הגדרת "חומר חקירה" שיש למסור לסניגור במשפט פלילי

לתקציר - מאגר סביר

בש"פ 5425/01

יאסין אל חאק

נגד

מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בירושלים

[5.8.01]



לפני השופטת ד' בייניש


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 20.5.01 בב"ש 91088/01 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' מודריק


עו"ד י' וייסבוך - בשם העורר
עו"ד ש' ניסים - בשם המשיבה

ה ח ל ט ה


השופטת ד' בייניש


לפניי ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982 (להלן החוק) על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (כבוד השופט ע. מודריק) בה נדחתה בקשת העורר לקבל חומר שהוא לטענתו חומר חקירה הדרוש למשפטו.

1. העורר הועמד לדין בעבירה של רצח. על פי הנטען בכתב האישום, הטביע העורר את חברתו לחיים באמבטיה מלאה מים למשך כשלוש דקות עד שמתה. העורר כופר בהאשמות נגדו וטוען שייתכן שהמוות נגרם עקב שימוש מופרז בסמים.

לשם הוכחת טענתו, מבקשת באת-כוחו של העורר לעיין בדו"ח וועדת החקירה שמינה שר הבריאות בראשותו של השופט סגלסון לבדיקת המצב במכון לרפואה משפטית. הדו"ח, המכונה דו"ח סגלסון, הוגש לשר הבריאות ביום 4.4.01, לאחר הגשת כתב האישום נגד העורר. בידי באת-כוח העורר מצוייה תמצית הדו"ח אשר פורסמה על ידי משרד הבריאות באתר האינטרנט של המשרד, והיא מבקשת לקבל לידיה את הדו"ח המלא. כמובן שהדו"ח איננו חלק מתיק החקירה בעניינו של העורר, אולם, לטענת באת-כוחו, הוא מהווה חומר חקירה, כמשמעו בסעיף 74 לחוק. באת-כוחו של העורר סבורה כי הדו"ח רלוונטי לתקיפת המהימנות של המומחה מטעם התביעה, פרופ' היס, ולחשיפת מחדלים לכאורה שהתגלו בניהול הנתיחה של המנוחה.

בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי גילוי מידע מכוח זכות העיון בחומר חקירה מחייב עיגון באינטרס אישי מסוים. אינטרס כזה, קבע השופט, אינו מתקיים בעניין זה. המפתח לסיווג חומר חקירה הוא בהיותו עדות "שייכת לעניין", קרי, עדות אשר יכולה לתרום להוכחת עובדה במחלוקת הטעונה הכרעה. דו"ח סגלסון, סבר השופט לאחר שעיין בו, אינו עדות שייכת לעניין היות ואין הוא מוסיף על הממצאים שפורסמו ואשר מצויים גם בידי באת-כוח העורר. עוד קבע השופט שהדו"ח אינו עוסק בנתיחה הקונקרטית של הנאשם או בטענות כנגד אי סדרים בניהול הנתיחה מהסוג עליהם מלינה באת-כוח העורר, ולפיכך קבע שאין מקום להורות על העברת הדו"ח המלא לידי העורר.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

2. בטיעוניה בכתב ובעל פה חזרה באת-כוחו של העורר על חשיבותו של הדו"ח כחלק מחומר החקירה ומפרשת ההגנה. לטענתה, תמצית הדו"ח שפורסמה בפומבי במסגרת אתר האינטרנט של משרד הבריאות מלמדת שנתגלו אי סדרים רבים במכון הפתולוגי בתחומים שונים של עבודת המכון. בהנחה שכך, יוכל הדו"ח, לטענתה, לסייע לעורר בתקיפת מהימנותו של פרופ' היס, המשמש כעד תביעה במשפט. ההגנה מבקשת לערער על קביעתו של פרופ' היס, המבוססת על נתיחת הגופה, לפיה המנוחה מתה מטביעה באמבטיה. לשם כך, טוענת היא כי כשלים לכאורה שנחשפו בניהול המכון הפתולוגי יוכלו לסייע בידה לערער את ממצאי דו"ח הנתיחה. שנית, באת-כוחו של העורר טענה כי מספר פעמים פנתה למכון הפתולוגי בכדי לקבל את קלטת הנתיחה, אולם נמסר לה שזו מוחזרה. כן ביקשה היא לקבל דגימות דם שנלקחו מהמנוחה, אולם נמסר לה שלא נותרה מהן כמות מספקת. רק לאחר התערבות בית המשפט קמא, נמצאו דגימות כאלה. במסכת עובדות זו יש, לדעת באת-כוחו של העורר, כדי לערער את קביעותיו של פרופ' היס וכדי להצביע על אי סדרים במכון הפתולוגי. על כן, סבורה היא שדו"ח סגלסון רלוונטי לצורכי החקירה וההגנה של העורר.

מנגד, טען בא-כוח המשיבה, עו"ד שלמה ניסים, כי אין מקום להיעתר לבקשה. בא -כוח המדינה טען, כי על קבלת הדו"ח אין להחיל את הוראות סעיף 74(א) וכי ההליך הנכון לבקשה מעין זו מצוי בגדרי סעיף 108 לחוק. עוד טען בא-כוח המשיבה כי הדו"ח לא היה חלק מחומר החקירה בתיק, היות וכתב האישום הוגש ב - 17.8.00 ואילו הדו"ח פורסם ב-4.4.01. אולם, גם מבחינה עקרונית סבור בא -כוח המדינה שאין להיעתר לבקשה. לגישתו, הדו"ח אינו מהווה ראיה רלוונטית היות ואין בו התייחסות לנתיחה שבתיק דנן וכן אין בו התייחסויות למחדלים לכאורה, מהסוג עליהם עומדת באת-כוח העורר בדבר אי שמירת דגימות דם או קלטות נתיחה. על כן, אף לפי הגישה המרחיבה את משמעות המונח, אין הדו"ח נכלל בגדר "חומר חקירה". עוד טוען בא-כוח המדינה כי הדו"ח מהווה דו"ח בדיקה פנימי אשר ממצאיו הועברו לעיון היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה לשם החלטה בדבר המשך ההליכים בעקבות ממצאיו. על כן, ישנו אינטרס שלא לגלות את האמור בו, לפחות לא בשלב זה. עמדת המדינה היא שאינטרס זה הוא בעל חשיבות והוא נלמד גם מהיקש מהוראות חוק חופש המידע הקובע בסעיף 9(ב)(4) סייג לחובת הגילוי מקום בו מדובר בדו"ח תחקיר פנימי.

3. השאלה מהו "חומר חקירה" שיש להעמידו לעיון הסניגוריה תוכרע בכל עניין באופן פרטני על פי טיבו ומהותו של החומר ומידת זיקתו לעניין הנדון בהליכים הפליליים שלשמם הוא מבוקש. כל אלה ייבחנו על פי תכליתה של הוראת סעיף 74(א) לחוק - קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן. המבחן המגשים תכלית זו הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום - מבחן הרלוונטיות. כבר נאמר בפסיקתנו כי להגדרת "חומר חקירה" יש לתת פירוש מרחיב כדי ליתן לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה. עם זאת נאמר עוד, כי:

"במסגרת השימוש בשיקול הדעת, כאמור, אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר חקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית, ולא כל שכן אין להחיל ככלל את הוראות סעיף 74 האמור על חומר שולי שכזה, אשר בלאו הכי אינו יכול להיות קביל באותו משפט".

(ראו: בג"ץ 233/85 אל הוזייל ואח' נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(124 (4, בעמ' .(129

בהתאם לכך, "חומר חקירה" המצוי בידי התביעה או בשליטתה או חומר שצריך על פי טיבו להימצא בשליטת התביעה, והוא קשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך המשפט הפלילי, יימסר לידי הסניגוריה ובלבד שאין החומר חוסה תחת כנפי חסיון, בין בשל הפגיעה בזכות לפרטיות או בין בחסיון מטעמים של אינטרס ציבורי המצדיק את חיסויו (ראו לעניין זה בש"פ 687/96 יורם גיל נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(804 (3).

חומר הנוגע לתקיפת מהימנותו של עד עשוי אף הוא להיות חלק מחומר החקירה, אולם לא תמיד כך. יש שטיב החומר או ריחוקו מן העניין המתברר בפני בית המשפט עשוי לדחוק חומר כזה אל השוליים הרחוקים של הרלוונטיות ולהוציאו מגדר חומר חקירה. האינטרס שיש להגנה לקיים חקירה נגדית מקיפה עשוי להצדיק הכללת חומר הנוגע לעד תביעה בעניין הקשור לנושא עדותו, בגדר חומר חקירה, אך אין די בו כדי להגדיר כל חומר הנוגע לאירועים הקשורים בעד כחומר חקירה. מגבלה זו בהגדרת חומר חקירה הנוגע לערעור מהימנותו של עד תביעה נידונה בבג"ץ 233/85 אל הוזייל הנ"ל (שם, בעמ' 130). באותו עניין נדונה בקשה למסירת חומר הנוגע לחקירות פליליות שהתנהלו נגד עד תביעה. בפסק דינו, עמד השופט בך על הכלל לפיו חקירתו של עד בחקירה נגדית לצורך ערעור מהימנותו, מוגבלת על פי דיני הראיות, והדגיש את הכלל שיש להסתפק בסופיות תשובותיו של עד בעניינים משניים ולמנוע הבאת ראיות להפרכת העדות בנושאים כאלה. מטעם זה נקבע שם שאין להרחיב את סוג החומר שיש למסור להגנה, כשעל פי טיבו של החומר הוא נועד למטרת פגיעה במהימנות העד או להצגת אופיו הרע.

אשר לדו"ח המבוקש בעניין שלפניי, אם ניישם את המבחן המזהה חומר חקירה כחומר הקשור במישרין או בעקיפין עם העניין המתברר בהליך, אין לומר כי הדו"ח המבוקש מהווה חומר חקירה. הדו"ח נשוא הערר הינו דו"ח פנימי שנכתב לצרכי ביקורת פנים של משרד הבריאות וזאת לאחר תום החקירה בפרשה שלפנינו. כמובן, שעובדה אחרונה זו כשהיא לעצמה אינה שוללת בהכרח את הרלוונטיות שעשוייה להיות לו, שכן גם לחומר מאוחר עשוייה להיות בנסיבות מסוימות רלוונטיות לעניין הנדון. אך לא כך בעניין הדו"ח המבוקש. כאשר מדובר בדו "ח בדיקה פנימית יש להבחין בין בדיקה שנעשתה בקשר לעניין המתברר בהליך שבפני בית המשפט לבין בדיקה כללית הנוגעת לעניינים אחרים. מטעם זה, ההשוואה שערכה הסניגורית המלומדת בין הדו"ח הנדון לבין ההחלטה בעניין דו "ח הבדיקה של משרד הבריאות שמסירתו לעיון נידונה בבר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה ורד סילוורמן, פ"ד לז(281 (4, אינה במקומה. שם נסב הדו"ח על בדיקת ארוע שהיה נושא להליכים אשר לשמם התבקש. בענייננו אין חולק כי בדו"ח אין התייחסות לנתיחה הנדונה במשפטו של העורר, וכי במהלך עבודתה של ועדת הבדיקה אף לא נמסרו פרטים כלשהם הנוגעים לאותה נתיחה. למדנו גם מפי בא-כוח המדינה, כי לו היתה הנתיחה הנדונה נזכרת במהלך עבודת הועדה, היתה התביעה מוסרת את הדו"ח לסניגוריה, כפי שעשתה במקרים אחרים. מעיון בדו"ח מתברר גם שאינו דן כלל באותם אי סדרים או פגמים מן הסוג הנטען על ידי הסניגוריה כאן, ולפיכך אינו רלוונטי גם במובן זה.

העניין שמגלה הסניגורית בדו"ח סגלסון נשען על מבוקשה לחקור את העד המומחה של התביעה, פרופ' היס, בחקירה נגדית ולערער את מהימנות ממצאיו באשר לסיבת המוות בפרשה שהיא נשוא משפטו של העורר. העניין שיש לסניגוריה לחקור חקירה נגדית הוא לגיטימי בגבולות הרלוונטיות של החקירה. אולם האינטרס לקיים חקירה כאמור אינו מבסס את הטענה כי דו"ח שנערך שלא למטרות החקירה הנדונה, ומתייחס לעניינים אחרים שאין להם זיקה ישירה לעניין המתברר בבית המשפט, הוא בגדר חומר חקירה. הדו"ח עצמו הוא מסמך שהוא בגדר עדות שמיעה. ככל שיש רלוונטיות לעניינים המועלים בדו"ח, לצורך חקירתו של פרופ' היס, הרי הפרטים הדרושים לחקירה כזו מצויים בתמצית הדו"ח שפורסמה ומצויה בידי באת-כוח העורר. בהקשר זה יודגש, כי תמצית המסקנות של ועדת הבדיקה נערכה בידי ועדת הבדיקה עצמה ומפרטת את כל המסקנות בכל העניינים בהם היא דנה. גם מסקנות הועדה הנוגעות לביצוע הנתיחות במכון לרפואה משפטית פורסמו באותה תמצית. נאמר שם, כי הועדה הגיעה למסקנה כי במכון בוצעו נתיחות ללא נוכחות רופא מומחה, וכן נאמר שם, שבמקרים מסויימים פרופ' היס חתם על דוחו"ת נתיחה על אף שלא נכח בה. למעשה, אלה הן גם המסקנות הנובעות מפרק 8 של הדו"ח הדן בנתיחות, אשר באת-כוח העורר ביקשה במיוחד לעיין בו. בהתחשב בנגיעה הרחוקה שיש לדו"ח המלא לעניין המתברר במשפט ובשים לב לתכלית של קיום חקירה נגדית ראויה יש בתמצית כדי לתת מענה לחומר הנדרש למטרות ערעור מהימנות על ידי הסנגוריה.

אוסיף עוד, כי בבוא בית משפט לבחון קיומה של חובה למסור את החומר לסניגוריה, יביא בגדר שיקוליו גם את השיקול הנוגע לטיבו ומהותו של החומר המבוקש. בעניינו של העותר מדובר בדו"ח המסכם תחקיר פנימי אשר לא נערך בהקשר לעניין הנדון במישרין במשפט, והוא מסוג הדוחות והרישומים שככלל אין הרשות חייבת למסרם, כשם שאין חובה עליה למסור תרשומות והתייעצויות פנימיות אפילו נוגעות הן לעניין הנדון. (ראו: בג"ץ 1885/91 אלי צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(630 (3; והשוו: סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998). שיקול זה עולה בקנה אחד עם הפטור הקבוע בסעיף 78 לחוק סדר הדין הפלילי הקובע כי:

"הוראות סעיף 74 אינן חלות על חומר שאי גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין..."

(הדגשה הוספה) כפי שנמסר בעת הדיון מפי בא-כוח התביעה, הדו"ח המבוקש הועבר לפרקליטת המדינה וליועץ המשפטי לממשלה, הטיפול בו טרם הסתיים ולפיכך, המשמעות של המסקנות טרם נקבעה. יש להניח כי בתום הטיפול בדו"ח ישקלו הגורמים המוסמכים את הצורך לפרסם את הדו"ח לידיעת הציבור כולו. על רקע זה, ובהתחשב במידת הרלוונטיות של החומר, כפי שפורטה לעיל, ניתן לקבוע כי אין על התביעה חובה למסור את הדו"ח המבוקש.

לגוף העניין, ובהתחשב בהיקף של החומר הנדרש לערעור מהימנות בדרך כלל, כיוון שהתמצית שבידי באת-כוח העורר משקפת את עיקרי הליקויים שנמצאו בעבודת המכון ובשיטות הנתיחה, צדק השופט קמא בקבעו כי די במסקנות שפורסמו כדי לאפשר חקירתו הנגדית של העד המומחה בנושאים אלה, והכל בכפוף לשיקול הדעת של בית המשפט השומע את הראיות.



אשר על כן, הערר נדחה.


ניתנה היום, ט"ז באב תשס"א (5.8.01).