לגירסתו של מר יקיר, אם היתה הרשות מיישמת מבחן זה בענינו של העותר, לא היו מתקבלות ההחלטות שנתקבלו. השלישית - מכל מקום "נסתיימה החקירה" בענינו של העותר, ועל כן יש לאפשר לו להיפגש עם עורך דין. והטענה הרביעית - הרשות הוסמכה בחקיקה למנוע מפגשים בין עצור לעורך דין לתקופה שהיא תקופת מכסימום; אין להיזקק כענין שבשגרה - כפי שכך נעשה, לטענתו של מר יקיר, בעניננו - לתקופת המכסימום הקבועה בחקיקה, מבלי לבחון כל מקרה לגופו.

5. מר בלאס, בא כוחם המלומד של המשיבים, השיב לטענות העותר אחת לאחת. אשר לטענה הראשונה ציין מר בלאס, כי מבחינה מעשית, החלטות למנוע פגישה בין עצור לעורך דין מתקבלות כאשר לדעת הרשויות הדבר דרוש, וזאת אף מבלי שהעצור, או מאן דהוא אחר, יבקש קיומה של פגישה כזו. כיום, הרשויות אינן נוהגות להודיע לעצור על החלטה זו כל עוד הוא אינו מבקש להפגש עם עורך דין, והמשיבים מוכנים לבדוק נכונותו של נוהג זה.

ובאשר לטענה השניה. לטענת מר בלאס, אין צורך להכריע בשאלה האם אמת המידה שצריכה להנחות את הרשות היא זו של ה"ודאות הקרובה".

אמת המידה המשמשת את הרשויות היא "שהדבר דרוש מטעמים של בטחון האזור או שטובת החקירה מחייבת זאת", ובנסיבות המקרה שבפנינו חומרת הסכנה לבטחון האזור וטובת החקירה הצדיקו את ההחלטה.

בענין הטענה השלישית הודיע מר בלאס כי החקירה בענינו של העותר טרם נסתיימה, שכן מדובר בחקירה מורכבת ועדינה, המעוררת קשיים רבים. מר בלאס הוסיף וטען כי "סיום החקירה" משמעו לא רק סיום חקירתו של העותר המיוחד אלא גם סיום חקירתם של אנשים ועצורים אחרים, הקשורים לענין. מכיוון שכך אין מקום להתיר מפגש בין העותר לעורך דין, שכן טרם "נסתיימה החקירה".

ולבסוף, לעניין הטענה הרביעית. אכן, נכון הדבר שהתקופות הקבועות בחקיקה הן תקופות מכסימום, אך במקרה הנדון שקלו הרשויות בזהירות את הנתונים, ולאורם החליטו כי אין מנוס מעשיית שימוש בתקופת האיסור המכסימלית.

הזכות להיפגש עם עורך דין

6. זכותו של עצור להפגש עם עורך דין זכות יסוד היא לו. זכות זו נגזרת מזכותו של האדם לחירות אישית (ראה סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו); היא "אספקט אחר של זכות השתיקה" (ע"פ 96/66, פד"י כ(546 ,539 (2. וראה גם ע"פ 115/82, פד"י לח(231 ,197 (1). הזכות להפגש עם עורך דין הוכרה תחילה על ידי הפסיקה (ע"פ 307/60 יאסין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י יז(1570 ,1541 (3). חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 15), התשמ"א-1981 "בא לעגן באופן מפורש בחוק את עקרון היסוד הנזכר, ולהסדיר את מימוש זכותו של עצור להיפגש עם עורך דין ואת חובתו של האחראי על המעצר לאפשר זאת" (ראה דברי ההסבר להצעת חוק התיקון הנ"ל, ה"ח (התשמ"א) 171. וראה גם ע"פ 533/82, פד"י לח(65 ,57 (3).

7. זכות הפגישה עם עורך דין, כזכויות יסוד אחרות, אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, ויש לאזנה עם זכויות ואינטרסים אחרים. עוד בענין יאסין הנ"ל (ע"פ 307/60, פד"י יז(1541 (3), שניתן בטרם בא מעשה החקיקה לעולם, קבע הנשיא אגרנט, כי -

"... מחובת המשטרה לאפשר לעורך הדין... להתראות עם העצור בהקדם האפשרי... המשטרה רשאית שלא לנהוג בדרך זו רק במקרה יוצא מהכלל ואך כאשר יש בידה סיבה מוצדקת" (שם, בעמ' 1570. ההדגשות שלי מ' א'. וראה גם ע"פ 96/66, פד"י כ(546 ,539 (2).

משזכתה הזכות להיפגש עם עורך דין ללבוש חקיקתי, זכו לכך גם הסייגים לזכות זו. חוק סדר הדין הפלילי מבחין בין עבירות "רגילות" לעבירות בטחוניות מסוימות. באשר לעבירות ה"רגילות", קיימות שתי עילות המצדיקות פגיעה מסויימת בזכות להפגש עם עורך דין: האחת, טובת החקירה, והשניה, שמירה על בטחון המדינה או על חיי אדם או לצורך סיכול פשע. שיעור הפגיעה האפשרית בזכות, משתנה לפי כל אחת משתי עילות אלו. בעוד שבשל העילה הראשונה ניתן לעכב את פגישת העצור עם עורך הדין לשעות ספורות, הרי בשל העילה השניה ניתן לעכב את הפגישה לתקופה שלא תעלה על 48 שעות משעת המעצר. הגורם המוסמך להחליט על עיכוב הפגישה הוא, לפי שתי העילות, קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה (ראה סעיף 29(ד) ו-(ה) לחוק סדר הדין הפלילי; וכן ראה דברי ההסבר להצעת החוק שקדמה לחקיקתו של סעיף זה, ה"ח (התשמ"א) .(171

גם לענין העבירות הבטחוניות קיימות שתי עילות שיש בהן כדי להצדיק עיכוב הפגישה עם עורך הדין, והן, בטחון המדינה וטובת החקירה. מידת הפגיעה האפשרית בזכות להיפגש עם עורך דין היא רבה יותר לענין עבירות בטחוניות, והיא יכולה להגיע, בשלב ראשון, לשבעה ימים מיום המעצר, וניתן להאריך התקופה בשמונה ימים נוספים, בשלב שני. הגורם המוסמך להחליט על עיכוב הפגישה עם עורך הדין הוא גורם בכיר יותר מהגורם המוסמך לכך לענין העבירות ה"רגילות". בשלב הראשון מוסמך להחליט, בין היתר, קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה.

ובשלב השני - קצין משטרה בדרגת ניצב משנה ומעלה (ראה סעיף 29(ו) לחוק סדר הדין הפלילי ותקנות סדר הדין הפלילי (פגישת עצור עם עורך דין), התשמ"ב-1981).

8. בחבל עזה, הוא החבל בו עצור העותר, מעוגנת הזכות להיפגש עם עורך דין בצו בדבר הוראות בטחון (חבל עזה), התש"ל-1970, כפי שתוקן בתיקון מס' 55 (איזור חבל עזה) (מס' 936), התשמ"ח-1988 (להלן הצו). וכך קובע סעיף 78ב לצו הנ"ל:

"78ב. פגישה עם עורך דין (א) עצור רשאי להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו. (ב) פגישת העצור עם עורך דין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו והתנהגותו של העצור.

(ג) ביקש עצור להיפגש עם עורך דין, או ביקש עורך דין שמינהו אדם הקרוב לעצור להיפגש עם העצור, יאפשר זאת מפקד מתקן הכליאה בהקדם האפשרי" (והשווה לנוסח הכמעט זהה של סעיף 29(א)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982).

9. בסעיפים קטנים (ד) ו-(ה) לסעיף 78בהאמור מצויה הבחנה דומה לזו הקיימת לפי חוק סדר הדין הפלילי, בין עבירות בטחוניות לעבירות "רגילות", באשר לסייגים לזכות הפגישה עם עורך הדין. העילות הן אותן עילות המנויות בחוק סדר הדין הפלילי, אלא שבמקום העילה של בטחון המדינה באה העילה של בטחון האיזור. עם זאת, מידת הפגיעה האפשרית בזכות להיפגש עם עורך-דין רבה היא יותר בהשוואה למידת הפגיעה האפשרית לפי חוק סדר הדין הפלילי. לענין עבירות "רגילות", ניתן לעכב את הפגישה עם עורך הדין, כאשר העיכוב בא על סמך עילה של שמירה על בטחון האיזור, שמירה על חיי אדם או לצורך סיכול עבירה חמורה, לתקופה של עד 96 שעות (במקום 48 שעות). ולענין עבירות בטחוניות - שבהן נחשד העותר שבפנינו - השוני גדול אף יותר. וכך קובע סעיף 78ג לצו:

"78ג. פגישת חשוד בעבירה על פי התוספת עם עורך דין (א) בסעיף זה - ...

'הממונה על החקירה' - אחד מאלה:

(1) קצין משטרה בדרגת רב פקד ומעלה.

(2) ראש צוות חוקרים בשירות הבטחון הכללי.

(3) קצין צה"ל שהסמיכו לכך מפקד כוחות צה"ל באיזור. 'רשות מאשרת' - אחד מאלה:

(1) קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה.

(2) ראש מחלקת חקירות בשרות הבטחון הכללי.

(3) קצין צה"ל בדרגת סגן אלוף ומעלה שהסמיכו לכך מפקד כוחות צה"ל באיזור.

(ב) ביקש עצור להיפגש עם עורך דין או ביקש עורך דין שמינהו אדם הקרוב לעצור להיפגש עם העצור - יאפשר הממונה על החקירה את הפגישה אם לא ראה סיבה לדחותה כאמור בסעיף קטן(ג) להלן.

(ג) (1) הממונה על החקירה רשאי, בהחלטה בכתב, להורות שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך דין לתקופה או לתקופות שלא יעלו יחד על 15 ימים מיום המעצר, אם סבר שהדבר דרוש מטעמים של בטחון האזור או שטובת החקירה מחייבת זאת.

(2) רשות מאשרת רשאית, בהחלטה בכתב, להורות שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך דין לתקופה נוספת או לתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 15 ימים אם שוכנעה שהדבר דרוש מטעמים של בטחון האיזור, או שטובת החקירה מחייבת זאת.

(ד) על אף החלטה לפי סעיף קטן(ג) יאפשר הממונה על החקירה לעצור להיפגש עם עורך דין אם נסתיימה החקירה".

וכן הוא באשר לגורם המוסמך להחליט על עיכוב פגישה עם עורך דין. בחבל עזה, בעבירות בטחוניות, מוסמכים גם קצינים בדרגה נמוכה יותר מהקצינים המוסמכים לכך לפי חוק סדר הדין הפלילי, להחליט על עיכוב פגישת עצור עם עורך דין (ראה הגדרת "הממונה על החקירה" וה"רשות המאשרת" לפי סעיף 78ג הנ"ל, והשווה להגדרתם בתקנות סדר הדין הפלילי (פגישת עצור עם עורך דין)).

ההודעה על הזכות להיפגש עם עורך דין

10. עמדנו במפורט על קיומה של זכות היסוד לעצור להיפגש עם עורך דין מחד, ועל הסייגים שנקבעו לזכות זו מאידך. ראינו עד כמה הקפיד המחוקק להבהיר ולפרט קיומה של זכות זו והסייגים לה, ומכאן נימצא למדים על הדרך הראויה לפרשנותם וליישומם של אלה.

ראש לכל, מן הזכות היסודית של העצור להיפגש עם עורך דין, נגזרת ומשתמעת הזכות לקבל הודעה על קיומה של זכות זו והחובה המוטלת על הרשויות להודיע על כך לעצור. מי שאינו יודע על קיומה של זכות, לא יוכל לנסות לממש אותה. ובמיוחד כך הוא משמדובר באדם שנעצר, ונפשו טרודה, ועשוי הוא שלא לדעת כיצד עליו לנהוג ומה עליו לעשות. אשר על כן זכאי הוא העצור, ומחוייבות הן הרשויות, להודיע לו על זכותו להיפגש עם עורך דין.

כאמור, זכות הפגישה של עצור עם עורך דין נגזרת היא מזכותו של האדם לחירות אישית (סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), וכיתר הזכויות שבחוק יסוד האמור, באות הן "לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" (סעיף 1, שם). כלל גדול הוא בעולמה של יהדות כי "מי שאינו יודע לשאול - את פתח לו" (מכילתא, בא, פרשה יח; ירושלמי, פסחים, פרק י, הלכה ד; הגדה של פסח). ואין זה עקרון בתחום החינוך והלימוד בלבד. לענין הלכות שונות, שבהן בעל דין עלול לקפח את זכותו המשפטית, מתוך שהוא נמצא במצוקה - אישית או כלכלית - ואינו יודע מה טענה עליו לטעון כדי לבוא על זכותו, קבעו חכמים שכאשר בעל הדין אינו טוען טענת זכות שיש לו, אנו - בית הדין - טוענים לו: "כגון זה - 'פתח פיך לאילם' הוא" (כתובות, לו, א; גיטין, לז, ב; והשווה בבא בתרא, מא, א).

ביטוי זה - פתח פיך לאילם - תחילתו של פסוק הוא, ואמרו החכם מכל אדם: "פתח פיך לאלם, אל דין כל בני חלוף" (משלי, לא, ח). וכך פירשוהו הפרשנים: "שתשפוט צדק על דין עני ואביון, ואל יפקד מהם משפטם, מפני חולשתם וחוזק (= המעמד החזק, מ' א') אשר כנגדם" (רלב"ג - רבי לוי בן גרשון, המחצית הראשונה של המאה ה-14, ספרד, שם). ובדבריו של המלבי"ם (מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל [וויסר], המאה התשע עשרה, רומניה, שם): "אתה צריך לפתוח פיך לאילם, שאינו יכול לטעון טענותיו, צריך שאתה תטעון בשבילו; וכן פתח פיך אל דין כל בני חלוף, האנשים שהתחלף מזלם וירדו מנכסיהם, ויש להם דין ודברים עם העושקים אותם". ואם כך הוא בדין מדיני המשפט האזרחי, על אחת כמה וכמה שכך הוא משנשללה חירותו האישית של האדם, בדין מדיני הפלילים, שמצווים אנו לפתוח לו ולהודיעו את זכויותיו. וכך אנו שונים במשנה: "דיני נפשות פותחין לזכות" (סנהדרין, פרק ד, משנה א). עקרון זה באשר לאופן פתיחת הליכי הדיון הפלילי, הרבה דברים נאמרו בפירושו. לפי פירוש אחד, בית המשפט פותח ואומר: "כל מי שיודע לו (=לנאשם - מ' א') זכות, יבוא וילמד עליו" (סנהדרין, לב, ב); לפי פירוש אחר, בית המשפט "אומרים לזה שחטא: אם לא עשית דבר זה שהעידו בו עליך, אל תירא מדבריהם" (רמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק י, הלכה ז, על פי בבלי סנהדרין, שם; וראה בית הבחירה לר' מנחם המאירי - המאה השלוש עשרה, דרום צרפת - על המשנה סנהדרין, שם); ובתלמוד הירושלמי נאמר (סנהדרין, פרק ג, הלכה א): "שאומרין זה לזה (= הדיינים) לפניו (= בנוכחות הנאשם) כמתמיהין: אפשר שזה הרג את הנפש?" (ראה, המאירי, שם, על סנהדרין, לב, ב, ד"ה זה שבארנו).

ועוד הלכות רבות נשנו בדבר החובה ללמד זכות בפלילים, ולא כאן המקום להאריך (ראה, דרך משל, סנהדרין, שם, דף מב, ב - מג, א; רמב"ם שם, פרק יג, הלכה א). והדבר אינו צריך לפנים, שבעקרון של "פתיחה בזכות" בפלילים כלול בימינו, בראש ובראשונה, הן זכותו של העצור בפלילים לדעת על קיומה של זכותו להפגש עם עורך דין והן החובה המוטלת על הרשויות להודיע על כך לעצור.

מסקנה זו עולה בידינו תוך עיון בסעיף 78א לצו הנ"ל, שבדומה לו מצוי כבר בסעיף 28 לחוק סדר הדין הפלילי, ואשר זו לשונו:

"78א.מסירת הודעות עם מעצר

(א)...

(ב) נעצר אדם, תימסר ללא שיהוי ידיעה על מעצרו ומקום הימצאו לאדם הקרוב אליו, זולת אם ביקש העצור שלא להודיע כאמור.

(ג) לבקשתו של העצור תימסר הודעה כאמור בסעיף קטן(ב) גם לעורך דין שהעצור נקב בשמו.

(ד) נעצר אדם והובא למתקן כליאה, יודיע לו מפקד המתקן בסמוך להגיעו למתקן, את זכויותיו האמורות בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג)".

אכן, סעיף זה קובע את החובה להודיע לעצור על זכותו לכך שיודיעו לעורך דין על מעצרו, אך הדעת נותנת כי משתמעת הימנו גם החובה להודיע לעצור על זכותו להיפגש עם עורך דין. וכך נאמר בענינו של סעיף 28 לחוק סדר הדין הפלילי בע"פ 334/86 סבאח נ' מדינת ישראל, פד"י מד(866 ,857 (3:

"לפי סעיף 28(ב) לחוק הנ"ל [=חוק סדר הדין הפלילי. הסעיף מקביל לסעיף 78א(ג) לצו], ההודעה לעורך דין על מעצר תימסר 'לבקשתו של עצור', ועל זכות זו יש להודיע לו. נוהג נכון הוא שלא להמתין לבקשה מפורשת מצד העצור, אלא להודיע לו זכותו זו אף בלי שבאה על כך בקשה מצדו. וכך אמנם נהגו כאן.

אך אין לפרש את הזכות של עצור להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו כמטילה חובה על המשטרה להזכיר לו כל רגע או כל שעה על זכותו זו, בעיקר לאחר שההצעה כבר נדחתה אותו בוקר במפגיע. שונה המצב, אם לאחר שתחילה דחה עצור את ההצעה להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו, ובשלב כלשהו של החקירה הוא נמלך בדעתו ומבקש זאת, כי אז יש למלא את המבוקש בכל שלב שהוא. בדומה ניתן להוסיף, כי כאשר החקירה מתמשכת, וכפי שקורה לעתים היא אורכת ימים ואף שבועות, מן הראוי יהא לחזור ולהזכיר לעצור, כי עומדת לו זכותו להיוועץ בעורך דין...".

הודעה על פגיעה בזכות להיפגש עם עורך דין

11. כאמור, הזכות של העצור להיפגש עם עורך דין, כוללת בחובה גם זכותו של העצור לקבל הודעה על קיומה של זכות זו. האם מזכות הפגישה עם עורך דין נגזרת גם הזכות, באם כך אירע, לקבל הודעה על כך שהזכות נפגעה או נשללה? התשובה על כך היא חיובית. צידה השני של מטבע ההודעה על הזכות להיפגש עם עורך דין היא ההודעה על כך שהזכות נפגעה. כשם שהעצור זכאי לקבל את ההודעה הראשונה, כך זכאי הוא לקבל את ההודעה האחרונה.

הזכות להיפגש עם עורך דין כוללת בתוכה גם את הזכות לעשות למען מימושה, מקום שזכות הפגישה נשללה. קיומה של זכות מותנה ביכולת למנוע מאחרים לשלול אותה, שלא כדין, מבעל הזכות; ואם אין אתה אומר כן, רוקנת את הזכות מכל תוכן. משזכאי אדם לעשות למען מימושה של הזכות שנשללה הימנו, זכאי הוא לדעת על שלילת הזכות, וחובה היא להודיעו על כך.

זאת ועוד. זכאי אדם לדעת על שינוי שחל בזכויותיו על פי החלטת או מעשה הרשות, במיוחד כאשר לשינוי זה יש השפעה על זכותו של האדם לחירות אישית, זכות ש"ממנה פינה וממנה יתד לחביבותם של חירות הביטוי וחופש ההפגנה" ושל שאר חירויות היסוד (בש"פ 16 ,6 ,1/87, פד"י מא(289 ,281 (2). הזכות לידע על השינוי במצבת זכויותיו של אדם היא זכות טבעית; יסודה באופיו של האדם, מקורה בזכותו לכבוד האדם ובעקרונות צדק כלליים. כך, בענין שבפנינו, עצור שהודיעו לו בסמוך למעצרו על זכותו להיפגש עם עורך דין, מכלכל את צעדיו בהתאם, ומתהלך הוא בידיעה שזכאי הוא בכל עת לממש את זכותו. וכאשר הוחלט בשלב מאוחר יותר - כפי שכך אירע בענינו של העותר דנן - למנוע פגישה בינו לעורך דין, זכאי הוא לדעת על השינוי במצבו, למען ידע כיצד עליו לנהוג, כדי שיוכל לפעול לשינויו של השינוי ולהשבת המצב לקדמותו.

עמדנו על כך, מענין לענין באותו ענין, בפרשת עודא, בה דנתי בחובת הרשויות להודיע לקרוביו של העצור על מעצרו ועל מקום הימצאו:

"חובת הודעה זו הינה פועל יוצא מזכות יסוד הנתונה לאדם שנעצר כדת וכדין על ידי השלטונות המוסמכים, שאלה יביאו את דבר מעצרו ומקום מעצרו לידיעת קרוביו, למען יידעו מה עלה בגורלו של קרובם העצור וכיצד ניתן להושיט לו את העזרה הדרושה לו כדי להגן על חירותו. זכות זו זכות טבעית היא, ונגזרת היא מכבוד האדם ומעקרונות הצדק הכלליים, ונתונה היא הן לעצור עצמו והן לקרוביו": בג"צ 670/89 עודא ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ואח', פד"י מג(517 ,515 (4.

12. מר בלאס, בא כוחם המלומד של המשיבים, ציין כי העצירים בחבל עזה אינם נוטים לממש את זכותם להפגש עם עורך דין, ומשום כך סברו המשיבים כי אין טעם להודיע להם על שלילת הזכות. הלך מחשבה זה אינו מקובל עלינו. באמצנו גישה זו עלולים אנו להגיע למסקנה שאין טעם להודיע לעצור על זכותו להיפגש עם עורך דין - גם כאשר זכות זו לא נשללה ממנו - שכן ממילא הוא לא יממש את זכותו. וכזאת לא יתכן.

הזכות היא זכות, והבחירה אם לממשה אם לאו נתונה היא לבחירתו של העצור, שהוא בעל הזכות, ולא לבחירתן של הרשויות.

נוסיף ונעיר, כי אם ההחלטה למנוע פגישה בין העצור לעורך דין היתה מתקבלת בעקבות בקשה של העצור לקיים פגישה כזו, מטבע הדברים היה העצור מקבל הודעה על ההחלטה. אולם בעניננו נתקבלה ההחלטה ביוזמתם של המשיבים. אין בעיני כל פסול ביוזמה זו, שכן יש בה כדי לאפשר למשיבים לשקול את החלטתם בשובה ונחת. אולם על המשיבים היה להודיע לעותר על ההחלטה שנתקבלה על ידם. המשיבים, כאמור, לא נהגו כך, והענין נודע לבאי-כוחו של העותר לאחר שניסו ליזום עמו פגישה.

בכך שגו המשיבים. אך אין בכך בלבד כדי לסייע לעותר, שכן דין אי ההודעה לחוד ודין טיב ההחלטה למנוע פגישה עם עורך דין לחוד. עלינו לבחון, איפוא, את החלטת המשיבים האם מוצדקת היא לגופה.

פגיעה בזכות להיפגש עם עורך דין - אמת המידה

13. כאשר הגורם המחליט, בשלב הראשון, הוא הממונה על החקירה, המבחן לפגיעה בזכות להיפגש עם עורך דין הוא - כקבוע בסעיף 78(ג)(1) לצו - "אם סבר שהדבר דרוש מטעמים של בטחון האיזור או שטובת החקירה מחייבת זאת". וכאשר הגורם המחליט, בשלב שלאחריו, הוא הרשות המאשרת, קובע סעיף 78ג(ג)(2) לצו כי המבחן הוא "אם שוכנעה שהדבר דרוש מטעמים של בטחון האיזור או שטובת החקירה מחייבת זאת" (והשווה תקנה 4 לתקנות סדר הדין הפלילי (פגישת עצור עם עורך דין), התשמ"ב-1981).

על מבחן המושג "דרוש" נאמר לאמור:

"לא מספיק שהדבר נוח או מועיל או רצוי, כי הביטוי 'דרוש' בא להצביע על זיקה של צורך בין ההחלטה לבין הטעם המונח ביסודה. מבחינה זו מקביל הביטוי 'דרוש' למונח 'NECESSARY' שהובא בתקנה 108 לתקנות ההגנה ( שעת חירום)" (בג"צ 128/84 חזן ואח' נ' נצ"מ מאיר ואח', פד"י לח(24 (2, .(27

ואף הביטוי "שטובת החקירה מחייבת זאת" מוביל לאותה מסקנה, היינו שנדרשת "זיקה של צורך" בין ההחלטה למנוע מפגש עם עורך דין לבין הטעם של טובת החקירה.

וכן נפסק לאחרונה:

"מניעת פגישה בין עצור לבין עורך דינו הינה פגיעה קשה בזכות העצור. פגיעה כזו נסבלת רק כאשר הדבר חיוני מבחינתם של צרכי הבטחון והכרחי מבחינתה של טובת החקירה. בכל הנוגע לטובת החקירה... הכרחי הוא להראות כי קיום פגישה בין עצור לבין עורך הדין תסכל את החקירה" (בג"צ 6302/92 רומחיה נ' משטרת ישראל ואח' מפי השופט ברק; טרם פורסם).

אוסיף ואעיר כי ראוי לשים לב לכך שהמחוקק בחר להשתמש בביטוי "סבר" ביחס למתן ההחלטה על ידי הממונה על החקירה, לעומת השימוש בביטוי "משוכנעת" לענין החלטתה של הרשות המאשרת (והשווה השימוש בביטויים אלו בסעיף 78ב(ד) ו-(ה) לצו, ובסעיף 29(ד) ו-(ה) לחוק סדר הדין הפלילי). לכאורה נראה כי מן הראוי ליתן משקל לשוני שבין שני מונחים אלו, אך לצורך העתירה שבפנינו איננו נדרשים לקבוע מסמרות בדבר.

כמו כן אין אני רואה צורך להכריע בשאלה האם מבחן האיזון שצריך להנחות את הרשויות, או מי מהן, הוא מבחן הודאות הקרובה - כטענת בא כוח העותר - או מבחן אחר, לפיו די במידת ודאות נמוכה יותר לכך שטובת החקירה או בטחון האזור יפגעו, כדי להצדיק מניעת מפגשים בין העצור לעורך דין; לאחר העיון בחומר החסוי הסתבר לנו כי בעניננו קיימת והתקיימה וודאות קרובה שקיום מפגש בין העותר לעורך דין יפגע בבטחון האיזור ובטובת החקירה. מכיוון שכך, נשאיר לעת מצוא את השאלה בדבר טיב המבחן, כאמור. את המשיבים ימשיכו להנחות הדברים שנאמרו בענין חזן (בג"צ 128/84 הנ"ל, בעמ' 27) ובענין רומחיה, (בג"צ 6302/92 הנ"ל), אשר הובאו על ידינו לעיל.

סיום החקירה

14. גם לאחר שהוחלט כדין, כפי שכך הוא במקרה שבפנינו, שלא לאפשר פגישת עצור עם עורך דין משום "שהדבר דרוש מטעמים של בטחון האיזור או שטובת החקירה מחייבת זאת", זכאי העצור להיפגש עם עורך דין אם נסתיימה החקירה. כך קובע סעיף 78ג(ד) לצו הנ"ל:

"(ד) על אף החלטה לפי סעיף קטן (ג) יאפשר הממונה על החקירה לעצור להיפגש עם עורך דין אם נסתיימה החקירה" (והשווה תקנה 5 לתקנות סדר הדין הפלילי (פגישת עצור עם עורך דין), התשמ"ב-1981).

טעמה של הוראה זו ברור ומובן. החקירה היא ענין דינמי ומשתנה, וככל שהחקירה מתקדמת כן חלים בה שינויים והתפתחויות.

לפיכך יתכן כי מה שבתחילה היה דרוש או מחוייב לשם בטחון האזור או לשם טובת החקירה, לא יהיה עוד דרוש או מחויב עם התקדמות החקירה.

הממונים על החקירה מצווים, איפוא, לשוב ולבחון, מעת לעת, את החלטתם למנוע מפגשים בין עצור לעורך דין, ומרגע שנסתיימה החקירה חייבים הם לאפשר פגישה בין העצור לעורך דין.

ואכן, הודיע בא כוח המשיבים, בהודעה שהוגשה לנו ביום 28.7.91, לאמור:

"7. יודגש כי שאלת מניעת הפגישה של העותר עם עורך דינו נשקלת כל העת, ואין להוציא מכלל אפשרות כי חרף העובדה שתוקף מניעת הפגישה הינו ל-15 יום, הרי שאם יחלוף הצורך במניעת הפגישה - תבטל הרשות המאשרת, מיוזמתה, את החלטתה בענין".

בעניננו, כפי שעמד על כך מר בלאס וכפי שעלה מתוך העיון בחומר החסוי, טרם נסתיימה החקירה.

תקופות מכסימום

15. אין מחלוקת על כך כי התקופות הקבועות בסעיף 78ג לצו, כמו גם אלו הקבועות בתקנה 4 לתקנות סדר הדין הפלילי (פגישת עצור עם עורך דין) הן תקופות מכסימום; אין לנו אלא לחזור על דברים שנאמרו בענין חזן (בג"צ 128/84 הנ"ל, בעמ' 27):

"ככל שהדבר נוגע למשך הזמן, אשר בתוכו נמנעת הפגישה בין העצור לבין עורך הדין, המדובר בתקופות מכסימליות, ועל כן צריכים הממונה על החקירה או הרשות המאשרת להשתכנע, כי אכן דרושה התקופה, עליה הם מחליטים, ולא די בהיזקקות אוטומטית למכסימום שנקבע בתקנות...".

בנסיבות הענין שבפנינו אין בכך כדי לסייע לעותר. כפי שעמד על כך מר בלאס, המשיבים שקלו ועיינו בדבר ובאו לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה שבפנינו אין מנוס מעשיית שימוש בסמכותם למנוע מפגשים בין העותר לעורך דין למשך מלוא התקופה הקבועה בצו. העיון בחומר החסוי מלמד כי בהחלטתם זו היה למשיבים על מה לסמוך.

16. משבאנו לכאן, ומשדחינו את טענות העותר, לא נותר לנו אלא לדחות את העתירה. בשולי הדברים נעיר כי מר יקיר, בא כוחו המלומד של העותר, ביקש כי הדיון שקיימנו ביום 29.7.91 בענינו של העותר, נקיים בנוכחות העותר. לא ראינו לנכון להענות לבקשה זו. קיום הדיון בנוכחות העותר, בנסיבות המקרה המיוחדות שבפנינו, היה שם לאל את איסור המפגש בין העותר לעורך דין (והשווה ב"ש 832/82 מדינת ישראל נ' אלמוני, פד"י לו(775 (4).

מטעמים אלו נדחתה העתירה ללא צו להוצאות.

השופט א' ברק

אני מסכים.

השופטת ש' נתניהו

אני מסכימה.

הנימוקים ניתנו היום י"ח בסיון תשנ"ג (7.6.93), שלא בנוכחות בעלי הדין. המזכירות מתבקשת לשלחם לבעלי הדין.