ע"פ 993/93 פלוני נגד מדינת ישראל בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים [27.12.93] לפני השופטים ג' בך, י' מלץ, מ' חשין ערעור על פסק-דין עו"ד קנת מן ועו"ד שמעון שובר - בשם המערער | |
|
פ ס ק - ד י ן השופט ג' בך 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט אבן-ארי), לפיו הורשע המערער הערעור מופנה כנגד ההרשעה | |
|
תמצית העובדות 2. המתלוננת היתה חברתו של המערער משך כחודשיים, מיום שחרורה מצה"ל ועד כ-6 שבועות לפני האירוע. המערער הינו נסקור תחילה את גירסת המתלוננת באשר לאירועים ביום בו בוצעה עבירת המתלוננת התקשרה עם המערער טלפונית ותיאמה עימו כי תבוא לביתו על-מנת שיצלם אותה שם. בצהרי יום 25.9.91 הגיעה המתלוננת לבית המערער. בדירה נכח אותה עת גם אדם נוסף, שהינו חבר של המערער. המתלוננת פנתה לשירותים, ובשהותה שם שמעה את הדלת נטרקת, והבינה כי חברו של המערער יצא את הדירה. כשנכנסה המתלוננת לאמבטיה לשטיפת ידיה, ניגש אליה המערער כשלגופו מכנסיים בלבד, וניסה לחבקה ולנשקה. המתלוננת דחתה נסיון זה, ואז עזבה המערער ויצא את האמבטיה. המתלוננת החליטה להתקלח בהיותה מיוזעת. עם צאתה את האמבטיה לאחר המקלחת, מצאה את המערער ישוב על הספה בסלון והוא עירום כביום היוולדו. המתלוננת התישבה בספה הנגדית. על פי עדותה, גהר עליה אז המערער לפתע במלוא משקלו, וכך ניטלה ממנה יכולת ההתנגדות. תחילה החדיר לאיבר מינה חפץ זר, ידית עץ של כף-בישולים, אחר-כך מרח על גופה שמן-טיגון ובסוף בעל אותה בניגוד לרצונה. לאחר שבא על סיפוקו, קם המערער וניגש להתקלח, והמתלוננת נותרה במקומה המומה. מששב מן המקלחת, הטיחה בפניו: "הזמנת אותי בשביל לצלם אותי". בתגובה אמר המערער, כי אין לו זמן לכך, אך מסר לה תמונה שלה שצולמה בכרמיאל. המתלוננת קיפלה את התמונה וגרמה לה נזק. דבר זה הסעיר את המערער, והוא היכה את המתלוננת בראשה, דחפה והפילה והמשיך להפליא בה מכותיו. לבסוף סילקה מן הדירה, והמתלוננת ירדה לרחוב חבולה ובוכיה. ברחוב המשיכה בדרכה בהיותה נסערת, והתישבה בתחנת אוטובוס. בכיה עורר את רחמיה של אחת שרון, אשר סייעה למתלוננת וניגשה עימה - לבקשת המתלוננת - לתחנת משטרה, שם מסרה המתלוננת תלונה בדבר מעשי 3. תיאור העובדות על-ידי המערער עומד בניגוד לעדות המתלוננת בנקודה המכרעת, הנוגעת להסכמתה של האחרונה למגע המיני. על פי גירסתו הבין מהתנהגותה, מהרגע שבאה לדירתו, כי היא מסכימה לקיום המגע עמו, והוא ראה בכניסתה למקלחת משום הכנה מצידה לאקט המיני. לאחר מכן באה אליו, וקויים מגע מיני, כפי שנהגו לקיימו בעבר, בהסכמתה המלאה. אשר לכף-הבישולים, הרי נהגו השניים להשתמש באביזר זה בעבר, לשם גירוי המתלוננת, אך דווקא הפעם הזו כלל לא השתמש בכך, אלא הוא שימן את גופה בלי הכף. לטענתו, המתלוננת נסערה ונפגעה עקב האלימות שהפעיל נגדה לאחר שגרמה נזק לתמונה שמסר לה, ומשום כך התלוננה עליו והאשימה אותו אף באינוסה, דבר שלא אירע כלל. | |
|
4. עקב יציאת המתלוננת לחו"ל, נגבתה עדותה בפני השופט קמא, ובנוכחות סניגורו של המערער, עוד בטרם החל המשפט, על פי הוראת סעיף 5. בפנינו הצביע סניגורו המלומד של המערער, עורך-הדין שובר, על שורה של תמיהות העולות מעדות המתלוננת, ואשר יש בהן כדי להטיל ספק באשר למהימנות גירסתה בדבר (א) כשהגיעה לדירה וניגשה למקלחת, ניסה המערער לכל הדעות לחבקה ולנשקה. עניין זה כשלעצמו צריך היה לעורר את חשדה באשר לכוונותיו המיניות. חרף זאת, היא נשארה במקום והלכה להתקלח. (ב) כשיצאה מן המקלחת, ישב המערער בסלון, על פי גירסתה, עירום לחלוטין. בכל זאת המתלוננת לא גילתה כל סימן של רצון לצאת את המקום, חרף שידור מגמותיו של המערער. היא התישבה מולו "כדי לשוחח". (ג) המערער הינו נכה ומשותק כמעט בכל חלקי גופו. קשה לו להפעיל כוח נגד המתלוננת, ומכל מקום לא יוכל להשתמש בכוח כזה שאינו בר התנגדות. סימני התנגדות כאלה לא ניכרו מצידה בשעת המגע המיני, וזאת בשונה מהתנהגותה הנמרצת שבאה כתגובה לספיגת המכות מאת המערער. (ד) בגדיה של המתלוננת נותרו שלמים. בבדיקתה הרפואית הנ"ל, בחדר העזרה הראשונה של (ה) התנהגותה תמוהה במיוחד בשלב שלאחר המגע המיני: המערער ניגש להתקלח, אולם היא נותרת במקומה, תחת התגובה המתבקשת - ניצול ההזדמנות לברוח ממקום האירוע. בעניין זה מפנה הסניגור המלומד לע"פ 579/76 פרג'ון ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"א(224 ,219 (3, שם נאמר (מפי השופט אשר): " (ו) אחר-כך ניגשה היא בעצמה לאמבטיה לשטוף עצמה. מששבה, עוד התעכבה כדי להתוכח עם המערער בעניין התצלומים. שוב, אין היא מתייחסת למעשה | |
|
טוען הסניגור המלומד, כי בשל עניינים אלה, הנלמדים מתוך גירסת המתלוננת עצמה, לא יכול היה בית-המשפט להשתכנע מעבר לכל 6. יצויין, כי חרף העובדה, שעדות המתלוננת והתנהגותה בעת האירוע מעוררות מספר תמיהות, לא הייתי נוטה להתערב במימצאי בית משפט קמא מסיבה זו בלבד. הכלל, לפיו אין אך כאן התווסף גורם נוסף, שבא-כוחו המלומד השני של המערער, עורך-הדין קנת מן, התמקד עליו בטיעונו, ואשר עשוי להטות את כף המאזניים לטובת מסקנה לפיה מן הראוי לתת לנאשם ליהנות מהספק. המדובר באיזכור בדיקת איזכור בדיקת 7. במסגרת ניתוח עדותה של המתלוננת, מציין השופט בהכרעת-הדין כי תוך כדי עדותה התפרצה המתלוננת, וקראה: "...אני בטוחה שאני דוברת אמת, הייתי גם (ההדגשה שלי - ג' ב'). בהמשך הכרעת-הדין, בעומדו על מהימנות עדותו של הנאשם, מאזכר השופט את עניין "הנאשם בעדותו הצהיר מיוזמתו כי הוא מוכן להבדק | |
|
בפרוטוקול הדיון נרשם, כי באת-כוח התביעה הגיבה להצעת הנאשם להיבדק במכונת-אמת באומרה: "היא הלכה (ההדגשה שלי - ג' ב')). 8. עולה בברור מהחלקים המצוטטים של פסק-הדין ושל הפרוטוקול שהשופט לא יכול היה שלא להבין ממה שנאמר, ובמיוחד מדברי התובעת, שהמתלוננת לא זו בלבד שנבדקה שכנוע זה חייב היה עוד להתחזק עקב דברי הנאשם, כתגובה על הערת התובעת, לפיהם אין לייחס משקל לבדיקה שנערכה למתלוננת ביחד עם התובעת. שוב מתבקשת המסקנה, שהנאשם אכן יודע על תוצאתה החיובית של בדיקת גם התנגדותו הנמרצת של בא-כוח הנאשם לעריכת בדיקת 9. כל הצדדים בערעור זה לרבות באת-הכוח המלומדת של המדינה, מסכימים, שהאמרות שצוטטו לעיל, לעניין בדיקת אמנם מן הראוי לציין, כי טרם נקבעה כך נאמר בבג"צ 4581/91, גיא טרום נ' משטרת ישראל (לא פורסם), בהערת אגב, ש"בא-כוח העותר ער לכך כי תוצאות בדיקת לעתים קרובות ייחסו | |
|
"הכל מסכימים כי לא קיימת אצלנו חובה מן הדין להיבדק במכונת אמת. על כן גם אין להסיק מסקנה לרעת נאשם מסירובו לעבור בדיקה כזאת, ומוטב בכלל שלא להביא עדות על כך". עינינו הרואות, כי פסק-דין זה דן רק בסרוב להיבדק 10. אמנם דנו בהרחבה בנושא של קבילות תוצאות הבדיקה של מכשיר בפסק-דין זה סקרתי את התפתחות הפסיקה בארצות שונות בנושא של הסתמכתי, בין היתר, על הפסיקה בארצות הברית, שהיא הארץ בה מפותח השימוש בפוליגרף ביותר. הראיתי, שמאז נפסק שם במשפט הידוע של 293F. (1923) ,1013 ,.FRYE V. U.S, כי תוצאות בדיקות 11. עוד עמדנו שם על עיקרי מימצאיה של הועדה שמינה במסגרת הסקירה האמורה הבעתי בפסק-הדין הנ"ל את דעתי, כי טרם הגיעה העת להסתמכות על בדיקות אלה במשפטים פליליים לגופם של דברים. | |
|
כפי שהתבטאו המלומדים בן-שחר, בר הילל וליבליך במאמרם: ISSUES IN LIE "TRIAL BY POLYGRAPH: SCIENTIFIC AND JURIDICAL"DETECTION (ראה "TODAY, SIXTY YEARS AND MANY SCIENTIFIC STUDIES AFTER THE FRYE PRECEDENT POLYGRAPHY HAS STILL FAILED TO ATTAIN A GENERAL ACCEPTANCE IN THE PARTICULAR FIELD IN WHICH IT BELONGS... POLYGRAPHY'S DAY IN COURT HAS NOT YET ARRIVED". 12. מאחר שבפסק-דין זה בערעור פלילי עסקינן, נראה לי, כי רצוי הוא לקבוע סוף סוף את ההלכה בסוגיה זו, כפי שהיא נוהגת למעשה בנושא זה. הנימוקים להצדקת הנוהג הקיים מפורטים כאמור בקטע הנ"ל ניתן איפוא לקבוע כדלקמן: א) תוצאות הבדיקות שנערכו לאדם באמצעות מכשיר הפוליגרף, אינן קבילות כראיה במשפטים פליליים. ב) יוצאים מכלל זה דיונים בענין ג) אסור להביא לידיעת 13. משאירעה התקלה, והערות כאלה הושמעו עלידי התובעת ועל-ידי המתלוננת והנאשם, הרי יכול היה, ולדעתי צריך היה, השופט קמא לנהוג באחת משתי דרכים: דרך אחת היתה שלא להזכיר בפסק-דינו כלל את האימרות הנ"ל. במקרה כזה הייתי, כשלעצמי, יוצא מההנחה, שהשופט פשוט החליט להתעלם מכל אשר נאמר בנושא דרך שניה, ואולי אף עדיפה, שהיתה פתוחה בפני השופט, היא להזכיר את אשר נאמר, כפי שאכן עשה, ולהוסיף הערה מפורשת, לפיה החליט שלא להתחשב בדברים אלה כלל ועיקר, בשוקלו את 14. השופט קמא לא הלך באף אחת מדרכים אלה. הוא תאר בפרוטרוט את פרשת | |
|
האם יש בעובדות הנ"ל כדי להצדיק ולחייב את התערבותנו בפסקי-הדין של הערכאה הראשונה? האם מתבקש ביטול הרשעה עקב חשיפת ביטול הרשעה או 15. רבים הם המקרים בהם ביטלו בתי המשפט לערעורים פסקי-דין של ערכאות נמוכות מהטעם שראיות בלתי קבילות נתקבלו שם. בספרו של EVIDENCE AND PRACTICE IN CRIMINAL CASES ARCHBOLD, PLEADING,(.1992 ED), נאמר בנקודה זו (שם, בעמ' 1173): "APART FROM MISDIRECTION THE MOST COMMON GROUND FOR ALLOWING AN APPEAL AGAINST CONVICTION IS THE ADMISSION OF EVIDENCE WHICH OUGHT NOT TO HAVE BEEN ADMITTED OR THE EXCLUSION OF EVIDENCE WHICH OUGHT NOT TO HAVE BEEN EXCLUDED." הסוגייה, על גווניה השונים, נדונה גם לא פעם בפני בתי המשפט בישראל. בע"פ 18,26/51 סעדון ואח' נ' בעניין זה נאמר שם, מפי השופט זהר, בעמ' 854-853: "הכלל הוא, כי 'מקום שנתקבלה המבחן הנ"ל קל יותר להפעילו שעה שפסק-הדין ניתן לא על-ידי חבר מושבעים אלא על-ידי השופט גופו. כי לא הרי חבר מושבעים הפוטר עצמו באמירת 'אשם' או 'לא אשם' מבלי לפרט את דרכי מחשבתו, כהרי שופט המגלה את נימוקיו. במקרה הנדון בפנינו קבע השופט חשיבות מיוחדת ויסודית לאותה שמועה והסיק ממנה מסקנות מרחיקות לכת, וזה אף לאחר שהוסיף עליה נופך משלו". | |
|
על ההבדל לעניין זה בין שופט מקצועי לבין חבר מושבעים עוד נרחיב את הדיבור בהמשך. בע"פ 409/74 שאבי נגד מדינת ישראל, פ"ד כ"ט(587 (1, נדונה הרשעתו של המערער בעבירה של כניסה למקום מגורים בכוונה לבצע פשע. בין שאר הראיות בתיק נמסר דו"ח חקירתו של המערער במשטרה ובה השיב, לשאלת החוקר, כי אמנם יש לו בית-המשפט הבהיר עמדתו שם, בעמ' 588: "חוששים אנחנו שהעובדה שהמערער הוא בעל על כן, חרף טענת המדינה כי לא נגרם בעניין זה עיוות-דין, שכן ניתן היה להסיק מן הנסיבות האובייקטיביות על כוונת הגניבה, קבע בית-המשפט, כי עדיין יש חשש שמא הידיעה על זאת להבדיל מהמקרה הנדון בע"פ 470/83 מורי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ט(9 ,1 (1, בו התברר כי הובאה לידיעת בעניין אחר הובאו בפני שופט שלום, בשתי בקשות חשיפת חבר מושבעים בארה"ב לעובדת עריכתה של בדיקת 16. במספר משפטים פליליים שנדונו בפני | |
|
בפרשת (COMMONWEALTH V. KEMP, 410 A2D 870 (PA. 1979, השיב עד תביעה מרכזי בחיוב על שאלת התביעה "THE REFERENCE HERE WENT MUCH FURTHER THAN SHOWING STATE OF MIND AS TO GUILT OR INNOCENCE IN RELATION TO A HYPOTHETICAL TEST; IT RAISED AN INFERENCE THAT AN ACTUAL TEST CERTIFIED THE TRUTH OF TESTIMONY IMPLICATING THE ACCUSED. THE INFERENCE CARRIED THE WEIGHT OF SCIENTIFIC EVIDENCE WHILE IN FACT THAT EVIDENCE WAS UNRELIABLE. THE SAME CONSIDERATIONS THAT REQUIRE EXCLUDING EXPRESS DISCUSSION OF THE TEST RESULT REQUIRE EXCLUDING THE INSTANT REFERENCE." הדמיון של אותו מקרה לעובדות בערעור דנן הינו בולט לעין. גם עניין (GUESFEIRD V. STATE 480 A2D 800 (MD.,1984 מזכיר במידה רבה את המקרה דידן. המערער שם הורשע בערכאה ראשונה בעבירות מין נגד הנערה המתלוננת. עדותה שלה היתה, למעשה, הראיה היחידה במשפט, ושאלת א. האם מדובר באיזכור חד-פעמי של הבדיקה, או היתה חזרה על מימצא זה. ב. האם האיזכור היה פרי יוזמתו של העד, או נעשה במסגרת תשובה לשאלה בענין זה מצד התביעה. ג. מידת מרכזיותו של העד שעמידתו בבדיקת הפוליגרף נחשפה, לפרשת התביעה, והאם ישנן | |
|
ד. האם מהימנותו של העד שנבדק ביישמו את המבחנים למקרה הקונקרטי, בו עדותה של המתלוננת היתה היחידה בפרשת התביעה, ומהימנותה - שלא היתה נקיה מספקות - היתה השאלה המכרעת במשפט, קבע בית-המשפט, כי די היה בעצם איזכור בדיקת "'EVEN THOUGH THE RESULTS OF THE TESTS WERE NOT ADMITTED, THE OBVIOUS IMPLICATION WAS THAT HAD THE RESULTS BEEN NEGATIVE, THE CASE WOULD NOT HAVE BEEN PROSECUTED'. PEOPLE V. YORK, 29 ILL. APP. 3D. 113, 329 N.E.2D 845, 850 (1975). BECAUSE THE PREJUDICIAL INFERENCE FOLLOWS FROM THE FACT THAT A STATMENT WAS MADE IT IS NOT NECESSARILY SIGNIFICANT WHETHER THE STATEMENT WAS SOLICITED OR INADVERTENT". לפיכך בוטלה שם הרשעת המערער. אין ספק, כי אותו חשיפה 17. טוענת המדינה, כי אכן, הדים לה לגישה המבחינה הבחנה ניכרת בין חבר-מושבעים לבין שופט מקצועי גם בפסיקת בית-משפט זה. אליבא דגישה זו, בעוד חבר-מושבעים המורכב מהדיוטות (LAYMEN) עלול להיות מושפע השופט ויתקון סוקר בהרחבה, תוך היזקקות למשפט משווה, את הגישות השונות לשאלת חוסנו של השופט המקצועי ויכולתו לנתק עצמו מהשפעת פירסומים מחוץ לכותלי בית-המשפט. לאחר שהביא אסמכתאות מאנגליה, הבהיר השופט ויתקון את עמדתו שלו (שם, בעמ' 1029): | |
|
"כפי שראינו, הנטייה הכללית באנגליה היא להחמיר לגבי מאמרים המתפרסמים בעתונות בשעת המשפט. ושני טעמים הודגשו באסמכתאות: ראשית, שהשופט - וגם השופט המקצועי - אינו רוצה לדעת חומר, שאינו מותר כעדות ושידיעתו עלולה להביא את השופט למבוכה, ושנית, אם גם יסיח השופט את דעתו מחומר כזה, אי אפשר לשער מה השפעתו עליו מתחת לסף הכרתו. אלה הם טעמים רציניים, שאין לזלזל בהם, ואף על פי כן: סבור אני כי לא זוהי דמותו של שופט העומדת כנגד עינינו. שופט חזקה עליו שלא יהא נתון להשפעות חיצוניות ושלא יהא רגיש לכל רוח הנושבת בדעת הקהל, כשהמשפט מעורר ענין ציבורי". ואף לעניין חשיפה "חזקה על שופט מקצועי, להבדיל מחבר מושבעים הדיוטות, שבבואו להרשיע על סמך (ע"פ 86/74 כהנא נ' מדינת ישראל, פ"ד כ"ח(423 ,421 (2). 18. ברם, כשלעצמי, לא הייתי אף פעם כה משוכנע "JUDGES ARE SUBJECT TO THE SAME EMOTIONS AND HUMAN FRAILTIES AS AFFECT ALL PERSONS, LAY JURORS OR NOT". ועל כן הדגיש, בעמ' 245-244: | |
|
"IT MUST BE NOTED THAT THIS COURT HAS QUESTIONED AND REJECTED THE NOTION THAT A TRIAL JUDGE, DUE TO HIS LEGAL TRAINING AND EXPERIENCE, IS UNIQUELY ABLE TO DISASSOCIATE THE INCOMPETENT EVIDENCE FROM THE COMPETENT.... IN SOME INSTANCES DUE PROCESS REQUIRES THAT WE NOT SIMPLY RELY ON THE FICTION OF A JUDICIAL BLINDSIDE". חשיבות מיוחדת נודעת בהקשר זה לדבריו של השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"פ 126/62 דיסנצ'יק ואח' נ' "אף כי רשאי הציבור להעמיד שופט-מומחה בחזקת אדם שיידע להשתחרר במידה רחבה מהשפעת פרסום שקרא בעתון, אין הוא פטור גם כלפי השופט מהחובה שלא לנסות וליצור CT. 1029, 1042: 'JUDGES ARE ALSO HUMAN, AND WE KNOW BETTER THAN DID OUR FOREBEARS HOW POWERFUL IS THE PULL OF THE UNCONSCIOUS AND HOW TREACHEROUS THE RATIONAL PROCESS'."אף השופט ויתקון, אשר הביע - כאמור לעיל - את ההשקפה בדבר חסינותו של השופט המקצועי בפני השפעה חיצונית, חזר ונדרש לעניין זה כעבור למעלה מעשרים שנה, והפעם ציין: "אין אני מוכן לומר (כפי שאמרתי פעם) שלעולם אין סכנה זו (בדבר נטיה (ע"פ 325/76 סיבוני נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"א (829 ,828 (2). בפרשת COMMONWEALTH V. CONTI הנ"ל, קבע ה-SUPERIOR COURT OF PENNSYLVANIA, כי במסגרת שיקולי ערכאת הערעור האם לבטל הרשעה בשל היחשפות השופט המקצועי המרכיב האחד, מידת ההשפעה האינהרנטית שיש | |
|
ביישמו שיקולים אלה למקרה שלפניו, מצא כלומר, היה זה מקרה בו ההרשעה או הזיכוי הם תולדה של קביעת חשש בלבד, כי "WE CANNOT BE CERTAIN, HOWEVER, ON THIS STATE OF THE RECORD, THAT THE TRIAL JUDGE MAY NOT ALSO HAVE CONSIDERED THE CONTENTS OF TOY'S STATEMENT AS A SOURCE OF CORROBORATION.... THE TRIAL JUDGE, IN ALLOWING THE STATEMENTS IN, APPARENTLY OVERRULED ALL OF PETITIONERS' OBJECTIONS, INCLUDING THIS ONE. THUS WE PRESUME THAT HE CONSIDERED ALL PORTIONS OF BOTH STATEMENTS AS BEARING UPON THE GUILT OF BOTH PETITIONERS." ובהמשך, שם: "BUT BECAUSE HE MIGHT, AS THE FACTFINDER, HAVE FOUND INSUFFICIENT CORROBORATION FROM THE NARCOTICS ALONE, WE CANNOT BE SURE THAT THE SCALES WERE NOT TIPPED IN FAVOR OF CONVICTION BY RELIANCE UPON THE INADMISSIBLE TOY STATEMENT."לפיכך בוטלה כאמור הרשעתו של וונג-סן. | |
|
במשפט פדרלי על עבירת הפצת סמים, בו עדותו של מודיע משטרתי היתה העדות המכרעת במשפט, הוגש לשופט גם מסמך ובו הצהרה של המודיע על האירועים שהתרחשו ביום בו בוצעה העבירה המיוחסת לנאשם. עצם הגשת מסמך זה - אף בלא להתייחס לשאר הבעיות הראיתיות שהתעוררו שם - עורר את חששו של "THIS WAS A BENCH TRIAL IN WHICH THE EVENTS OBSERVED BY THE INFORMER WERE THE SOLE ISSUE PERTINENT TO THE DEFENDANT. TO INJECT INTO THE TRIAL JUDGE'S MENTAL PROCESSES THIS UN-CROSS-EXAMINED STATEMENT, ... WITHOUT JUSTIFICATION PLACED THE JUDGE IN THE DIFFICULT POSITION OF FINDING THE FACTS AS IF HE HAD HEARD NOTHING FROM THE INFORMER, WHEN IN FACT HE HAD READ WHAT WAS REPRESENTED AS THE INFORMER'S STATEMENT". 19. גם בעניין זה מציגים המחברים שם, בעמ' 411, את השאלה הבאה: "OF A DIFFERENT NATURE IS THE REPEATED STATEMENT BY THE JUDGE DURING THE TRIAL THAT, 'I AM GOING TO STRIKE...[THE IMPROPER STATEMENTS] FROM THE TESTIMONY AND NOT CONSIDER THEM.' IN THIS CASE, THE ISSUE IS WHETHER A TRIAL JUDGE CAN PROCEED WITH JUDICIAL BLINDERS EFFECTIVELY SHUTTING OUT ALL THAT HE SHOULD NOT SEE."(ההדגשה במקור - ג' ב'). מקובלת עלי דעתם של המחברים, כי אפילו ראיה שהשופט איננו מסתמך עליה במפורש בפסק-דינו, יש בכוחה במקרים מסויימים להשפיע, באופן הכרתי או תת-הכרתי, על קביעתו האם סגולותיו הייחודיות של השופט המקצועי באות לידי ביטוי במקום בו נדרשת הפעלת | |
|
נאמר בעניין זה במאמר הנ"ל (שם, בעמ' 413): "...IT SHOULD BE NOTED THAT ANY SUPPOSED SPECIAL CAPACITY OF A JUDGE TO EVALUATE EVIDENCE MUST BE SHARPLY DISTINGUISHED FROM HIS ABILITY TO ARTICULATE AND APPLY RULES OF LAW. IN CARRYING OUT THIS LATTER 'JUDICIAL' FUNCTION, A JUDGE RELIES UPON HIS TRAINING IN CENTURIES OF LEGAL EXPERIENCE; IN CARRYING OUT HIS FACTFINDING FUNCTION HE MUST RELY UPON HIS OWN EXPERIENCE IN DISTINGUISHING TRUTH FROM FALSEHOOD AND STRONG INFERENCE FROM WEAK INFERENCE." לפיכך, מקום בו מהימנותו של עד היא במרכז המחלוקת במשפט, והשופט נחשף לראיה בלתי קבילה, אשר יש בה כדי לכוונו אפילו במשהו בעניין קביעת המהימנות - כגון: איזכור אזהרה עצמית מפורשת של שופט או חזקה בדבר התעלמותו מן 20. כפי שהבהרתי קודם לכן, שופט מקצועי יכול, במידה מסויימת, לרפא את הפגם שבחשיפתו לראיה בלתי קבילה, בכך שייתן דעתו מפורשות לכך שמדובר אכן, מקום בו הזהיר עצמו שופט מפורשות, כי עליו להתעלם מן 21. אזהרה עצמית מפורשת של השופט איננה מעשה שנועד לצורך "יציאה ידי חובה" בלבד. כאשר שופט, בבואו לגבש את מסקנתו ושכנועו 22. אולם העדר אזהרה עצמית נאותה מצד השופט, ובמיוחד כאשר מצטרף אליו ציון עובדתי של המידע והראיה הפסולים בפסק-הדין, עלול לגרום לביטול ההרשעה, כאשר משתכנע | |
|
דוגמא מאלפת לתוצאה כזו יכול לשמש פסק-הדין בע"פ 36/70 הנ"ל, בעניין כהן נ' מדינת ישראל, אשר בו נתקבל ערעור הנאשם והוא זוכה מאשמתו מהטעם שנתקבלה בעת המשפט בפני הערכאה הראשונה ראיה בדבר סירוב הנאשם להיבדק "סביר להניח, כי סירובו של הנאשם לעבור את הבדיקה, שהשופט המלומד הזכירו בפסק-דינו, היה יכול להשפיע - לפחות באופן תת-הכרתי - על הליך מחשבתו בדונו באשמתו או בחפותו של הנאשם. לו לפחות הזהיר עצמו בפני סכנה כזאת ואמר גלויות שלא היה בכל זה כדי להשפיע עליו ולהטותו מדרך מחשבה חפשיה לחלוטין, כי אז אולי אפשר היה לאמר שהנזק בא על תיקונו". סיכומם של דברים 23. עמדתי בהרחבת מה על השפעת ה (א) אין ספק, כי קיים הבדל ניכר, לעניין הבעיה שבפנינו, בין חבר מושבעים ובין שופט מקצועי, אך גם שופט מקצועי אינו חסין לחלוטין בפני השפעה עקב חשיפה למידע הפסול כראיה. (ב) ככלל, היחשפות שופט (ג) הגורמים העיקריים אותם יש לשקול במסגרת הבחינה האם היה בהבאת הראיה הפסולה בפני השופט כדי להשפיע עליו ולחזק את שיכנועו באשמת הנאשם, הם: מידת הרלבנטיות של (ד) במשפט, בו השאלה המרכזית העומדת למבחן היא מהימנות גירסתו של עד-התביעה, כעד יחיד, כנגד גירסתו הנוגדת של הנאשם, מן הראוי שהשופט ייזהר שבעתיים במתן פסק-דין מרשיע, אם אמנם הובאה לידיעתו במהלך המשפט | |
|
(ה) ראיה או מידע בדבר תוצאות בדיקות (ו) במקרה בו נחשף השופט (ז) בכדי להחליט לבטל את הרשעת הנאשם, אין זה נחוץ ומן הכלל אל הפרט 24. כאמור, הראיה היחידה אשר שימשה בסיס להרשעת המערער בערכאה הראשונה בעבירת 25. אשר על כן נראה לי, כי מן הדין לקבל את הערעור, במובן זה שיש לזכות את המערער, מחמת הספק, מאשמת השופט י' מלץ אני מסכים. השופט מ' חשין קראתי בעיון את | |
|
שני חלקים הם בניתוח הפרשה שלפנינו: בראשית, פרישתה של היריעה העובדתית, ולאחריה ניתוחה של הסוגיה המשפטית. טעמי הזיכוי הנראים ראויים בעיני חבריי תוקעים עצמם, בראש ובראשונה, בשאלה המשפטית שהועלתה לפנינו לדיון ולעיון, אך קשה לכחד כי תשתית העובדות יש בניתוחה אף-היא כדי לתרום לבירורה של השאלה המשפטית. אפתח, איפוא - כמוני כחברי השופט בך - ברקע העובדתי, ולאחר מכן אעבור אל השדה המשפטית ואטעם את גידוליה. אומר כבר בתחילת הדברים - לעניין הפן המשפטי של הפרשה - כי לדעתי חידשו חבריי הלכה גם בנושא קבלתן של ראיות בלתי קבילות גם בנושא התערבותו של אעבור, איפוא, ואדון בצידו העובדתי של המשפט. עיקרי העובדות שלעניין 2. לדעתי, מעוגנות מסקנות אלו עמוק-עמוק 3. תיאור כללי של האירועים אשר היו בביתו של הנאשם בצהרי יום ה-25.9.1991, בא בפיסקאות 2 עד 6 גירסת המתלוננת היתה, כי בלא כל אזהרה מוקדמת גהר עליה המערער והושיב עצמו עליה במלוא כובד משקלו, פשט את בגדיה מעליה, החדיר לאבר מינה ידית-עץ של מכשיר טיגון אשר עטר אותה בקונדום, מרח את גופה בשמן טיגון, ולסוף אנס אותה. לאחר מכן תקף המערער את המתלוננת, הפליא בה מכותיו, וסילקה מן הדירה ככלי אין חפץ בו. המערער מצידו טען בדיקת השתלשלות האירועים שלאחר אותם צהריים של יום ה-25 בספטמבר 1991, תלמדנו - בבירור וללא שמץ היסוס ופקפוק - כי המתלוננת היתה עקבית בדבריה, ובכל הזדמנות שנקרתה על דרכה לספר דברים שאירעו בבית המערער, לא חיסרה ולא הוסיפה דבר על גירסה ראשונה שמסרה. ולא זו בלבד, אלא שבמהלך הימים שעקבו נוספו לגירסת המתלוננת חיזוקים מחיזוקים שונים. אשר למערער, הנה מספר הגירסאות שמסר כמוהו כמספר הפעמים שנתבקש לתאר את אירועי אותם הצהריים. וכדי כך הגיעו הדברים, שאף נוכח פני | |
|
הבו נבחן בתחילה את גירסת המתלוננת, מתחילה ועד סוף - למן עוזבה את בית המערער, ועד לעדותה לעניין גירסתה של המתלוננת 4. לאחר שהמערער היכה את המתלוננת מכות נמרצות והשליכה מביתו, פשוטן של מלים כמשמען, ירדה המתלוננת כואבת ובוכיה מביתו של המערער, ובדרכה עברה ליד תחנת אוטובוס בה המתינו אנשים בתור. וכך מתארת המתלוננת את הדברים (בעמ' 7 לפרוטוקול): "...הוא המשיך להכות אותי בראש, ואמרתי לו: 'תן לי לפחות לקחת את התיקים שלי'. לקחתי התיקים ליד הדלת והוא טרק הדלת. יצאתי כשכולי רועדת, לא בכיתי העדה שרון רשבם מאשרת את דבריה של המתלוננת במלואם, וכה העידה "זה היה ב-25.9.91 שעה 13:30 בצהריים, חיכיתי לאוטובוס ברח' אחימאיר ברמת אביב ג'. ישבו לידי עוד שני אנשים כנראה מאחד הבתים. פתאום יצאה בחורה בוכיה ושאלה אותנו איפה תחנת המשטרה, שאלנו אותה במה מדובר והיא אמרה שהותקפה ונאנסה. הצעתי לה להצטרף אלי לאוטובוס. הצטרפה ובמהלך הנסיעה סיפרה לי שהכירה בחור משך 3 חודשים, אותו בחור הוכר גם ע"י הוריה בתור ידיד. סיפרה לי שהיתה אמורה לנסוע לחו"ל וחשבה שזה יהיה רעיון טוב להצטלם על ידיו כי הוא צלם. היא הגיעה אליו לדירה במטרה להצטלם, וכאשר נכנסה לשם, הבחור שם את ידו חיבק אותה מאחור, ביקשה ממנו לחדול, הלכה לשטוף את פניה | |
|
........................................ אני לא הכרתי את הבחורה הזאת עד אותו יום ולא שמרתי איתה על קשר מאז. ......................................... הצעתי לה להצטרף אלי למשטרה ע"מ להגיש תביעה על ש. איך התרשמת ממצבה הנפשי? ת. הבחורה היתה נסערת מאוד ובוכיה, רעדה בכל גופה, זה היה משבר נפשי ולכן ראיתי לנכון להתלוות אליה. ......................................... ש. את כל הקללות שקילל אותה בפתח הדלת, סיפרה לך? ת. לא. ש. זה נורמלי וטבעי שנראתה לך כועסת ת. היא לא נראתה לי כועסת כמו שנראתה לי המומה, פגועה ומבוהלת." ראוי להדגיש דברים אלה של העדה שרון רשבם - אותה נשמה טובה שנתמזל מזלה של המתלוננת כי תיקרה על דרכה - שהרי היא האדם הראשון שהמתלוננת פגשה בה לאחר האירועים בבית המערער. הנה מתארת המתלוננת בפניה את מעשה האינוס, את מעשה כף הטיגון, את מריחת שמן הטיגון, ממש כפי 5. השלב הבא במסכת האירועים היה בבוא המתלוננת אל המשטרה, שעה שתלונתה של המתלוננת לא נראתה אמינה בעיני השוטרים, וכדבריה (בעמ' 6 לפרוטוקול): "במשטרה אמרו שבגלל שהוא 6. כך מגיע המתלוננת אל חדר המיון של | |
|
"לדבריה היום ב 12:30 בצהריים נאנסה על ידי חברה לשעבר לאחר שהפשיט אותה נגד רצונה הכניס לה בנרתיק כף עץ מכוסה בקונדום שכוסה בשמן טיגון ולאחר מכן החדיר את אבר המין שלו עם קונדום נגד רצונה לנרתיק. לאחר שסיים ושפך בקונדום התקלחה..." ראה אף עמ' 36 לפרוטוקול. ומי יאמר כי תיאור זה אינו זהה לתיאורים הקודמים? בהמשך אותו הערב נבדקת המתלוננת בידי ד"ר דניאלס פיליפס, וגם לפניה מתארת המתלוננת את מעשה "נסיבות המקרה: הנ"ל התלוננה על 7. למחרת היום, יום ה-26 בספטמבר 1991, נערך עימות בין המתלוננת לבין המערער. ואלה דברים הטיחה במתלוננת בפני המערער (מוצג ת/2): "אתה תיכננת הכל מראש ואתה שפל ולא תארתי לעצמי שתעשה לי דברים כאלה. כמה פעמים ביקשתי ממך שתעזוב אותי. נכנסתי לדירה שלך והתחלת לחבק ולנשק וללקק אותי. שוב אותה גירסה עצמה. | |
|
8. המתלוננת היתה בהלם, ובימים העוקבים התמוטטה והמשיכה וגעתה בבכי מר כפי שלא בכתה מעולם. היא נזקקה - וכך עד לעדות בבית המשפט - " ש. בזמן המקרה לא בכית ת. לא בכיתי ש. את בוכה די מהר בד"כ ת. זה קרה ביום רביעי. יום חמישי שישי, עדיין היתי בהלם, תשאלו אנשים שקרובים אלי, לא הגבתי, לא בכיתי לא דיברתי על הנושא פשוט המשכתי ללמוד לפסיכומטרי, הזמינו אותי לעדויות במשטרה ועניתי בצורה קרה כאילו זה לא קורה לי, ביום שישי לקחו אותי אחרי לפני יומיים קיבלתי זריקה נוספת במד"א. לא בכיתי. הייתי גם בשיחות עם 9. "ש. סיפרת שיצאת מהאמבטיה כשאת לבושה לבוש מלא ת. כן, ראיתי אותו ערום כביום היוולדו - על הספה כשהוא מתעסק במשהו, לא שמתי לב במה הוא מתעסק, לא הסתכלתי, הוא אמר לי שאני אתעלם מהעבודה הזאת שהוא עושה, חשבתי שאולי מנסה להביע את הגעגועים שלו אלי, מעולם לא עשה לי דברים בניגוד לרצוני, תמיד אהב אותי, לא חשבתי שהוא יעשה משהו, התישבתי בספה מולו כאילו אני מתעלמת ממה שעושה. בפעמים הקודמות שהיינו חברים הוא היה נוהג להסתובב חופשי, הסתובבתי בספה ושאלתי היכן מצלם אותי בחלק הזה של הקיר או בחלק אחר של הקיר של הסלון, הוא לא ענה לי התקרב לעברי התיישב עלי בכל כובד משקלו. הנאשם מחייך העדה בלחש: צריך לאשפז אותך ואז הוא התיישב עליי, ושאלתי: 'מה קורה לך?', זה אף פעם לא היה כך, 'באתי להצטלם למה אתה עושה כך?', הוא אמר שאין לו מה לדבר איתי, הוא פשוט הפשיט אותי, הוא שכב עלי. | |
|
לבשתי חולצה אדומה - טישרט וחצאית פרחונית וכמובן תחתונים, חזיה לא היתה לי משום שהורדתי אותה כי הזעתי ולא היתה לי חזיה להחלפה. הוא הוריד מעלי את החולצה ושכב עלי וכשהוא כבר שוכב עלי הוריד את התחתון והחצאית בבת אחת. באותה עת הייתי המומה לא הבנתי מה רוצה ממני. בתחילה לא השתמשתי באלימות פיזית אלא מילולית, אמרתי: תניח לי, למה אתה עושה לי את זה? והוא לא ענה לי, הוא הסתובב כשחלק הגוף התחתון שלו על ראשי וראשו מעל רגלי ואז הרגשתי שמשהו חודר לגופי, משהו מאוד לא טבעי ולא נעים, וכואב, התחננתי לפניו שיפסיק, שיעזוב אותי, הוא לא הפסיק, לאחר מכן הצלחתי להרים את הראש וראיתי שזה היה מכשיר המשמש לטיגון - להפוך שניצלים, ידית העץ של זה היתה עטופה בקנדום, זה מה שהוא עשה כשהוא התעסק במשהו קודם לכן, היתה מונחת על השולחן צלוחית קטנה לבנה עם שמן טיגון, הריח היה כל כך חריף. הוא מרח אותי בשמן טיגון, לא יודעת למה עשה את זה אינני יודע איזה מוח מעוות, הוא אף פעם לא עשה דבר כזה. לציין כי קיימנו יחסי מין קודם לכן כשהיינו חברים בצורה רגילה ללא אביזרים ושום שמנים למיניהם. ש. ספרי מה את עשית פיזית. ת. אני פשוט לא האמנתי ולא הבנתי מה קורה איתי, פשוט חיכיתי אולי שהבן אדם יעזוב אותי, אמרתי: - 'אני מתחננת, עזוב אותי', הוא פשוט שכב עלי, לא יכולתי לקום, זה כל כובד משקלו על גופי כשגופו התחתון על ראשי, לא יכולתי לזוז ושום דבר, צעקתי אבל לא צרחתי שכל העולם ישמע, אין לי גם קול כזה, הייתי על סף דמעות, גרוני היה חנוק, כמו עכשיו שקשה לי לדבר. הרגשתי משהו מאוד כואב. כשהצלחתי להרים את הראש ראיתי במו עיני שזה מכשיר לטיגון, יש לו חלק עגול ממתכת עם חורים וכן ידית מעץ. אני חושבת שהופכים שניצלים עם זה בזמן הטיגון - ראיתי כך אצל אימי. אני מניחה שהחזיק את הכלי הזה בצד העגול ממתכת, זה מאוד כאב לי. בלי שאני ארגיש מה קורה, הוא הוציא את המכשיר, הסתובב והחדיר את אבר מינו לתוך אבר מיני, וכשגמר ראיתי שהוא שם קנדום, דבר שלא עשה כשהיינו חברים, הוא פשוט גמר, קם מעלי והלך למקלחת בלי לומר מילה. אני נשארתי שם כשאני ערומה, אני פשוט לא ידעתי מה קורה איתי, אף פעם לא הייתי במצב כזה, אף פעם אף אחד לא עשה לי דבר בניגוד לרצוני, זה כאב לי ונשארתי שוכבת שם. לאחר כמה דקות שהתלבשתי, הוא יצא מהמקלחת ואז כאילו שום דבר לא קרה, הוא פשוט שאל אותי אם אני רוצה לשתות משהו, מיד רצתי למקלחת הייתי חייבת לשטוף מכיוון שיש לי בעיות | |
|
לאחר מכן יצאתי כשאני לבושה שוב באותם הבגדים, סליחה, גם הייתי חייבת לשטוף מעלי את שימן[כך] הטיגון שהיה מרוח עלי. הוא לא היה איתי, הוא היה במטבח, הוא לא התיחס לענין המקלחת שעשיתי. יצאתי כשבראשי מתבשל כל הענין וקולטת מה קורה, עמדתי מולו ואמרתי: - 'הזמנת אותי בשביל לצלם אותי ואמרת את זה בפירוש', אמר לי: - 'אין לי זמן לצלם אותך, אבל יש לי תמונה שלך מכרמיאל ואביא לך אותה' הביא אותה, קיפלתי אותה לשניים וצעק איך אני מקפלת התמונה והורסת אותה והוא פשוט הכה אותי בראש, השולחן שלו בסלון נמוך ואני זוכרת שהתכו- פפתי כלפי מטה כדי לקפל התמונה ופתאום הרגשתי מכות מידיו על ראשי. צעקתי עליו: 'איך אתה מעיז להכות אותי, אתה אנסת אותי, אני אתלונן במשטרה', והוא קילל אותי קללות נמרצות והמשיך להכות אותי על הראש ודחף אותי, נפלתי אני חושבת שנשרטתי בקיר, קמתי וניסיתי להדפו בידי, ולא הצלחתי, במשטרה אמרו שבגלל שהוא בהקשר זה אוסיף עוד, כי המתלוננת עמדה בחקירה קשה - בחלקה קשה ביותר - ועל עומדה נשארה היא זקופה. המתלוננת אף התמוטטה נפשית תוך כדי חקירתה, ועל כך עוד נעמוד להלן. לעניין גירסתו של המערער 10. עדותה של המתלוננת כולה מישור ואילו עדותו של המערער כולה עקוב. וכפי שאמרנו במקום אחר: כמספר הפעמים בהן נדרש למסור את גירסתו - כך מספר הגירסאות. | |
|
הפעם הראשונה בה נתבקש המערער למסור את גירסתו היתה ביום האירוע, בשעה 10:30 בלילה. וכך רושם רס"ר אבי הררי בדו"ח פעולה, לאחר שיחה עם המערער (מוצג ת/7): "... בתישאולו של החשוד אמר לי כי הבחורה באה על מנת לקחת תמונה שהוא הגדיל עבורה והיא החלה לקרוע את התמונה ואף החלה לקרוע את שאר התמונות לכן היתרגז סטר לה וגירש אותה מהבית." כך, על דרך הסתם: יחסי מין לא היו ולא נבראו, כמובן, לא בהסכמה ולא שלא-בהסכמה, ואותו מכשיר טיגון הוא בבחינת בל ייראה, בל יישמע ובל יימצא. 11. גירסתו השניה של המערער ניתנה עוד באותו לילה, וביתר דיוק בשעה 00:15 ביום 26.9.91 (מוצג ת/8). במקום זה חוזר המערער על גירסת התמונה (ואין טעם שנעמוד על שקרים גם בהקשר זה), ולעניין הדברים שהיו בדירה שומעים אנו את המערער דובר אלינו כך: " ש- חוץ מהתמונות מה עשיתם בדירה? ת- עשיתי לה נס קפה ובא אלי שכן ודיברנו הוא עזב את הדירה. זה שכן מהבנין כל הביקור היה שעה, חצי שעה משהו כזה. ש- האם היית בחלק מהזמן ערום בדירה? ת- לא. ש- האם [המתלוננת] התקלחה בדירה? ת- לא. ש- האם מרחת על [המתלוננת] שמן טיגון? ת- מה פתאום. ש- מה ההסבר שלך שהיה עליה שמן טיגון ולדבריה אתה מרחת עליה? ת- מה פתאום. ולא שמן אחר. ש- [המתלוננת] טוענת שדחפת לאיבר מינה כלי בישול שעליו מולבש קנדום מה הסברך? ת- מה פתאום. ש- האם קיימת איתה יחסי מין היום? ת- היום מה פתאום. ש- בעבר? | |
|
ת- כן. בזמן שהיינו חברים." שוב, סיפור התמונות בלבד, אלא שזו הפעם שומעים אנו הכחשה מפורשת מפי המערער לגירסת המתלוננת - לכל הגירסה כולה ולכל פרט בגירסה. נשמור את הדבר בלבבנו ונכין עצמנו לקראת הגירסאות שתבאנה. 12. גירסתו הבאה של המערער ניתנה למחרת היום, יום 26.9.91, בשעות הבוקר (מוצג ת/1). זו הפעם, כפי שנראה בסמוך, כבר נולד לפתע מעשה-אישות בין המערער לבין המתלוננת, אך כף הטיגון טרם הגיע זמנה, והרי המערער מכחיש את קיומה בכל תוקף. ובלשונו: "בהמשך לעדותי מהיום בשעה 0015 אצלכם במשטרה. אני רוצה להוסיף שקיימנו יחסי מין [המתלוננת] ואני. רק מרצונה הטוב. אתמול לא סיפרתי זאת, כי יש לי חברה חדשה ופוחד עליה. ואני לא יודע, למה לא סיפרתי. קיימתי יחסי מין, עם [המתלוננת] בקונדום ואת הקונדום זרקתי לפח, ויכול להיות שרוקנתי את הפח או לא, ברגע שאני מקיים יחסי מין עם [המתלוננת] מרצונה הטוב מה זה משנה מה בדיוק עשיתי לה. שאלה - האם החדרת לאיבר מינה מכשיר כל שהוא שהיה מותקן עליו קונדום ולפני כן, טבלת את המכשיר בשמן? תשובה - זה בכלל לא, זה היה עם האצבעות שלי, שהחדרתי לאיבר מינה של [המתלוננת] וזה הכל. כן, את האצבעות טבלתי בשמן טיגון, לפני שהחדרתי את האצבעות שלי לאיבר מינה והיא בכלל לא צעקה. וכשטבלתי את האצבעות בשמן הטיגון. כן הייתה לידי בסלון צלוחית קטנה עם שמן, לא היה שום מכשיר שהלבשתי עליו קונדום. יש לי את איבר המין שלי ואת האצבעות ולקחתי את השמן טיגון כי זה מה שהיה לי בבית. ......................................... אני רק משכתי אותה, מחוץ לבית שלי ולא היכאתי אותה בכלל, אני מתכוון שלא היכאתי אותה מכות אלימות. מכות אלימות זה בוקסים ושריטות. את אומרת שיש לה שריטות וחתך, זה כניראה מהתמונות שנפלו עליה מהקיר כשהיא נידחפה על הקיר. אני שמעתי אותה צועקת בחדר מדרגות 'הצילו הצילו'. באמת פחדתי שיצאו שכנים כי זה לא נעים אחריי שצעקה 'הצילו הצילו'." בהמשך דבריו טוען המערער כי היתה זו המתלוננת אשר יזמה את מעשה- האישות ביניהם, ובלשונו: "לא זוכר בדיוק איך התחלנו להיתמזמז בעצם נזכרתי, היא באה אלי לסלון עם בגדים, הלכתי להביא מהמקלחת את הקונדום ואז היא התפשטה. אני בכלל חושב שהיא טמנה לי מלכודת, כי היא יודעת שיש לי חברה חדשה. וזאת אמרתי לה עוד לפני שהתחלנו לקיים יחסי מין..." | |
|
ההסבר שנותן המערער לשינוי הגירסה הינו, לטעמי-שלי - וכך סבר אף 13. השלב הבא היה באותו עימות שנערך בין המתלוננת לבין המערער באותו יום, 26.9.1991, בשעות אחרי הצהריים (ת/2). המערער ממשיך להלך בדרך החדשה שהחל כובש לעצמו, אך זו הפעם יש שינוי נוסף בגירסתו ביחס לגירסה הקודמת; שבעוד אשר על פי הגירסה הקודמת יזמה המתלוננת את מעשה האישות, הנה לפי הגירסה החדשה היה זה המערער דווקא. לאחר שהמתלוננת מטיחה את גירסתה המלאה בפני המערער (ראה פיסקה 7 לעיל), ממשיך פרוטוקול העימות ומדווח לנו כך: "שאלה לפלוני - שמעת את הדברים שאמרה [המתלוננת], מה יש לך להגיד פלוני - כל זה בדיחה. אמרתי לך, בואי נקיים יחסי מין ואת אמרת לי עוד מעט. ישבנו ודיברנו ואמרת לי שאת הולכת להיתקלח בבית שלי ובאת אלי לסלון ערומה ואמרת לי, בוא נקיים יחסי מין. ופה אני אוכל את עצמי. את עושה את עצמך מזועזעת מיחסי המין, אבל את רצית את זה עד כאן ראינו ארבע גירסאות שנתן המערער בעת החקירות במשטרה, גירסאות שקשה ליישב בין עיקריהן. ואם כך היה במשטרה, יימצא לנו עתה כי בבית המשפט - נוכח פני השופט - העלתה הסניגוריה למיצער שתי גירסאות נוספות, גירסאות שאינן עולות בקנה אחד זו עם זו. 14. ביום 10.11.91 קרא בית המשפט למערער את "4. א. הנאשם הפשיט את המתלוננת מבגדיה, בניגוד לרצונה, מרח על גופה שמן טיגון כשהוא מונע ממנה מלהתנגד תוך הפעלת כל משקל גופו עליה, ולמרות בקשותיה החוזרות ונשנות כי יניח לה אנס אותה בכך שהחדיר לאיבר מינה את קצהו העשוי עץ של מכשיר טיגון, כשהוא עטוף בקנדום. | |
|
ב. לאחר זמן מה הוציא הנאשם את מכשיר הטיגון מאיבר מינה של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לאיבר המין של המתלוננת עד שבא על סיפוקו." לאחר שהסניגור אומר לפרוטוקול " הנה זו הפעם הראשונה שהמערער מודה במעשה מכשיר הטיגון ובכל שנלווה אליו, כך בלשון מפורשת. עד עתה, לא זו בלבד שאותה כף טיגון היתה בבחינת בל תיראה ובל תימצא, אלא שהמערער הכחיש את קיומה מכל וכל. והנה מוצאים אנו את המערער, כך לפתע פתאום - לאחר הכחשות חוזרות ונשנות - מודה בגירסתה התמימה והמלאה של המתלוננת, כפי שהעלתה אותה למן הרגע הראשון. 15. עתה הגיע תור עדותו של המערער בבית המשפט, וראה זה פלא: שוב נעלמה כף הטיגון והיתה כלא היתה. זו הפעם, גירסה חדשה בפיו של המערער: אכן, היתה גם היתה כף טיגון, אך שימוש בה נעשה רק בפעמים קודמות ולא בפעם זו. וכך אומר המערער (בעמ' 52-51 לפרוטוקול): " ש. לענין השמן - בעבר הייתם חברים, מה עשית עם השמן? ת. הייתי שם קונדום על המצקת ושם לה שמן על אבר המין שלה והייתי עם הפין העגול של המצקת משחק לה באיבר המין והיא היתה מוצצת לי. ש. זו המצקת - ת/5? ת. כן זו המצקת. ש. היא היתה רגילה לזה. ת. כן. ש. בשביל מה המצקת עם השמן? ת. כדי לגרות אותה, להרטיב. | |
|
ש. מה היה הפעם? ת. הפעם בכלל לא השתמשנו בכלל במצקת, מרחתי לה קצת שמן, לא זוכר איזה שמן ש. איזה שמן זה? ת. שמן טיגון ש. כי לא היה לך שמן אחר. ת. נכון." הנה זו גירסה חדשה לאשר אירע בצהרי יום ה-25 בספטמבר 1991 בדירתו של המערער. הסיכום 16. "הנאשם נחקר בעדותו בביהמ"ש מדוע כבש את גירסתו והכחיש את קיומם של יחסי-מין, הרי לא היה לך דבר פשוט מזה - שהנ' יודה מיד בפה מלא כי אכן קיים יחסים עם המתלוננת ויצביע על כך כי המדובר ביחסי מין בהסכמה כפי שהתקיימו פעמים אין ספור בעבר. הנ' מציג בביהמ"ש הסבר בלתי אמין לחלוטין ובסיכום "לאור עדותה של המתלוננת - האמינה על ביהמ"ש, ולאור חוסר העקביות שבגירסתו של הנאשם, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי המדובר כך החליט תמיהות ומהימנות | |
|
17. חברי השופט בך מעלה בסיכום המדובר הוא בשש תמיהות, חלקן עניינן באירועים שהיו לפני מעשה 18. אשר לאירועים שהיו לפני יתירה מזאת: על דבר נסיון החיבוק והנשיקה יודעים אנו מפי המערערת עצמה, אשר אמרה בגילוי לב - במקום זה כמו במקומות אחרים בעדותה (בעמ' 3 ו-4 לפרוטוקול): "... יצאתי מהשירותים ונכנסתי לאמבטיה לשטוף ידיים, פתאום הוא ניגש אלי ורק מכנסיים היו לגופו - זה לא היה דבר יוצא דופן. הוא ניגש אלי כשהוא לבוש אך ורק מכנס ארוך, הוא סובב אותי אליו חיבק אותי, ניסה לנשק אותי הוציא את הלשון שלו, ביד שמאל הוא הרים לי את החצאית וליטף את הירך שלי והופתעתי ואמרתי לו: 'מה קורה לך? אפילו לא אמרת לי שלום, לא באתי בשביל זה', הוא לא אמר שום דבר ויצא לכיוון הסלון." קראתי, וחזרתי וקראתי דברים אלה - כמוני אני נכון לצאת מהנחה שהתנהגות המערער היתה בה הזמנה לקיום מעשה-אישות. ואולם, לאור הכרותם האינטימית של השניים - ובשים לב לכך שהמתלוננת ציפתה כי המערער יצלם אותה, כהבטחתו לה - האמנם חייבת היתה אך משום כך לעזוב את הדירה? הסברה של המתלוננת לאירוע הוא תמים ומתקבל על הדעת, הוא סביר ביחסי אנוש, ולא הבינותי מדוע יש באותו מעשה כדי לעורר תמיהה כלשהי. | |
|
מוסיף בא-כוח המערער וטוען, כי בצאתה מן המקלחת ישב המערער בסלון ערום לחלוטין, ובכל זאת לא גילתה המתלוננת כל רצון לצאת את הדירה "חרף שידור מגמותיו של המערער". גם תמיהה זו אינה תמיהה בעיניי, ואני על התמהים אתמהה. ראשית לכל נזכור, כי היתה זו המתלוננת אשר תיארה אם אין די בכל אלה, זכאית המתלוננת לטענת "מיגו", והרי יכולה היתה להצטרף לתיאורו של המערער, אשר הכחיש, כאמור, כי ישב בסלון בעירום. אדרבא: גילוי הלב של המתלוננת ידבר לזכותה, ולא ידעתי כיצד ומדוע נפרשו לחובתה. 19. אשר למעשה ראשית לכל אומר, כי פרטי נכותו של המערער לא נתבררו לפנינו כלל, ועובדה היא, שעל אף היותו "נכה ומשותק כמעט בכל חלקי גופו", מתהלך הוא על רגליו בביתו ומחוץ לביתו, ואף עלה בידו להכות את המתלוננת מכות נמרצות (דרך אגב: בעדותו מתאר המערער את עצמו כמי שמשותק ב"חצי גוף ימני": עמ' 56 לפרוטוקול), ובוודאי אין תיאור זה עולה בקנה אחד עם טענות בא-כוחו). תיאורה של המתלוננת גם בעניין זה הוא מהימן (ראה לעיל, פיסקה 9). לא ראינו את המתלוננת, אך אנו אין לנו אלא מראה עינינו בכתובים, וכפי שלמדנו מוסיף בא-כוח המערער וטוען כי בגדיה של המתלוננת נותרו שלמים, וכי הדבר אינו מתיישב עם מעשה 20. אשר להתנהגותה של המערערת לאחר מעשה ה | |
|
21. אשר לאירועים שלאחר (עמ' 6 לפרוטוקול, ונא עיין בפיסקה 9 לעיל). ואשר לתצלומים: המתלוננת לא התעכבה כלל להתווכח עם המערער באותו נושא, אלא הטיחה בפניו על כך שהזמין אותה כדי להצטלם, והנה אנסה (ראה דבריה בעמ' 6 לפרוטוקול, פיסקה 9 לעיל). שופט 22. כללם של דברים: "תמיהות" שהעלה בא-כוח המערער אינן כלל תמיהות, ואין בהן כדי לכרסם, ולו במעט, בעדותה של המתלוננת. כל אותן "תמיהות" מוסברות הסבר היטב: לאור יחסיהם של המתלוננת והמערער עובר למעשה ה 23. ועל כל אלה: טענתו העיקרית של המערער הינה זו, שהמתלוננת טפלה עליו האשמת-שוא של ואולם קשה לי, קשה לי מאוד, להשתחרר מרושם כי אפשרות זו של טפילת האשמת-שווא נתעצמה הרבה אל-מעבר לאמת הפנימית שבה, ובמהלך השנים הפכה מעין אמת חלופית ליחסים שבינו לבינה. אומר, איפוא, על דעתי שלי: כנגד אותה אפשרות של האשמת-שווא ניצבת קוממיות אפשרות אחרת - לטעמי, איתנה מהאפשרות הראשונה, בוודאי כך לגבי נשים קראנו ושמענו על עינויי הנפש שעוברות נערות ונשים המתלוננות על | |
|
לעניין 24. חברי עומד על ההלכה הידועה כי אין זה ממינהגה של אי-התערבות בהכרעתו של כשאני לעצמי 25. הגיעה עת סיכום מסכת העובדות: עדות המתלוננת, עדות המערער ועימות בין השתיים; סימני-אמת וסיוע; מסקנות בית משפט קמא והילכת אי-התערבות במימצאי ערכאה קמא; תמיהות ותהיות ופישרן בצידן. אחרי כל אלה, וכשאני לעצמי, לא ידעתי כיצד יכול היה מסקנה זו חשובה בעינינו עד-למאוד: בהמשך דברינו נדבר על נושא גלאי-השקר, ומסקנה שהגענו אליה זה עתה תתמוך בחוזקה ובעוצמה במסקנה נוספת, והיא: כי נושא גלאי השקר - דברי רקע 26. נעבור עתה ונדון בפן המשפטי של הערעור והוא בנושא גלאי-השקר. ארבע פעמים עלה עניינו של גלאי-השקר בבית משפט קמא, שתי פעמים בפרוטוקול ושתי פעמים 27. פעם ראשונה נזכר גלאי-השקר בעדותה של המתלוננת, "במשטרה אמרו שבגלל שהוא ובהמשך (בעמ' 8-7 לפרוטוקול): "כשהיינו חברים, לא פעם ולא פעמיים הייתי מדברת איתו על דברים ששנינו חווינו ביחד או על חברות שלי, דברים שלא היה זוכר, ופעם אמר: 'אני דפוק בראש, אני לא זוכר דברים, ואם אני לא זוכר אז תזכירי לי'. אולי הוא לא זוכר מה שהוא עושה. | |
|
אני יודעת שאני אומרת האמת. חיי נרסו (צ"ל: נהרסו) בגלל הנאשם הזה. אני מבינה את המשמעות ואני בטוחה שאני דוברת אמת, הייתי גם הוא הציע לי מספר פעמים להינשא לו ולא התייחסתי לזה ברצינות, הבן אדם ידע שאני לא לוקחת אמצעי מניעה והוא גמר בתוכי, וכשבן אדם עושה דבר כזה, זה רק כדי לגרום שאנשא לו, נכנסתי להריון ושלשום עברתי הפלה, אני לא מאחלת לאף בחורה בעולם שתעבור מה שעברתי. (העדה פורצת בבכי ורצה לשבת על הספסל)." קטע זה של עדותה מתאר " 'אני יודעת שאני אומרת האמת, חיי נהרסו בגלל הנאשם הזה, אני מבינה את המשמעות ואני בטוחה שאני דוברת אמת, הייתי גם אני באתי אליו, הערכתי אותו, הוא היה חבר שלי, הוא רצה להתחתן איתי. הוא הציע לי מספר פעמים להנשא לו ולא התייחסתי לזה ברצינות. הבן אדם ידע שאני לא לוקחת אמצעי מניעה והוא גמר בתוכי, וכשבן אדם עושה דבר כזה, זה רק כדי לגרום לכך שאנשא לו, נכנסתי להריון ושלשום עברתי הפלה. אני לא מאחלת לאף בחורה בעולם שתעבור מה שעברתי'. (עמ' 7) בשלב זה נמלטה המתלוננת מדוכן העדים בבכי מר, וביהמ"ש נאלץ להפסיק את הדיון ע"מ שניתן יהיה להרגיע את המתלוננת. עם התחדש הדיון הצהירה התביעה כי אין לה יותר שאלות למתלוננת (עמ' 8-7 לפרוטוקול)." 28. פעם שנייה נזכר גלאי-השקר בעדותו של המערער בחקירה הנגדית, וכה הוא דבר הפרוטוקול (בעמ' 59, לאחר שבאת-כוח התביעה מעמתת את המערער עם גירסאותיו השונות באשר לידית כף הטיגון): "ש. ז"א שאם היא סיפרה כאן בביהמ"ש שהיא קיבלה שוק באותו יום דווקא מהדבר הזה [כף הטיגון] היא שיקרה? | |
|
ת. אני מוכן ללכת איתה ש. היא הלכה הסנגור: מתנגד לבדיקת מרשי קטע זה של עדות המערער נזכר בפיסקה 27 "הנאשם בעדותו הצהיר מיוזמתו כי הוא מוכן להבדק 29. בא-כוח המערער עושה שני קטעים אלה לטענתו, עצם איזכור השימוש בגלאי-השקר 30. נושא גלאי-השקר נחלק לשני נושאי-מישנה, ונעסיק עצמנו בשני נושאי-מישנה אלה, אחד לאחד. שאלה ראשונה היא, כמובן, אם הושפע דעתי היא, להבדילה מדעת חברי, כי 31. אומר חברי, כי | |
|
ראשית לכל, אינני מסכים כי כשאני לעצמי, סבורני כי הזכרת נושא דעתי היא איפוא זו, עד כאן - לשאלה העובדתית אם בפועל הושפע 32. מה דין הוא, שואל חברי, משאירעה תקלה וראיה בלתי קבילה נאספה אל תיק | |
|
וריאציה של אותה הלכה מביא חברי בסעיף אני מסכים, כפי שאמרתי לעיל, כי נושא לפני לא ידעתי מה דין מחייבנו כך להכריע, ודומני שלא יהיה זה לא ראוי ולא נכון כי כך נקבע דבר-הלכה. אני לעצמי, סבורני שהדין הוא אחרת. אותן שתי דרכים חלופיות שהציע חברי לבדיקת 33. לעניין זה ניתן דעתנו, בראש ובראשונה, להוראות סעיף "ראיה 56. ראיה שאינה קבילה במשפט פלילי שנתקבלה ונתקבלה בטעות או בהיסח הדעת, לא שלא תשמש הוכחה לאשמה ואין לבסס עליה כדין שום הנה-הינה, איפוא, הנחיית המחוקק באשר העובדה "EVIDENCE 10.WHEN EVIDENCE WHICH IS NOT WRONGLY ADMISSIBLE IN PROOF OF A CRI- ADMITTED MINAL CHARGE HAS BEEN ADMITTED BY ERROR OR INADVERTENCE, SUCH EVIDENCE SHALL NOT BE USED IN PROOF OF THE CHARGE NOR SHALL ANY JUDGMENT BE BASED THEREON: NEVERTHELESS, THE FACT THAT SUCH EVIDENCE HAS BEEN HEARD BY THE COURT SHALL NOT BE HELD TO INVALIDATE THE JUDGMENT UNLESS, | |
|
IN THE OPINION OF THE COURT, THE ACCUSED WOULD NOT HAVE BEEN CONVICTED IF SUCH EVIDENCE HAD NOT BEEN GIVEN OR THERE WAS NO OTHER SUFFICIENT EVIDENCE TO SUPPORT THE CON- VICTION APART FROM THAT EVIDENCE." הוראת סעיף "ומכאן לטענותיו של בא-כוח המערער הראשון. שתי טענותיו הראשונות הן טענות פרוצי- סואליות, והן מכוונות כלפי אין יסוד לטענה זו, ואני דוחה אותה ללא כל היסוס. נאמר בפירוש בגוף פסק-הדין (פסקא 64), כי השופטים המלומדים החליטו 'משום זהירות שלא לשים לב לעדותו' (של דניאל), ולכן אין צורך לנו לבדוק עוד, אם היתה מלכתחילה כשרה לגבייה או לא. גם אם נניח כי לא היתה כן, הרי, על פי האמור בסעיף | |
|
מכבלי 'השפעה זרה' שכזאת. הן לעתים קרובות, קרובות מאד, לא יוכל השופט כלל לפסול את הראיה מהגשה, אלא אם כן ראה או שמע קודם לכן את תכנה. הרי שהחוק דורש ממנו הסחת דעת ממה שראה ושמע, וממילא מחוייבים אנו להניח, כי אכן מסוגל גם בשר ודם ל"מבצע (ההדגשות במקור - מ' ח'). ראה עוד: ע"פ 115/66 היימן נ' "אם קיים חשש, כי היה בקבלתה של דברים אלה יחולו במישרין על ענייננו, ומה לנו שנרחיב. המיבחן לבדיקתו של הליך בו נתקבלה ראיה למרות היותה בלתי-קבילה, הינו מיבחן כללי - אין הוא מנתב עצמו לשבילים אלה ואחרים שנקבעו מראש - ועיקרו הוא כאמור בסעיף 56 לפקודת הראיות: העובדה 34. באותו הילוך מחשבה מצאנו אמירות עוד ועוד בפסיקת "מר לנמן, שטען למערער בדעת ובכשרון, העלה שתי טענות נגד ההרשעה: הטענה הראשונה היא, שבמשפט הושמעה | |
|
'כי קיימת סכנה לאשר את פסק-הדין של בית-המשפט דלמטה, המבוסס על עדותו של עד יחיד, כשעד זה מסר עדות על לדעתנו, רק בנסיבות מיוחדות כאלה, ניתן לפסול הרשעה על-סמך דברים אלה חלים על ענייננו במלואם, הואיל ולא נמצא לנו כי כך היה אף בע"פ 18-26/51 סעדון נ' (בעמ' 854), החליט לבטל את הרשעת הנאשם. ואמר השופט זהר (בהסכמת השופטים אגרנט וזוסמן) על ההלכה הקובעת (בעמ' 854-853): "ולסיכום הדברים: האם לאור כל האמור לעיל נצדק אם נבטל את ההרשעה כמבוקש? בנוגע לענין | |
|
המבחן הנ"ל קל יותר להפעילו שעה שפסק-הדין ניתן לא על ידי חבר מושבעים אלא על ידי השופט גופו. כי לא הרי חבר מושבעים הפוטר עצמו באמירת 'אשם' או 'לא אשם' מבלי לפרט את דרכי מחשבתו, כהרי שופט המגלה את נימוקיו. במקרה הנדון בפנינו קבע השופט חשיבות מיוחדת ויסודית לאותה שמועה והסיק ממנה מסקנות מרחיקות לכת, וזה אף לאחר שהוסיף עליה נופך משלו." מהדורה 28 של ארצ'בולד (הנזכרת בדבריו של השופט זהר) אינה תחת ידי, אך אותם דברים עצמם לימדנו ארצ'בולד במהדורה 32 לשנת 1949, בעמ' AND PRACTICE IN :322 ARCHBOLD'S PLEADING, EVIDENCE :(CRIMINAL CASES, 32ND ED., 1949, 322 "WRONGFUL ADMISSION OF EVIDENCE. - WHERE IT IS ESTABLISHED THAT EVIDENCE HAS BEEN WRONGFULLY ADMITTED, THE COURT WILL QUASH THE CONVICTION UNLESS IT HOLDS THAT THE EVIDENCE SO ADMITTED CANNOT REASONABLY BE SAID TO HAVE AFFECTED THE MINDS OF THE JURY IN ARRIVING AT THEIR VERDICT, AND THAT THEY WOULD OR MUST INEVITABLY HAVE ARRIVED AT THE SAME VERDICT IF THE EVIDENCE HAD NOT BEEN ADMITTED. IN CONSIDERING THIS QUESTION, THE NATURE OF THE EVIDENCE SO ADMITTED AND THE DIRECTION WITH REGARD TO IT IN THE SUMMING-UP ARE THE MOST MATERIAL MATTERS." ההלכה באנגליה כיום הולכת באותה הדרך, אך לא נאריך בדברים. ראה ארצ'בולד (מהדורת 1992), כרך 1, סעיפים 7 35. חברי מזכיר את "במקרה שלפנינו ההצעה לנאשם מצד ביהמ"ש להיחקר במכונת אמת היא בעלת משמעות חמורה מיוחדת. יש בהצעה כזאת כדי להראות שבלי הבדיקה לא היה ביהמ"ש | |
|
בהמשך דבריו מוסיף השופט ברנזון דברים שחברי מצטט בפיסקה 22 36. ואם הזכרנו את הוראות סעיף " דומני שיש בהוראת חוק זו כדי להוסיף למסקנה הנדרשת מהוראת סעיף 37. ולבסוף: בדקתי ונמצא לי כי לענייננו עתה לא אחלוק כי ניתן להעלות בערעור טענה שלא הועלתה והנה, נושא שולי וחסר חשיבות הפך לפתע נושא עיקרי, אשר על פיו יוכרע הדין. לדעתי, הפיכת היוצרות אינה אלא הצגה מלאכותית של הליכי דוגמאות מעבר לים 38. בא-כוח המערער פרש לפנינו פסיקה והלכות מארצות-הברית בנושא של גלאי-שקר, ומהן ביקש ללמוד כי יש ונכון להפוך על פיה את ראשית לכל אומר, שלא ידעתי מה עניינה של הלכה בארצות- הברית - שמא נאמר: במדינות אלו ואחרות בארצות-הברית - לענייננו- שלנו, והרי המחוקק הורה אותנו מפורשות כיצד ננהג, כך בסעיף | |
|
39. שנית, כל האסמכתאות שהביא בא-כוח המערער, כולן למעט אחת, עניינן אני מסכים עם חברי השופט בך - כיצד אוכל שלא להסכים עימו - כי שופט, כל שופט, הוא בשר-ודם, וממילא אין הוא חסין מפני השפעות חיצוניות, בין בהכרה בין בתת-הכרה. ואולם בה-בעת, דומה שהכל יסכימו כי לא הרי שופט מקצועי כהרי חבר-מושבעים, ולמיצער משתי בחינות עיקריות אלו: ראשית, בהיותו בעל מקצוע, יידע שופט לנתב את מחשבתו בדרך רציונאלית ועל-פי עניינו של שופט מקצועי שאני, שהרי חייב הוא לנמק את פסק-דינו, ואכן מנמק הוא את פסק-דינו. משכך פני הדברים, יכול תהליך רציונאלי זה חייב מעצמו להשפיע על שיטת משפט כשלנו, בה יושב אך שופט מקצועי בדין, וממילא לא נוכל להקיש אלא בזהירות רבה - וביותר מאשר בתוספת קב חומטין - משיטות משפט הקובעות הלכה בעניינו של חבר-מושבעים. 40. הבחנה חשובה זו - בין חבר-מושבעים מזה לבין שופט בעל- מקצוע מזה - עשויה אף להוליך לחזקה-לכאורה כי שופט בעל-מקצוע יתעלם בהכרעתו מראיה בלתי קבילה, בעוד אשר לא נוכל להחזיק חזקה מעין-זה בעניינו של חבר-מושבעים. אמר על כך "WE START WITH THE PRESUMPTION THAT A TRIAL JUDGE SITTING WITHOUT A JURY IS PRESUMED TO ACT ONLY UPON THE COMPETENT EVIDENCE IN THE CASE BEFORE HIM... A JUDGE, FROM THE TIME OF LAW SCHOOL, IS TRAINED IN DISREGARDING IRRELEVANT FACTS IN REACHING ANY CONCLUSION. HIS EXPERI -ENCE AS A LAWYER AND A JUDGE FURTHER REINFORCES THIS DISCIPLINE." | |
|
וראוי כי נקרא אף את דבריו של (1984): MACCORMICK, 478 A.2D 678, 682-683 "THE INTEGRITY OF THE FACTFINDING PROCESS IN A NONJURY CASE DEPENDS UPON THE PROFESSIONAL TRAINING AND EXPERIENCE OF THE PRESIDING JUDGE IN MAINTAINING A SEPARATION OF HIS FUNCTIONS OF RULING ON LEGAL QUESTIONS AND FINDING THE FACTS. HE HAS THE RESPONSIBILITY, LONG REPOSED IN OUR JUDICIARY, OF ASSURING THAT HIS MENTAL PROCESSES IN FACTFINDING ARE NOT 'TAINTED' BY INADMISSIBLE EVIDENCE... IT IS TRUE THAT JUDGES BEING FLESH AND BLOOD, ARE SUBJECT TO THE SAME EMOTIONS AND HUMAN FRAILTIES AS AFFECT OTHER MEMBERS OF THE SPECIE; HOWEVER, BY HIS LEGAL TRAINING, TRADITIONAL APPROACH TO PROBLEMS, AND THE VERY STATE OF THE ART OF HIS PROFESSION, HE MUST EARLY LEARN TO PERCEIVE, DISTINGUISH AND INTERPRET THE NUANCES OF THE LAW WHICH ARE ITS 'WARP AND WOOF.' ... IT IS TRIAL JUDGES' EXPERIENCE AND TRAINING, AND THEIR LONG TRADITION OF PROFESSIONALISM, THAT GIVE RISE TO THE FIRMLY ESTABLISHED RULE THAT A COURT LEARNED IN THE LAW IS PRESUMED TO RENDER ITS DECISION ON THE EVIDENCE IN THE CASE WHICH IS LEGALLY ADMISSIBLE EVEN THOUGH INADMISSIBLE TESTIMONY BE RECEIVED. THIS PRESUMPTION MUST BE REBUTTED BEFORE THE RECEPTION OF SUCH EVIDENCE BY THE COURT WILL BE DEEMED PREJUDICIAL..."ולסיכום ההלכה נעיין ב- MCCORMICK ON EVIDENCE (WEST PUBLISHING CO., 4TH. ED.) VOL. 1 SEC. 60: "THE JUDGE WILL BE PRESUMED TO HAVE DISREGARDED THE INADMISSIBLE AND RELIED ON THE ADMISSIBLE EVIDENCE."המדובר הוא אך בהנחה לכאורה, וניתן כמובן לסותרה בראיות נוגדות. 41. דבר שלישי: לתמיכה בטיעונו כי דין המערער זיכוי, הסתמך בא-כוחו על הלכות שנקבעו במספר פסקי-דין במדינות שונות בארצות הברית, ואלה (1984) ;COMMONWEALTH V. YORK 486 A.2D 502 ;COMMONWEALTH V. KEMP 410 A.2D 870 (1979) | |
|
(1984) ;GUSFEIRD V. STATE 480 A.2D 800 (1983) ;ROBERTS V. COMMONWEALTH 657 S.W. 2D 943 WILSON V. STATE 320 S.E.2D 364 (1985) והנה, כשאני לעצמי, דומני שיש להבחין בין ביטול הכרעת-דין 42. נמצא לנו איפוא, כי הלכה שנקבעה בארצותהברית עשויה להיות לנו לעזר אך במעט, וככל שהיא לעזרנו, דומני שהיא תומכת בדברים שאמרנו למעלה. סוף דבר 43. כללם של דברים: לו נשמעה דעתי, היינו דוחים את הערעור ומאשרים את הוחלט ברוב דעות כאמור ניתן היום, יג' בטבת תשנ"ד (27.12.93). |