הערה אחרונה בנושא זה: ככל שחולף הזמן מאז מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה למשפט חוזר, יהיה קושי לקבל את הבקשה, שהרי יכול שיווצר קושי לאתר את העדים שכבר העידו על מנת לבחון את מהימנותן של הראיות או העובדות נשוא הבקשה; גם כשהעדים יאותרו אפשר שכהה זכרונם. קבלתן של עובדה או ראיה חדשה כענין שבשיגרה כבסיס למשפט חוזר, שאי אפשר לבחון אותה ולעמת אותה עם הראיות האחרות, משמעותה תהיה כמעט תמיד זיכויו של הנאשם מחמת הספק, כאשר אין לכך צידוק מספיק. זוהי הסיבה שבמקרה שלפנינו גם המבקש אינו עותר למשפט חוזר בערכאה הדיונית אלא למשפט חוזר בערעור. אכן, יתוארו גם מקרים שבהם הגיעה לידיעתו של הנאשם שהורשע בדין ראיה מכרעת או ראייה שהסתברות נכונותה היא רבה, שיהיה מקום להיעתר לבקשה על יסודה חרף עבור הזמן; אך אין ספק בדבר שמקרים כאלה יהיו נדירים.

6. העובדות או הראיות - נשוא הבקשה למשפט חוזר המבקש סומך את בקשתו על שתי העילות החדשות נשוא התיקון בחוק - עילת העובדות והראיות ועילת עיוות הדין, שכפי שכבר נאמר לעיל, שלובות הן, במידה רבה, זו בזו.

א. עילת העובדות והראיות מדובר בעובדות או ראיות שלא היו לפני בית המשפט עת נתן את פסק דינו. כדי להחליט אם קיימות עובדות או ראיות כאלה, שלא הובאו בפני בית המשפט בעבר, יש להביא בחשבון לא רק ראיות שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי והעליון בדיון בענינו של המבקש, אלא גם ראיות שהוצגו בבקשה השניה למשפט חוזר, שנדונה על ידי המשנה לנשיא, השופטת בן פורת, וזאת על אף שהבקשה הקודמת נדונה על פי הנוסח הקודם של החוק. בוודאי כך הוא הדבר בעניין שלפנינו, כאשר, כמו שכבר נאמר לעיל, לא הסתפקה המשנה לנשיא בקביעה כי הראיות שהובאו לפניה יכולות היו להיות מובאות קודם לכן, אלא היא נכנסה לעובי הקורה ובחנה האם יש בראיות האמורות כדי להביא לזיכויו של המבקש. משנקבע שלא כך הוא, עומדת קביעה זו, בנסיבות הענין, גם באמות המידה שנקבעו בחוק בנוסחו החדש. לא זו אף זאת: לפני המשנה לנשיא היה מונח התסקיר שחובר על ידי גב' קרפ והיא התייחסה אליו בהחלטתה. נמצא שגם העובדות שנכללו בתסקיר זה אינן יכולות כרגיל, להיכלל בגדר ה"עובדות והראיות" המצדיקות לשקול על יסודן החלטה בדבר "משפט חוזר". נפנה איפוא, לבדוק, את הראיות אליהן מתייחס המבקש בבקשתו: האם מדובר בראיות שהובאו בפני בית המשפט באחד מגלגולי הפרשה בעבר, ואם לא כך הדבר, מאיזו סיבה הם לא הוצגו בעבר והאם יש בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש?

1. דו"ח סנ"ץ חנא חדד מיום 1.12.74 עם גילויה של גופת המנוחה, נתמנה צוות חקירה מיוחד (צח"ם) לחקירת מקרה הרצח בראשותו של סנ"ץ חנא חדד. במהלך החקירה נעצר המבקש כחשוד ברצח, אך כעבור כמה ימים הוא שוחרר מחוסר הוכחות. לאחר מכן הורכב צח"ם חדש בראשותו של נצ"מ מרקוס, אותו כבר הזכרנו לעיל, והוא שהביא למעצרו ולהרשעתו של המבקש. הראיה הנוספת, שהמבקש עותר על הגשתה, הוא הדו"ח שחיבר ראש הצח"ם הראשון, והמבקש טוען כי הוא הועלם מן ההגנה ובית המשפט. המבקש מסתמך על שתי קביעות בדו"ח: האחת - לפיה ראו שלשה אנשים: אבי להב, אילן ישראלי ויוסף דקל צעירה, שתיאורה זהה לתיאור המנוחה, על הכרמל בשעות הערב המאוחרות של יום הרצח (22.00-23.00), דבר שאינו מתיישב עם הודאתו של המבקש, לפיה בשעה 21.00 פגש את המנוחה ונסע עמה. האחרת - לפיה האליבי של המבקש, המבוסס על הטענה של נסיעת המבקש בעת הרלבנטית ביחד עם אחד בוחבוט, לבית הוריו של המבקש בעכו נחקר באופן יסודי ואומת. האם יש בקביעות אלו כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש? באשר לעדויות לפיהן צעירה שתיאורה זהה למנוחה נראתה בכרמל, העידו אבי להב ואילן ישראלי לפני בית המשפט המחוזי, שקבע (בעמ' 19 לפסק הדין): "מאחר ששני העדים הנ"ל לא הכירו את המנוחה מקודם, ולא היו מסוגלים לתאר את מראה פניה של הבחורה הנ "ל, אין בעדותם כדי להעלות אפשרות סבירה שמא אותה בחורה היתה המנוחה".

הודעתו של יוסף דקל מיום 22.10.74 הוגשה למשנה לנשיא במ"ח 8/84. היא ציינה בהחלטתה כי אפשר היה להזמין את מר דקל לעדות במשפט. היא הוסיפה וקבעה שייתכן שהשלושה מאמינים באמת ובתמים כי ראו את המנוחה באותו יום, אך מכל מקום לא ניתן לסמוך על לוח הזמנים של המבקש. המשנה לנשיא גם ציינה כי הואיל והרצח אירע לאחר חצות הלילה, אין חשיבות לשעת הפגישה. גם שאלת האליבי שהמבקש טען לו הועלתה לדיון במ"ח 8/84 והמשנה לנשיא קבעה שעל פי שתי הודעותיו של בוחבוט, שעליו הסתמכה טענת האליבי של המבקש (כולל הודעה אחת שלא היתה לפני בית המשפט), לא נערכה הנסיעה של המבקש ובוחבוט בליל הרצח. מכל מקום, משדן בית המשפט באופן יסודי בטענת האליבי של המבקש וקבע כי הופרך, אין חשיבות לציון סתמי בדו"ח של חדד שהאליבי אומת; הרי בסופו של דבר הוקם צח"ם חדש והרשעתו של המבקש סמכה על הראיות שהובאו במשפט ולא על הערכות מוקדמות של ראש הצח"ם הראשון. אכן נתברר שבית המשפט המחוזי שדן במשפטו של המבקש, טעה בסברו שהמבקש לא העלה את ענין הפגישה עם בוחבוט כבר בעת מעצרו הראשון, אך ענין זה אין בו כדי להעלות או להוריד בנוגע להרשעה. יוצא איפוא שאף כי הדו"ח של נצ"מ חדד לא הוצג בעבר במשפט, אין לראות בו ראייה שיש בה כדי לתמוך בבקשת המבקש למשפט חוזר. ממילא הוא הדין גם בזכרון דברים על שיחתו של מר עזרא גולדברג עם בוחבוט כשענין זה היה בפני המשנה לנשיא במ"ח 8/84 (עמ' 597).

2. דו"ח רס"ר קוברי מיום 17.1.75

דו"ח זה של ראש חולית זיהוי במרחב השרון לא הובא לפני הערכאות הקודמות. לא הוברר מהבקשה למשפט חוזר מתי נתגלה למבקש הדו"ח ומדוע לא הובא בשתי הבקשות הוקדמות של המבקש למשפט חוזר. לא זו אף זאת: מחבר הדו"ח מעיד על עצמו שטיפל בפרשה אך בשלבה ההתחלתי ועוד כי: "אין לי שום ידיעה ממהלך החקירה ובמיוחד בשלב המאוחר יותר, ועקב זאת יכול להיות בהחלט שהעובדות שבידי החוקרים המטפלים בתיק הנ"ל מבוססת ואין ערך למחשבותי, ונא ראה מכתב זה כמבוטל". אין כל יתרון לקביעותיו של קוברי על מסקנותיו של בית המשפט. הנושא היחיד, שהוא כביכול חדש בדו"ח קוברי, הוא טענתו שנמצאו סימני צמיגים ליד הגופה, אות הוא שהגופה כאילו הושלכה ממכונית עוברת. לענין זה אין כל תימוכין (ראה מכתבו של פרקליט המדינה מר בך מיום 16.4.80 (בעמ' 6) ותסקירה של גב' קרפ (בעמ' 43)). ממילא גם אין משקל לזכרון הדברים מיום 31.1.80 על שיחה שנערכה בין מר עזרא גולדברג עם מר חנא חדד, שאינה כוללת אלא הערכות ולא עובדות או ראיות, היכולות לשמש בסיס למשפט חוזר.

3. מכתבו של מרקוס מיום 20.4.75

במכתב זה התיר מרקוס לסניגורו של המבקש להיפגש עמו לראשונה, רק מספר ימים לאחר מתן ההודאה וביצוע השחזור. המבקש טוען שמכתב זה הועלם מההגנה ומבית המשפט. אולם המכתב היה ככל הנראה לפני בית המשפט העליון בערעורו של המבקש. יתירה מזאת, לא נראה שיש במכתב כדי לשנות את תוצאות המשפט, משום שבית המשפט היה מודע לכך שהמבקש הוחזק בבדידות ללא אפשרות להיפגש עם עורך דין, אך קבע שאין בכך כדי לפסול את הודייתו (ראה ע' 516 לע"פ 127/76).

4. תמליל השיחה בין המבקש ואחיו מיום 19.4.75

מהתמליל מבקש המבקש להוכיח את העינויים שספג מידי החוקרים בטרם מסר את ההודאה. דא עקא: תמליל זה הובא בפני בית המשפט במשפט הזוטא הנוגע לקבילות ההודאה, שדחה את האמור בתמליל כשקרי (עמ' 14 להחלטה). כן הובא התמליל בפני בית המשפט העליון בערעור ובפני המשנה לנשיא במ"ח 8/84, שקבעה (בעמ' 598-9) כי המבקש כפר באשמה בפני אחיו מתוך רצון שלא יתגלה קלונו.

5. דו"ח מרקוס כמצוטט בכתבת אבי וולנטין מיום 30.1.81

המבקש צירף כתבה מעיתון "הארץ" מיום 30.1.81, בה נחשף דו"ח שהכין מרקוס בפברואר 1975 והגיש לראש אגף חקירות. הדו"ח הכיל ביקורת קשה על החקירה שנוהלה עד אותו שלב. על פי האמור בכתבה, הואיל ודובר ב"חומר נפץ ציבורי ", הורה ראש אגף החקירה למרקוס להשמיד את הדו"ח. בין השאר נאמר בדו"ח כי "היתה כאן התעלמות מעדויות של שני אנשי צבא שראו את רחל בתאריך 23.6.74 (צ"ל כנראה 23.10.74) בשעות הלילה המאוחרות כשהיא נמצאת ליד בית רוטנברג ". לא הובא בפנינו הדו"ח עצמו, וספק אם ניתן להסתמך על ידיעה עיתונאית בהקשר זה. מכל מקום, האמור בדו"ח זהה במהותו לטענות שהועלו בפני המשנה לנשיא במ"ח 8/84, בדבר השלושה שראו בחורה זהה למנוחה על הכרמל בשעות המאוחרות של ליל הרצח, טענות שכזכור נדחו על ידה.

6. מקרהו של דניאל חנוך המבקש מביא את המקרה של דניאל חנוך, שהואשם ברצח אביו על סמך הודאה שכתב בכתב ידו ועל סמך שחזור של הרצח, אך בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק בדבר היות ההודיה חופשית ומרצון. לטענת המבקש, יש בכך כדי לערער את קביעותיו של בית המשפט העליון בערעורו, שהסתמך על לשונה הדואבת של ההודאה ועל היות חלקה כתוב בכתב ידו של המבקש, כדי לקבוע שההודאה היא הודאת אמת, ולהוכיח את קיומה של שיטה במשטרה של שימת דברים בפי הנחקר.

אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט העליון בערעורו של המבקש. כמו כן, אין במקרהו של דניאל חנוך כדי ללמד דבר לענין זה. השוואת לשון שתי ההודאות (של המבקש ושל דניאל חנוך) אינה מוכיחה אף היא שהודאתו של המבקש הושמה בפיו. מדובר בביטויים כלליים, שתואמים את הנסיבות, ועל כן טבעי שיאמרו על ידי המבקש בעצמו.

7. בדיקות הפוליגרף המבקש מצביע על מסמך שדן בתוצאות בדיקת פוליגרף שנערכה למבקש ביום 14.4.75 (לפיו השיב המבקש בשלילה כאשר נשאל אם הוא יודע כיצב נחנקה המנוחה ואם בוצעו בגופה מעשי אלימות), הסותר, לטענתו, מסמך אחר מיום 21.4.75 בדבר תוצאות הבדיקה (שם נאמר כי מהבדיקה עלו תגובות מחשידות ביותר לאמירת שקר), ואשר הועלם מבית המשפט. לטענתו, מוכיח הדבר שהמסמך המאוחר יותר "פוברק" לאחר גביית ההודאה והשחזור. טענות אלו הועלו בפני המשנה לנשיא במ"ח 8/84 (בעמ' 602). היא לא נכנסה לפרטיהן, הואיל ובדיקות הפוליגרף אינן קבילות כראיה. יצויין כי אף המסמך מיום 14.4.75 אינו מסייע למבקש, שכן אין בו כל קביעה בדבר אמיתות תשובותיו של המבקש במהלך הבדיקה.

8. זכרון הדברים של טרר במסמך זה, שאינו נושא תאריך, רשם הסמל טרר: "עמוס ברנס מסר שיכול להיות שביום 23.10.74 לקח את המכונית של גיסו". המבקש טוען כי יש בכך סתירה להודאה, בה נאמר שהמבקש לקח את המשאית של אחיו שמעון. מסמך זה לא הוגש לפני הערכאות הקודמות, ונטען שלא הובא לידיעת ההגנה. בדו"ח קרפ צויין (בעמ 19) כי זכרון הדברים נכתב ככל הנראה לפני 16.4.75, שאז נחקר הגיס ונמצא שהטנדר שלו לא יכול היה להיות בשימוש. אמנם גב' קרפ מציינת כי טרר שימש כשומר ולא כחוקר, וכי משיחות עם טרר עולה שזכרון הדברים נכתב בשעות הלילה, דבר הסותר את טענות החוקרים שהמבקש לא נחקר כלל בשעות אלה. עם זאת, לא נראה שיש באמור בזכרון הדברים כדי לתמוך בבקשה, מה גם שלשון זכרון הדברים רחוקה מלהיות חד משמעית.

9. תמליל השחזור המתוקן וחוות דעתו של מר אנגלשטיין ביום 10.5.87 בדק מר שמואל אנגלשטיין, מנהל מעבדת הצילום במכון ויצמן, את סרט השחזור מיום 18.4.75. מהתצהיר ומחוות דעתו של מר אנגלשטיין עולה כי תמליל השחזור לא היה מדויק (נכללו בו דברים שהמבקש לא אמר ולא נכללו בו דברים שאמר); כן נאמר בחוות הדעת כי קטעים רבים, הכלולים בו, נערכו ובוימו. נכללו בתמליל גם הפסקות ממושכות, ונערכו צילומים מגמתיים.

בתצהיר צויין כי לא ניתן היה לבצע את הבדיקות האמורות בשנת 1974-1975 מפאת חדשנותן. כן צוין כי בתגובה לבדיקות ציין עוזי נבות, שצילם את הסרט, כי סיבת השיבושים בסרט היתה שהוא החזיר את הסרט מספר פעמים לאחור "כדי לוודא שהצילומים הצליחו". טענות אלו נדחו על ידי מר אנגלשטיין. יצויין כי לאחר קבלת חוות דעתו של אנגלשטיין, ביום 14.8.88, ערכה המשטרה בדיקה נוספת של סרט השחזור, ומצאה כי על אף חוסר הדיוק, אין הגרסה המתוקנת שונה מהותית מהגרסה המקורית (ראה חוות דעתו של תנ"צ איש שלום מיום 30.9.88). אכן, תמליל השחזור שנערך בכתב ידו של פקד אלבז אינו מדויק, אולם בית המשפט לא הסתפק בהגשת התמליל, וצפה בסרט השחזור עצמו, תוך הוספת תיקונים לתמליל. התמליל המתוקן כמעט זהה לתמליל של אנגלשטיין, והוא כולל את הביטויים עליהם סמך המבקש ("הכל תיאוריה ודמיון", "אין לי ברירה"). על כן, אין במסמכים האמורים כדי לסייע למבקש. יצויין כי המבקש תוקף את מהימנות השחזור ומצביע על סתירות בין ההודאה לשחזור, אולם כל אלה מבוססים על ראיות שהיו בפני בית המשפט, אשר דחה את הטענות, או על חומר שהיה לפני המשנה לנשיא במ"ח 8/84.

.10 חוות דעת ד"ר בלוך באשר לבדיקתו של המבקש מיום 21.4.75 וזכרון דברים שרשם עזרא גולדברג אודות פגישתו עם ד"ר בלוך מיום 15.2.81. בחוות דעתו מיום 21.4.75 קבע ד"ר בלוך כי המבקש לא התלונן על חבלות ובבדיקה לא נמצאו סימני אלימות על גופו. בזכרון הדברים האמור נאמר כי ד "ר בלוך נזכר שהמבקש לא נשאל אם נקטו כלפיו באלימות, אך המבקש אמר מיוזמתו שהוא קיבל מכות מהחוקרים. אכן, בית המשפט הסתמך על העובדה שהמבקש לא התלונן בפני ד"ר בלוך על האלימות שהופעלה כלפיו (עמ' 16 להחלטה במשפט זוטא), וזכרון הדברים האמור משמיט לכאורה את הקרקע מתחת לטענה זו; אך יש לציין, כי אף בצילומים שנערכו לאחר השחזור לא ניכרים סימני מכות על המבקש. חוות הדעת הוצגה לבית המשפט וזכרון הדברים הוצג לפני המשנה לנשיא במ"ח 8/84 (בעמ' 594-6). היא קבעה כי אין בראיה כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש: המשנה לנשיא קבעה כי הטענה שהמבקש הוכה מתיישבת עם נסיונו של המבקש לחזור בו מהודייתו. אין בכך כדי להוכיח שהמבקש הוכה, מה גם שבבדיקה הגופנית לא נתגלו סימני חבלה על גופו (דבר שאינו מתיישב עם טענתו בעדותו שהוכה בפניו מכות חזקות באגרופים), והמבקש לא הצביע על חלק מסוים בגופו בו הוכה. כמו כן, ציינה המשנה לנשיא כי בית המשפט הסתמך על כך שהמבקש לא התלונן על אלימות שהופעלה כלפיו כשהובא בפני שופט להארכת מעצרו, אלא אך אמר "אין לי מה לדבר בינתיים. אינני רוצה לחקור את העד הנ"ל (מרקוס)". על כן אין גם בראיה זו כדי לשנות את תוצאות המשפט.

11. דבריו של תנ"צ שלמה גל לעתון "במחנה" מיום 11.7.90

המבקש הסתמך על ראיון עם תנ"צ שלמה גל, שסייע ליהודית קרפ בחקירת המקרה, בו מצוין כי גל העלה בחקירתו ששני קציני משטרה שחקרו את המבקש היכו אותו ושיקרו בעדותם. גל מצוטט כאומר "זו היתה פרשה מכוערת ביותר ושחורה בתולדות שלטון החוק בישראל בכלל והמשטרה בפרט. יקח לנו הרבה זמן להתגבר על הנזק שגרמה לנו הפרשה הזו... אני מסתובב היום עם הרבה ספקות גדולים באשר לאשמתו של ברנס. כשחקרנו את חוקריו במכונת האמת, המחטים של הפוליגרף כמעט ונשברו. יש לי רעיונות משלי לגבי האיש האשם ברצח רחל הלר, אבל אני יודע שמדובר בפרשה סגורה שלעולם לא תיפתח מחדש". גל אישר במכתב לעו"ד גולדברג כי הראיון משקף את הדברים שאמר. דבריו של תנ"צ גל הינם בחינת הערכה גרידא, ולא ניתן לדלות מהם טענות קונקרטיות שיש בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט.

12. השוואה למקרי רצח נוספים - התיזה בדבר רוצח סדרתי המבקש מצביע על ששה מקרים נוספים של רצח בחורות בין השנים 1984 - 1972, שמאפייניהם דומים מאד למקרה הרצח של המנוחה. יש לציין כי בעניינם של שנים מהם פוענחו הרציחות והיתה גם הרשעה. לבקשה צורפו חוות דעת של ד"ר רוגב וד"ר סקלי, לפיהן כל מקרי הרצח הנ"ל בוצעו בידי אדם אחד, שהינו סדיסט. לאחר שנכתבו חוות הדעת הנ"ל (בשעת 1985), נרצחו שתי בחורות נוספות באופן דומה. נטען כי המבקש אינו סדיסט ומכאן שאדם אחר הוא שביצע את כל הרציחות האמורות. כן יש לציין כי מעדויות חברותיו של המבקש עולה כי הוא מעולם לא כפה עליהן יחסי מין לא רצויים, וכי יחסי מין לא מלאים מאפיינים את יחסיו עם נשים. מכאן שקשה להניח שהמבקש יבצע מעשה רצח על רקע של סירוב לקיים יחסי מין מלאים (דו"ח קרפ, עמ' 39). היועץ המשפטי משיב לדברים אלה כי טענה זו אינה חדשה וכי לגוף הענין, הפסיכיאטר ד"ר מאיר לא שלל בחוות דעתו את העובדה שהמבקש הוא סדיסט.

אכן, הטענה בדבר היות רוצחה של המנוחה סדיסט, ואי התאמתו של המבקש לפרופיל שכזה, הועלתה בערכאות הקודמות ונדחתה, מהטעם שד"ר מאיר חיווה דעתו שסטייה סדיסטית יכולה להתגלות לעתים רחוקות גם אצל אדם שהוא נורמלי בדרך כלל. נראה לי כי אין בחוות הדעת של ד"ר רוגב וד"ר סקלי כדי לשנות קביעה זו.

אלה הם עיקרי העובדות והראיות שעליהם סומך המבקש ואשר רוכזו בבקשה למשפט חוזר בעמ' 61-63; לא ראיתי לנכון להתייחס במפורש לחומר נוסף הכלול בבקשה ואשר עניינו נימוקי ערעור בלבד וגם לא מצאתי לנכון להתייחס לכמה עניינים נוספים הכלולים בעמודים האמורים שעניינם כבר עלה בצורה זו או אחרת בהליכים הקודמים (ראה למשל פריט יז), או שאין בהם כדי לשנות את תוצאת פסק הדין המרשיע. הרושם המצטבר מטענות המבקש הוא שטענותיו מכוונות להשיג על מסקנותיהן של הערכאות הקודמות ועל קביעותיהם בעניינים משניים. אף אחת מהעובדות או הראיות אינה מהותית ואין בכל אחת מהן או בכוחן המצטבר כדי לקעקע באופן ממשי את המסקנה המרשיעה הסופית אליה הגיעו בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון.

ב. עילת החשש הממשי לעיוות דין משקבענו כי אין בראיות שצירף המבקש לבקשתו כדי להוות עילה למשפט חוזר, בין משום שרובן הוצגו בפני הערכאות הקודמות, שדנו בהן לגופן, ובין משום שגם ביתר הראיות אין בה כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש, יש לבדוק האם זהו המקרה הראוי להורות על משפט חוזר בעילה של חשש של ממש שבהרשעת המבקש נגרם לו עיוות דין.

פרשה זו עוררה הד ציבורי נרחב, והיא מעסיקה את המערכת המשפטית מזה כעשרים שנה. המבקש, בסיוע אנשי ציבור רבים, נאבק ללא לאות, גם לאחר שחרורו מהכלא, על חפותו. מאידך לא העמיד המבקש כל תשתית עובדתית של ממש המצדיקה היעתרות לבקשתו. אין ברצוני לקבוע מסמרות באשר למקרים שיצדיקו משפט חוזר במסגרת "עילת הסל". אולם ברור שאין להשתמש בעילה זו אך כדי לבדוק פעם נוספת את העובדות ששימשו יסוד להרשעת המבקש, על יסוד נושאים שכבר נדונו בעבר. טענות המבקש, בתמצית, נוגעות לסחיטת הודיותיו וביום השחזור. טענות אלו נבדקו בקפידה בבית משפט קמא, בערעור לבית המשפט העליון, בבקשת הדיון הנוסף ובשתי הבקשות הקודמות למשפט חוזר. קבענו כי אין לפנינו עובדות או ראיות שיש בהן כדי לשנות קביעות אלו. לפיכך אין המקרה הנוכחי מצדיק מתן החלטה על עריכת משפט חוזר גם בעילה של חשש של ממש לעיוות דין.

אמת נכון הדבר: אין איש טוען כי המערכת המשפטית חסינה מפני טעויות, אולם לאחר שעניינו של המבקש נבדק וחזר ונבדק בפני ערכאות מספר וכולן הגיעו למסקנה זהה, נחה דעתי שאין מקום להיעתר למבוקשו.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

ניתן היום ט באב תשנ"ז (12.8.97).