חומר חקירה" שיש להעמיד לרשות הסניגוריה לתקציר - מאגר סביר בש"פ 4157/00 עופר נמרודי נגד מדינת ישראל בבית המשפט העליון בירושלים [9.8.00, 13.7.00]
לפני השופט י' זמיר ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.5.00 בבש"פ 90895/00 (ת"פ 40450/99) שניתנה על ידי כבוד השופטת ע' צ'רניאק
עו"ד דן אבי-יצחק - בשם העורר עו"ד נאוה בן-אור - בשם המשיבה ה ח ל ט ה השופט י' זמיר 1. העורר, עופר נמרודי, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ. (40450/99 על פי כתב אישום המייחס לו, בשמונה אישומים, עבירות שונות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. בין היתר, העורר מואשם בנסיון לקשירת קשר לביצוע רצח, הדחה בעדות, הדחה בחקירה, מתן שוחד, ועוד. לפי האמור בכתב האישום, העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו במטרה לשבש הליכי חקירה ומשפט, בעניינים פליליים, אזרחיים ומינהליים בהם היה מעורב.
ערר זה עוסק בדרישתו של העורר שהתביעה תעמיד לעיונו, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, חומר שנאסף על ידי המשטרה ויש לו, לטענת העורר, נגיעה לאישום החמישי ולאישום השישי בכתב האישום. באישומים החמישי והשישי העורר מואשם בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה ומתן שוחד. לפי האמור באישום החמישי, העורר יצר קשר עם שוטרים בעבר ובהווה במטרה להשיג מידע על חקירה משטרתית סמוייה שהתנהלה נגדו בחשד לביצוע עבירות המפורטות באישומים אחרים בכתב האישום. נוסף לכך, לפי אישום זה, העורר ניסה לאמת את המידע שקיבל על ידי פניות ישירות ועקיפות לקצינים בכירים במשטרה, והתכוון לעשות שימוש במידע זה כדי לסכל את החקירה. באישום השישי מואשם העורר בנסיון להניע אדם מסויים, בשם יגאל תם, שהעורר ידע כי עדותו עלולה להזיק לו, להתחמק מן החקירה ומגילוי האמת בחקירה, וזאת כנגד מתן טובות הנאה לאותו אדם. 2. החומר שהצטבר בתיק החקירה נגד העורר העלה חשד כי העורר קיבל מידע על החקירה נגדו, לא רק מגורמים בתוך המשטרה, אלא גם מגורמים בתוך פרקליטות המדינה. על יסוד חשד זה פתחה המשטרה בחקירה נגד מספר עובדים בפרקליטות המדינה ובפרקליטות מחוז תל אביב בחשד להדלפת מידע לעורר (תיק ל"א 11/2000; להלן - התיק הנדון). חקירה זאת הובילה למסקנה כי אף אחד מבין הנחקרים לא הדליף ביודעין מידע לעורר או למקורביו. לפיכך הוחלט לסגור את תיק החקירה בשל "חוסר אשמה". 3. העורר, שידע על חקירת עובדי הפרקליטות ועל תוצאות החקירה, פנה אל התביעה במשפטו בבקשה לקבל לעיונו את החומר שנאסף בחקירה זאת. התביעה הסכימה להעמיד לעיון העורר חלק מן החומר מתוך התיק הנדון, אך סרבה להעמיד לעיונו את יתר החומר שבתיק. היא טענה שחומר זה אינו נוגע בדרך כלשהי למעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום נגדו, ולפיכך אין הוא בגדר חומר חקירה אותו זכאי נאשם לקבל לעיונו לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. לאור עמדת התביעה פנה העורר אל בית המשפט המחוזי בבקשה להורות לתביעה, לפי סעיף 74(ב) לחוק, להעמיד את החומר לעיונו. בית המשפט המחוזי (השופטת ע' צ'רניאק) קיים דיון בבקשה, ולאחר מכן עיין, בהתאם לנוהל הקבוע בסעיף 74(ד) לחוק, בתיק הנדון. מסקנתו, בעקבות העיון, היתה כי החומר שהתביעה מסרבת להעמיד לעיון העורר (לאחר שחומר מסויים כבר נמסר לעורר) מורכב משלושה חלקים: חלק אחד, "חומר שאינו רלבנטי בעליל להגנת הנאשם על פי המבחן שנקבע בפסיקה ולפיכך אין לראות בו חומר חקירה"; חלק שני, "חומר שהרלבנטיות שלו לאישומים הפליליים היא רחוקה ושולית וחלקו לכאורה לא קביל", וגם הוא אינו חומר חקירה; חלק שלישי, "חומר אשר יכול היה להחשב חומר חקירה שיש להמציאו למבקש אילו המשיבה לא היתה מוכנה להצהיר כעובדה שתיק החקירה הנדון נסגר וכי הנחקרים בתיק זה לא הדליפו לנאשם כל מידע שהוא". הצהרה זאת של התביעה, אמר בית המשפט, שוללת את האפשרות שיש בחלק השלישי חומר העשוי לתמוך בקו ההגנה הצפוי של העורר באישומים החמישי והשישי. בית המשפט הוסיף כי הוא מניח שהתביעה אינה מתנגדת למסור לעורר את השמות והתפקידים של עובדי הפרקליטות שנחקרו. לאור כל זאת החליט בית המשפט (ביום 29.5.00) לדחות את בקשת העורר. העורר הגיש ערר על החלטה זאת, בהתאם לסעיף 74(ה) לחוק, ובו הוא מבקש שבית משפט זה יבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ויורה על העמדת התיק הנדון לעיון והעתקה על ידי העורר. 4. במבט ראשון, המחלוקת בין העורר לבין התביעה בשאלת זכותו של העורר לעיין בחומר שבתיק הנדון, בנוגע לאפשרות ההדלפה של מידע על החקירה נגד העורר מן הפרקליטות אל העורר, נראית מיותרת. ומדוע? משום שכתב האישום אינו מייחס לעורר קשירת קשר במטרה לגלות מידע המצוי בידי הפרקליטות על החקירה נגד העורר, או נסיון אחר להשיג מידע כזה, אלא רק קשירת קשר או נסיון להשיג מידע כזה המצוי בידי המשטרה. וכך נאמר באישום החמישי, סעיף א3:
"הנאשם אשר חשש מפתיחתה של חקירה כנגדו, קשר עם שוטרים בדימוס ובכהונה במטרה לגלות את פרטי החקירה בין בקבלת מידע ישיר ובין באמצעות הפעלת קשריהם עם החוקרים השותפים לחקירה...". ובסעיף א4 של אישום זה נאמר כך: "במקביל פנה הנאשם לגורמים בכירים במשטרה כדי לאמת ולאשש את האינפורמציה שקיבל, כל זאת כדי לפעול לסיכול החקירה...". באישום השישי נאמר, בסעיף 8ב, כי העורר "הבהיר להם כי המידע שבידיו מהימן שכן מקורו בגורמים בכירים במשטרה". אין בשני אישומים אלה, או באישומים אחרים, אמירה בדבר דליפת מידע מן הפרקליטות אל העורר, אם במישרין ואם בעקיפין. לפיכך, כאמור, נראה במבט ראשון כי השאלה אם העורר פעל בדרך כלשהי להשגת מידע מן הפרקליטות (להבדיל מן המשטרה) אינה חשובה להוכחת האישומים נגד העורר. אם אמנם כך, מדוע לא תצהיר התביעה כי אין בכוונתה לחקור או לטעון בשאלה זאת? הצהרה כזאת היתה עושה את החומר בתיק הנדון לחומר שאינו רלבנטי למשפט, ואינו דרוש להגנת העורר, ולכן גם חומר שאין החוק מקנה לעורר זכות לעיין בו. זאת ועוד. אם בידי התביעה מצויות ראיות המוכיחות כי העורר קיבל מידע מן הפרקליטות, ואם הוכחה כזאת עשוייה להוסיף על האישומים נגד העורר, או לחזק אותם, אפשר היה לציין זאת בכתב האישום. אך כתב האישום אינו אומר זאת, אם משום שאין בידי התביעה ראיות כאלה, אם משום שראיות כאלה אינן משנות לעניין אשמתו של העורר, ואם משום טעם אחר שלא הובהר. מכל מקום, כיוון שכך, מתעוררת שאלה אם יש בכך כדי לשנות מבחינת התביעה אם מידע שנמצא בידי העורר הגיע אליו מן המשטרה או מן הפרקליטות?
אכן, במהלך הדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי נראה היה כי ניתן להגיע בעניין הנדון לכלל הבנה בין העורר לבין הפרקליטות, שתייתר את הצורך בהתדיינות בפני בית המשפט. בהחלטה שבית המשפט המחוזי נתן ביום 29.3.00 נאמר לגבי החומר שהעורר מבקש לעיין בו, ובכלל זה החומר הנדון בערר זה, כך: "התרשמתי שהמדינה משתדלת להגיע להבנה עם ב"כ המבקש ואני מציעה להם בעתיד הקרוב לנקוט בדרך דומה ולא לערב את בית המשפט אם אין צורך ממשי בכך". לאחר מכן, בעת הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי ביום 3.5.00 בשאלת העיון בחומר הנוגע להדלפת מידע מן הפרקליטות אל העורר, אמרה עו"ד נ' בן -אור, בשם הפרקליטות, כך: "אני אהיה מוכנה לנסות ולמצוא דרך להצהיר לפרוטוקול הצהרה שתספק גם את ההגנה ולחסוך את הדיון". אולם הנסיון לא עלה יפה, החומר הנדון לא נמסר לעיון העורר והתביעה לא נתנה הצהרה שתספק את העורר, ולפיכך נדרשה החלטה של בית המשפט המחוזי. כאמור, כיוון שבית המשפט המחוזי דחה את בקשת העורר, הוגש הערר לבית המשפט העליון. 5. בפתח הדיון בערר בבית משפט זה, ביום 13.7.00, חזרתי על הנסיון לייתר את הצורך לדון ולהחליט בערר לגוף העניין. עו"ד ד' אבי-יצחק, בא-כוח העורר, הודיע לבית המשפט, בפתח הדיון, כי אם התביעה תצהיר שלא תטען בפני בית המשפט כי העורר קיבל מידע מפרקליטות המדינה (לצורך שיבוש הליכי המשפט), הוא יחזור בו מן הבקשה לעיין בחומר הנדון. אי לכך, שאלתי את עו "ד נ' בן-אור, שייצגה את פרקליטות המדינה, אם היא מוכנה לתת הצהרה לפיה התביעה במשפטו של העורר לא תבקש להוכיח או לטעון כי העורר פעל להשגת מידע הנוגע לחקירה נגדו מפרקליטות המדינה. אך עו"ד בן-אור לא היתה מוכנה לתת הצהרה בנוסח זה. היא ציינה כי החומר שהוצג ויוצג בפני בית המשפט המחוזי במשפטו של העורר הינו רחב יותר מן האמור בכתב האישום, והוא כולל דברים שיש בהם כדי להוסיף את הרקע הנכון לאמור בכתב האישום, ולכן אין זה ראוי שהתביעה תוותר עליהם. מסתבר שכאלה הן, לדעת התביעה, טענות והוכחות בדבר מידע שהגיע אל העורר מן הפרקליטות, שיש בהן משום רקע או חיזוק לאישומים נגד העורר, אף שאין הן חלק מן האישומים עצמם. לפיכך היתה עו"ד בן-אור מוכנה להצהיר כי אין לתביעה ראיה או טענה שאחד מעובדי הפרקליטות שנחקרו הדליף ביודעין מידע לעורר, אך היא לא היתה מוכנה להצהיר כי התביעה לא תטען שמידע כזה הגיע אל העורר. הצהרה כזאת לא סיפקה את עו"ד ד ' אבי-יצחק. לפיכך שמעתי את הטענות של בעלי הדין לגוף העניין. בסיום הדיון נתתי החלטה כדלקמן: "פרקליטות המדינה מתבקשת להודיע לבית המשפט אם יש בתיק הנדון (תיק ל"א 11/2000) חומר כלשהו שעדיין לא נמסר להגנה ויש כיום נכונות למסור אותו לעיונה, וכן אם היא מוכנה לתת הצהרה לגבי הטעון של התביעה במשפטו של העורר בנוגע למידע שהיה בידי הפרקליטות והגיע לידיעת העורר. פרקליטות המדינה מתבקשת להגיש את ההודעה תוך 10 ימים. בא-כוח העורר רשאי להגיש תגובה תוך 5 ימים". 6. פרקליטות המדינה הודיעה בתשובה, ביום 24.7.00, כי היא מוכנה להצהיר כדברים הבאים:
"התביעה שומרת לעצמה את הזכות לטעון כי מידע שהיה בידי הפרקליטות הגיע לידיעת העורר. אין בידי התביעה ראיות כיצד קיבל העורר מידע מן הפרקליטות. טענת הפרקליטות היא, כי המידע לא הגיע במישרין מאחד הנחקרים בתיק נשוא הערר, וכי היא אינה יודעת כיצד הגיע מידע, עליו דובר בפרקליטות, לידיעת העורר. אם התביעה תבקש לטעון אחרת, יהיה העורר רשאי לשוב ולבקש גילוי החומר שבתיק הנדון". העורר הגיב על הודעה זאת, ביום 25.7.00, לאמור: "למרבה הצער, ההצהרה שפרקליטות המדינה מוכנה ליתן, כאמור בסעיף 1 להודעתה, גרועה, מבחינת הנאשם, אף מן הדברים שהצהירה פרקליטות המדינה במהלך הדיון בבית משפט קמא או בבית משפט נכבד זה, ובעיני העורר מוטב לה להצהרה שכזאת שלא תינתן כלל משתינתן. מכאן גם ברור שאין בהצהרה זו כל מאומה שיש בו כדי לענות על השאלה המתעוררת או למנוע את מימוש זכותו של העורר לעיין בתיק החקירה הנדון". כיוון שבעלי הדין לא הגיעו לכלל הסכמה בעניין זה, אין בידי להימנע מהכרעה במחלוקת שבין בעלי הדין. 7. המחלוקת שבין בעלי הדין סבה על השאלה אם סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי מקנה לעורר זכות לעיין בחומר החקירה (המצוי בתיק הנדון) שנערכה על ידי המשטרה בחשד שעובדים מסויימים בפרקליטות העבירו אל העורר מידע בנוגע לחקירה נגדו. אפשר לצמצם מעט את גדר המחלוקת, שכן חלק מן החומר שבתיק הנדון כבר נמסר לעיון העורר ולגבי חלק נוסף מן החומר הביעה פרקליטות המדינה נכונות למסור אותו לעיון העורר, כדלקמן:
א) בתיק הנדון נכלל חומר חקירה במשפטו של העורר אשר שימש בסיס לפתיחת החקירה המשטרתית נגד עובדים בפרקליטות. חומר זה כבר נמסר לעיונו של העורר. ב) פרקליטות המדינה הביעה נכונות (כבר בבית המשפט המחוזי) למסור לעיון העורר זכרון דברים המתעד שיחה בין ראש צוות החקירה, תנ"צ מ' מזרחי, לבין מזכירת העורר, רעות מוצ'ן. ג) בעקבות החלטתי מיום 13.7.00 (לעיל פיסקה 5) הודיעה פרקליטות המדינה (ביום 24.7.00) כי היא מוכנה למסור לעיון העורר קטעים מתוך שתי הודעות המתייחסות למפגש בין פרקליטת מחוז תל-אביב עו"ד מ' רוזנטל לבין עו"ד ד' ליבאי, בא-כוחו של יגאל תם. ד) כמו כן, יש בתיק הנדון עניינים הנוגעים לצנעת הפרט של הנחקרים, והם אינם רלבנטיים למשפטו של העורר, ובא-כוח העורר הודיע כי הוא מוותר על הדרישה לעיין בחומר זה. השאלה העומדת להכרעה היא, אם כן, אם יתר החומר שבתיק הנדון הוא "חומר חקירה" שהעורר זכאי לעיין בו לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי. 8. בית המשפט קבע מבחן להגדרת המונח "חומר חקירה" על יסוד התכלית של סעיף 74(א). התכלית היא, שמירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן, והמבחן, המגשים תכלית זאת, הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום. לשון אחרת, כל חומר הנוגע לאישום הוא "חומר חקירה" שהנאשם זכאי לעיין בו. ולא רק נגיעה ישירה או ודאית. לאור החשיבות הרבה הנודעת לזכותו של נאשם למשפט הוגן, די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת, כדי להפוך את החומר ל"חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו. עמדה על כך זה מקרוב השופטת ביניש בבש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(376 (1, :382-381
"תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק... אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי ". והשופט בך אמר בבג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(129 ,124 (4: "אין לפרש את המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר החקירה' ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית". ראו עוד בג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(634-633 ,630 (3; בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(688 ,686 (3; בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(6-4 ,1 (2. לאור מבחן זה, האם החומר בתיק הנדון נוגע לאישום נגד העורר באופן העושה אותו "חומר חקירה" במשפט זה? 9. העורר משיב כי החומר שבתיק הנדון נוגע לאישום נגדו, משום שהתביעה במשפטו מתכוונת לטעון ולהוכיח כי הגיע אליו מידע מן הפרקליטות על החקירה נגדו. כוונה זאת של התביעה, טוען העורר, מאלצת אותו להמציא הוכחות שיפריכו את האפשרות שמידע על החקירה הגיע אליו מן הפרקליטות או, לפחות, יראו כי אפשרות זאת אינה סבירה. חומר החקירה של עובדי הפרקליטות בתיק הנדון עשוי להעמיד לרשותו הוכחות כאלה. כך, למשל, נתונים לגבי זהות עובדי הפרקליטות שהחזיקו במידע על חקירתו, ולגבי נוהלי הטיפול במידע זה, עשויים לשלול אפשרות של דליפת המידע אל מחוץ לפרקליטות ללא ידיעת אחד מעובדי הפרקליטות שנחקרו במשטרה. כיוון שעובדים אלה נוקו כולם מחשד של הדלפה מודעת של מידע אל העורר או אל אחד ממקורביו, יוכל העורר להוכיח, על ידי שילוב חומר החקירה עם מסקנות החקירה, כי מידע על חקירתו לא יכול היה להגיע אליו או, לפחות, כי אין זה סביר שהגיע אליו, מן הפרקליטות.
הצהרת התביעה, לפיה עובדי הפרקליטות שנחקרו לא הדליפו ביודעין מידע כזה, אינה מספקת את העורר, שכן היא אינה שוללת את האפשרות שהמידע הגיע לידי העורר כתוצאה מהדלפה בלתי-מודעת של הנחקרים או כתוצאה מהדלפה של גורם אחר בפרקליטות. מנגד טוענת פרקליטות המדינה כי גם אם העורר יעיין בחומר שבתיק הנדון הוא לא ימצא בחומר זה אלא פרטים המלמדים כי אף עובד שנחקר בתיק זה לא הדליף ביודעין מידע לעורר או למקורביו. כדי להגיע למסקנה זאת אין לעורר צורך לעיין בחומר, שהרי התביעה במשפטו כבר נתנה בבית המשפט הצהרה המאשרת מסקנה זאת, ואף מסרה לעורר את שמות העובדים שנחקרו במשטרה. לעומת זאת, לטענת הפרקליטות, העיון בחומר לא יחשוף בפני העורר פרט כלשהו העשוי לשלול אפשרות של הדלפה בלתי-מודעת או הדלפה באמצעות עובד שלא נחקר במשטרה. בכל מקרה, מוסיפה הפרקליטות, גם אם יש לחומר שבתיק הנדון נגיעה לאישומים נגד העורר, הרי היא רחוקה ושולית. מול הרצון של העורר לקבל חומר זה, כדי לנסות את מזלו ולהעלות בחכתו פרט רלבנטי כלשהו, ניצבת החובה למנוע פגיעה בתיפקוד הפרקליטות ובפרטיות של הנחקרים מקרב עובדי הפרקליטות, שמסרו בחקירתם פרטים אישיים ואחרים, שחשיפתם אינה עשוייה לשרת אינטרס כלשהו של העורר. בנוסף לכך, חלק מהחומר הינו תיעוד של דיונים והתכתבויות פנימיים בתוך רשויות החקירה והתביעה, שבלאו הכי, לפי הדין, אינם פתוחים לעיונו של נאשם. לאור כל זאת, מסכמת הפרקליטות, החומר בתיק הנדון, שעדיין לא נמסר ואין נכונות למוסרו לעיון העורר, אינו חומר חקירה במשפטו של העורר. 10. עיינתי בחומר שבתיק הנדון. החומר כולל פרטים בדבר נוהלי העבודה בפרקליטות המדינה ובפרקליטות מחוז תל-אביב לגבי הטיפול במידע הנוגע לחקירתו של העורר, וכן בשאלת זהותם של עובדי הפרקליטות שהיתה להם, או עשויה היתה להיות להם, נגיעה למידע זה, בין בדרך כלל ובין בעניינים מסויימים. כיוון שכך, אין לשלול את האפשרות שהעיון בחומר זה יחשוף בפני העורר מידע או ראיה שיהיה בהם לחזק את טענתו כי לא קיבל מידע בנוגע לחקירה נגדו, לא מאחד העובדים בפרקליטות שנחקרו במשטרה, ואף לא בדרך אחרת. האם די באפשרות זאת כדי להקנות לעורר זכות לעיין בתיק הנדון? 11. במקרה הרגיל השאלה אם חומר מסויים הוא חומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי מתייחסת לכתב האישום: האם החומר הנדון נוגע לעובדות ולאמירות שבכתב האישום? אך לא בהכרח כך. יש מקרים בהם התביעה מתכוונת להציג בפני בית המשפט ראיות שאינן דרושות להוכחת האישום, אלא הן אמורות, לדעת התביעה, להוסיף רקע או חיזוק לאישום. זוהי הסביבה (הפריפריה) של האישום. כיוון שהתביעה מבקשת להביא ראיות כאלה, יש לומר שגם ראיות אלה, אף שאין הן דרושות להוכחת האישום, נוגעות לאישום. אכן, כפי שחשוב לתביעה להציג ראיות כאלה בפני בית המשפט, כדי לתמוך בטענות התביעה, אם לצורך ההרשעה ואם לצורך הענישה, כך חשוב להגנה להפריך ראיות אלה. וכפי שאמר השופט בך בבג"ץ 233/85 (לעיל פיסקה 8), "חומר חקירה" לפי סעיף 74(א) אינו רק "חומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם", אלא גם "ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום ". בהתאם לכך, אילו התביעה במשפטו של העורר היתה מוכנה להצהיר כי היא מגבילה את הטענות והראיות שיוצגו במשפט לטענות וראיות הנוגעות באופן ישיר לאישומים נגדו, ולא היתה עומדת על כוונתה לטעון ולהוכיח, כרקע או כחיזוק לאישומים אלה, כי העורר קיבל מידע מן הפרקליטות, או אז החומר שבתיק הנדון לא היה נוגע לאישומים ולכן אף לא היה חלק מ"חומר החקירה" שהעורר זכאי לעיין בו. אכן, כאמור (לעיל פיסקה 5), במקרה כזה העורר, כפי שבא-כוחו הודיע, אף אינו מבקש לעיין בתיק הנדון. אולם, כיוון שהתביעה לא היתה מוכנה להצהיר כאמור, עומדת לעורר הזכות, לפי סעיף 74(א), לעיין בתיק הנדון.
12. עם זאת, זכות העיון (וההעתקה) של העורר כפופה לחריגים. מה הם החריגים ? ראשית, הקטעים בחומר הנוגעים לצנעת הפרט, שבא-כוח העורר הסכים לוותר על העיון בהם. ראו לעיל פיסקה 7. שנית, מסמכים פנימיים, כלומר, מסמכים שאינם מכילים מידע מהותי בנוגע לחקירה של עובדי הפרקליטות, אלא תיעוד של דיונים והתכתבויות פנימיים בתוך המשטרה והפרקליטות בנוגע לחקירה זאת. לפי הדין, מסמכים כאלה אינם נוגעים לאישום ואינם חלק מ"חומר החקירה" שהתביעה חייבת להעמיד לעיונו של הנאשם. ראו בג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(633 ,630 (3; מ"ח 6148/95, בש"פ 1780/96 עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(361 ,334 (2; בש"פ 7008/97 מדינת ישראל נ' הורוביץ, פ"ד נא(224 (5. עם זאת, חשוב להבהיר ולדייק בהיקף התחולה של חריג זה: בניגוד למקרה הרגיל, בו הפרקליטות ניצבת לצד המשטרה ומסייעת לה בחקירה, במקרה הנדון הפרקליטות היתה גם מושא (אובייקט) של חקירת המשטרה. לפיכך חשוב לאבחן במקרה זה בין מסמכים הנחשבים על פי מהותם, בהתאם להלכה, כחומר פנימי שאין חובה לגלותו, לבין מסמכים אחרים, שאף כי גם הם תיעוד של דיונים והתכתבויות פנימיים, בפועל הם חלק בלתי-נפרד מן החקירה שהמשטרה ערכה במקרה זה בהקשר לחשד נגד עובדי הפרקליטות. לשון אחרת, קבוצה אחת של מסמכים מתעדים דיונים והתכתבויות בתוך המשטרה והפרקליטות בנוגע לחקירה של עובדי הפרקליטות, והמעמד של עובדי הפרקליטות בדיונים והתכתבויות אלה היה מעמד של שותפים לחקירה. מסמכים מן הסוג הזה יוצאים מגדר "חומר חקירה" לצורך זכות העיון של העורר. לעומת זאת, קבוצה אחרת של מסמכים מתארים או מרכיבים את עצם החקירה של עובדי הפרקליטות, והמעמד של עובדי הפרקליטות ביחס למסמכים אלה היה מעמד של נחקרים ולא מעמד של שותפים לחקירה. מסמכים אלה מכילים מידע מהותי בנוגע לטענת ההדלפה מן הפרקליטות אל העורר, ולפיכך אין הם נופלים לגדר החריג לזכות העיון של העורר. 13. לסיכום, אני מחליט לקבל את הערר ולבטל את החלטת בית המשפט המחוזי. העורר זכאי לעיין בחומר שבתיק הנדון ולהעתיק חומר זה, להוציא קטעים מתוכו הנוגעים לצנעת הפרט וכן מסמכים פנימיים בנוגע לחקירת עובדי הפרקליטות. פרקליטות המדינה מתבקשת להציג בפני בית המשפט, תוך 15 ימים, רשימה של המסמכים והקטעים הנכללים לדעתה בשני החריגים, בהתאם לאמור בפיסקה 12 לעיל. לצורך זה אני מחזיר לידי פרקליטות המדינה את התיק הנדון. לאחר שאקבל את הרשימה של פרקליטות המדינה אחליט אם לאשר אותה או לגרוע ממנה חומר שהעורר זכאי לקבל לעיונו, או אם לקיים דיון נוסף בשאלה זאת. ניתנה היום, ח' באב התש"ס (9.8.00).