרד הבריאות ינהל רישום רפואי מרכזי של תרומות תאי רבייה. מרכז הרישום יהיה ממוחשב וממודר באופן מוחלט".

31. פרטי האם הפונדקאית בידיעת ההורים המיועדים. החוק לא אסר על מסירת פרטים אלה לילד או למעגל הקרובים ("גילוי" להבדיל מ"פירסום"). כאשר ההורים הסתירו מהילד את פרטי האם הפונדקאית, יכולה גם להתעורר סוגית עיון בפנקס הפונדקאות. בסיטואציה כזו, המבקש הוא הילד שמלאו לו 18 שנה. עיון בפנקס יכול ויתעורר גם כאשר צד שלישי מעוניין לקבל פרטים על האם הפונדקאית.

32. בסעיף 16(ג) לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים העתיק המחוקק לעניין העיון בפנקס הפונדקאות את ההסדר שנקבע בסעיף 30 לחוק האימוץ. המחוקק קבע רשימה סגורה של בעלי רשות לעיין בפנקס הפונדקאות, ועל כן אין רשות לאחרים לדרוש עיון.

33. באשר לעיון של הקטין שבגר בפנקס הפונדקאות, ההסדר שחל הוא זה של סעיף 30 לחוק האימוץ:

"רשאי פקיד סעד להתיר לו לעיין בפנקס הרישום המתייחס אליו; סירב פקיד הסעד לבקשה, רשאי בית המשפט להתיר את העיון לאחר קבלת תסקיר מפקיד הסעד."

העיון אינו מותנה בהסכמת האם הפונדקאית. דעתה של האם הפונדקאית יכול שתבוא לידי ביטוי באמצעות תסקיר פקידת הסעד והפעלת שיקול דעת שיפוטי.

34. תרופתה של האם הפונדקאית, המבקשת למנוע גילוי שמה ברמת הפרט ("גילוי" להבדיל מ"פרסום") היא באמצעות הסדרת ענין זה בהסכם לנשיאת עוברים, שיאושר על ידי ועדת האישורים.

35. פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, ועפ"י סעיף 8)2) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א - 1981:

"פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה... הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע".

36. משאושר ההסכם על ידי הועדה שמינה שר הבריאות, מורה סעיף 5(ב) לחוק, שכל שינוי בהסכם טעון אישור הועדה. אין מניעה ליתן תרופות על הפרת סעיף בהסכם לנשיאת עוברים, שקבע הסדר סודיות גם לענין גילוי שם ופרטים מזהים של הפונדקאית ("גילוי" להבדיל מ"פירסום").

37. שאלה נוספת היא, האם בית-המשפט יכול להתיר פירסום פרטי האם הפונדקאית וההורים המיועדים מכוח סעיף 19(ג) לחוק כאשר נקבעה הוראת איסור פירסום בהסכם לנשיאת עוברים, שאושר על ידי הועדה שמונתה על ידי שר הבריאות; והוראה הסכמית זו לא שונתה על פי הוראת סעיף 5(ב) לחוק המורה: "כל שינוי בהסכם טעון אישור הועדה".

38. הוראת סעיף 19(ג) לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים גוברת לענין זה על הוראת סעיף 5 (ב) לחוק.

39. סוגית היתר פירסום אסור, הקבועה בחוק, נתונה לשיקול דעת בית המשפט. סוגיה זו אינה מסורה לשיקול דעת ועדת האישורים. אין הוראה חוזית בהסכם פונדקאות יכולה להתנות על האיסור בהוראת סעיף 19(ג) לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים.

40. יחד עם זאת, אין מניעה בהוראה הסכמית בהסכם הפונדקאות להרחיב את האיסור הקבוע בחוק, ולהחילו גם על גילוי שלא בדרך פירסום, שלא נאסר בחוק. משהגילוי, להבדיל מהפירסום, לא נאסר בחוק - ייעשה השינוי של הוראה הסכמית זו כפוף להוראת סעיף 5(ב) לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים.

ה. הזכות לפרטיות של הקטינים מול זכות הציבור לדעת וחופש העיתונות

41. הזכות לפרטיות של הקטינים, שנולדו בלידה פונדקאית, נועדה להגן על צנעת חייהם של הקטינים, ולשמור על עניניהם האינטימיים כאשר הם חסויים מעין הציבור. כנגד, עומדת זכות הציבור לדעת, ובשם זכות זו מבקשים לאפשר חדירה לצנעת הפרט.

42. הזכות לפרטיות מתעמתת גם עם הזכות לחופש הביטוי, וחופש העיתונות הינו שלוחה של חופש הביטוי. חופש הביטוי נחשב לזכות פרטיקולרית הנגזרת מזכות המסגרת של כבוד האדם.

43. בית-המשפט נדרש לאזן בין אינטרסים מתנגשים אלה, ולקבוע "מתחם אישי" הראוי להגנה. המדובר בזכויות מתנגשות בעלות מעמד שווה. הגנת בית-המשפט על חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת מוגבלת כאשר מוטלת על הכף הגנה על עניינים של קטינים בני יומם, שזה עתה נולדו בלידה פונדקאית.

44. הפירסום המבוקש הוא בעל דרגה גבוהה של אינטימיות. הענין הציבורי יכול לבוא על סיפוקו גם ללא פירסום השמות של ההורים המיועדים וזיהוי אישי של שני קטינים שנולדו בדרך של פונדקאות.

45. הפירסום של שמות ההורים המיועדים בכלי התקשורת אינו נושא עימו תועלת לציבור במישור של "עניין ציבורי" להבדיל מ"עניין לציבור", שמגלם סקרנות גרידא. לפיכך, לא תיסוג הזכות של הקטינים לפרטיות מפני זכות הציבור וחופש העיתונות.

46. פקידת הסעד הראשית לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים, שהינה על פי חוק האפוטרופוס של הקטינים עד למתן צו הורות, מדגישה בתסקיר מה-4.2.98:

א. ילד הנולד כתוצאה מהליך של פונדקאות הוא ילד שונה מילדים אחרים, ולו רק בשל העובדה שהגיע לעולם בדרך שונה משאר הילדים. בחברה שלנו שוני הוא חריגות, וכפי שצויין לעיל איננו יודעים עדיין כיצד יתמודדו אותם ילדים עם חריגותם, וכיצד החברה תתיחס אליהם. אין הצדקה לגרום לקטינים, שיזהו אותם לאחר פירסום שמם של ההורים באמצעי התקשורת, ובכך להביא לסטיגמה שתיווצר נגדם. הפירסום והזיהוי שהילדים נולדו בלידת פונדקאות עלולים לחשוף את הילדים לציבור, ולהטיל עליהם מעמסה רגשית ופסיכולוגית כבדה שיקשה עליהם לעמוד בה.

ב. חשיפת שמם של בני הזוג המיועדים והסתרת שם האם הנושאת, מעמידים באור שונה את הצדדים ומעבירים מסר מאוד ברור, שיש צד גאה והוא ההורים המיועדים, ויש צד שמוצדק שיוסתר.

ג. טרם ניתן צו הורות. עלולים להיות גם סיבוכים סביב מילוי תנאי ההסכם הכספיים ומערכת היחסים בין ההורים המיועדים לאם הנושאת. מתן היתר לפירסום שמם או לפירסום פרטים מזהים עלול להביא לפגיעה בקטינים.

ד. התרת הפירסום המבוקש עלול להביא בעקבותיו לפירסומים נוספים עם פחות ופחות בקרה.

47. בתסקיר ממליצה פקידת הסעד על מתן רשות לעריכת סרט תיעודי תוך בקרה, אולם ללא חשיפה אישית של הצדדים או של כל פרט מזהה אשר ממנו ניתן ללמוד במי מדובר, וזאת לגבי אף אחד מהצדדים.

48. עמדת יו"ר הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, שהוקמה על ידי שר הבריאות, אף היא הוצגה בפני בית-המשפט. ועדת האישורים מורכבת ממומחים בתחומי הרפואה, הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית, המשפטים והדת.

49. יו"ר הועדה מדגישה בתגובתה מה-2.2.98:

א. גם כאשר ההורים והאם הנושאת מסכימים לפירסום עדיין טובתו של הקטין צריכה לגבור. קטין זה זקוק גם הוא להגנה על פרטיותו, ואין הוריו רשאים לותר עליה תוך פגיעה בו.

ב. הפירסום יגרום במידת וודאות גבוהה נזק חמור ובלתי הפיך לקטין, לכבודו ופרטיותו, ומאידך לא ברורים התועלת והצורך לחשיפת הסיפור עם פרטים מזהים. לפיכך, דין חובת הסודיות לגבור על רצון ההורים והאם הנושאת.

ג. החשש של אפשרות לפירסום עלול להרתיע הורים מיועדים ומועמדות לאם נושאת מהשתתפות בתהליך מלכתחילה.

ד. לאור הנסיון שנצבר עד כה בדיונים רבים ורגישים, עמדת הועדה שאין להתיר פירסום ארצי של פרטי המעורבים בתהליך.

50. התוצאה היא שהזכות לפרטיות של הקטינים גוברת על זכות הציבור לדעת ועל חופש העיתונות.

ו. הזכות לפירסום של ההורים מול הזכות לפרטיות של הקטינים

51. האינטרס של ההורים המיועדים לפרסם את שמם אינו עולה בקנה אחד עם האינטרס של הקטינים להגנה על פרטיותם, כפי שפורט בתסקיר פקידת הסעד ובעמדת ועדת האישורים שהוקמה על ידי שר הבריאות. באיזון האינטרסים יש להעדיף את האינטרסים של הקטינים לשמירת צנעתם בעניין פרטים אינטימיים של דרך ההולדה על האינטרסים של הוריהם המיועדים.

52. פירסום שם ההורים המיועדים מביא ממילא לפירסום שם הקטינים שנולדו בלידה פונדקאית, ולפיכך אין להתירו.

53. בע"א 2266/93 פלוני נ' אלמוני פ"ד מט(254 ,221 (1, הדגיש השופט שמגר:

"זכויות הילד הוא בגדר פריסת סוכת ההגנה החוקתית על הילד. ביטויה בהכרה בזכויותיו ובכך שמכלול הזכויות הוא גם ערובה להבטחת טובתו... הילד הוא יצור אוטונומי בעל זכויות ואינטרסים עצמאיים מאלה של הוריו."

זכויות הילד זכו גם למעמד בכורה בפסיקה הישראלית. ראה: ד"נ 7015/94 היועץ המשפטי נ' פלונית פ"ד נ(96 ,48 (1.

54. נוסחת איזון האינטרסים, כאשר מחד עומד האינטרס של ההורים המיועדים ומאידך האינטרס של הקטינים, זכתה לעיגון בסעיף 16 לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד מ-1988, שמדינת ישראל אישררה ב-1991. סעיף 16 לאמנה הבינלאומית מורה:

"אין לכפות על הילד התערבות בפרטיות."

55. גם בפרשת ע"פ 4463/93 בירב נ' מדינת ישראל פ"ד מט (459 ,447 (5, קבע השופט גולדברג:

"כנגד חופש הביטוי עומד ערך אחר שחשיבותו בתחום האימוץ בוודאי אינה פחותה, והוא ההגנה על הפרטיות הן של המאמץ, והן של המאומץ... ולכל אחד מהם אינטרס עצמאי... גם אם זכותו של המאמץ לספר את סיפור האימוץ, לא ניתן להתעלם מזכותו של המאומץ כי פרטיותו שלו... לא תיפגע וסודיות אימוצו תישמר, שבעתיים יפים הדברים לגבי מאומץ קטין."

56. ב"כ היועץ לממשלה ד"ר בן שחר מדגישה בתגובתה:

"אנו סבורים כי מתן היתר לפירסום מנוגד לכוונת המחוקק בשל החשש מפגיעה ממשית בילדים, בשל החשש לפגיעה נוספת בילד של הפונדקאית, באם הפונדקאית ובני משפחתה. אנו גם סבורים כי הפירסום עלול להרתיע זוגות חשוכי ילדים ונשים פוטנציאליות לפונדקאות מלהכנס להליך משום חשש שעניינם הפרטי והאינטימי עלול להגיע באמצעות התקשורת לנחלת הציבור."

57. האינטרס של הקטינים להגנה על פרטיותם גובר על האינטרס של ההורים המיועדים ושל האם הפונדקאית לפירסום שמות ההורים המיועדים ופרטי זיהוים. האינטרס של הקטינים להגנה על פרטיותם גובר על האינטרס של חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת.

58. צמצום הפגיעה בזכות ההורים המיועדים לפירסום נעשה על ידי ההבחנה בין "גילוי" לבין "פירסום", כאשר גילוי במעגל הקרובים, להבדיל מפירסום בכלי התקשורת, לא נאסר בחוק. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הבהירה בע' 51 לפרוטוקול שורות 27-28, שאין לה התנגדות לגילוי להבדיל מפירסום. צמצום הפגיעה בזכות הציבור לדעת ובחופש העיתונות ייעשה על ידי פירסום ודיווח במגבלות שלא נאסרו בסעיף 19 (ג) לחוק - פירסום ללא פרטים מזהים.

59. התוצאה היא שהזכות לפרטיות של הקטינים גוברת על הזכות לפירסום של ההורים, ואין להתיר פירסום שמם או פרטיהם המזהים של ההורים המיועדים והקטינים. פירסום שם ההורים יביא לזיהוי הקטינים, וזאת יש למנוע.

ז. סוף דבר

60. התוצאה היא שהבקשה למתן רשות לפרסם זהותם של התובעים 1-2 לפי סעיף 19 לחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד) התשנ"ו - 1996 - נדחית.

61. איסורי הפרסום שנקבעו בסעיף 19 (ג) לחוק הסכמים לנשיאת עוברים - יישארו על כנם.

62. לאור הדיון הראשוני בישראל בפרשנות חוק הסכמים לנשיאת העוברים והסוגיות החדשניות שהועלו - אינני עושה צו להוצאות.

63. בשולי פסק הדין. ראויים לציון עו"ד ד"ר יובל קרניאל, ב"כ התובעים, ועו"ד ד"ר ורדה בן שחר, ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, על דרך הצגת הטיעונים המשפטיים והכנתם.

64. על פסק דין זה לא יחול צו איסור פירסום.

ניתן והודע היום 05/03/98 במעמד הצדדים.