חסיון פרוטקולים של ישיבת המטכ"ל לצורך הגשתם במשפט אזרחי בין שני מתדיינים

לתקציר - מאגר סביר

בש"א 723/97

1. בנזימן עוזי
2. הוצאת עיתון "הארץ"

נגד

1. שר הבטחון
2. היועץ המשפטי לממשלה
3. אריאל שרון

בית המשפט העליון

[11.5.97]



לפני השופט ת' אור


בקשה לגילוי ראיה


עו"ד ש' ליבליך - בשם המערערים
עו"ד וייסגלס - בשם המשיב 3

ה ח ל ט ה


השופט ת' אור

1. בעיתון "הארץ" מיום 17.5.91 פורסמה כתבה פרי עטו של המבקש, מר בנזימן (להלן: הכתבה), בה נאמר, בין היתר:

" במילים אחרות, מנחם בגין יודע היטב כי שרון היה איתו, אבל הוא אינו רוצה להסתיר מאחורי גבו הרחב של שר הביטחון את אחריותו האישית של ראש הממשלה למלחמה, לתהפוכותיה, לתוצאתה ובעיקר למחירה ...".

המירמה המיוחסת לשרון בקטע זה מתייחסת להתנהגותו בעת היותו שר הביטחון במהלך מלחמת לבנון כלפי מנחם בגין ז"ל, אשר היה אותה עת ראש ממשלת ישראל. לטענת המשיב השלישי, מר שרון, מנחם בגין ז"ל לא ידע "היטב" כי מר שרון רימה אותו, והנטען בקטע האמור הוא כזב פוגעני, ומהווה לשון הרע על שרון, אשר גרם לו נזקים.

בתביעה שהגיש שרון לבית המשפט המחוזי בתל אביב, הוא טוען לאחריות המבקשים לפירסום האמור, ועותר לחייבם בפיצויו על נזקיו עקב הפירסום.

בכתב הגנתם טוענים המבקשים שהאמור בקטע המצוטט לעיל הינו אמת.

2. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי בקשו המבקשים את הזמנת ראש מה"ד היסטוריה בצה"ל, על מנת שיביא עמו חמישים ותשעה פרוטוקולים של מפקדת הפיקוד העליון בצה"ל על פי רשימה שפורטה בהזמנה. בית המשפט המחוזי החליט על הזמנת חמישים ותשעה הפרוטוקולים האמורים.

היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליך מכוח סמכותו לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) (נוסח חדש), וזאת לאחר שהתברר לו כי תשובות לשאלות שונות שהופנו לעדים עלולות להביא לידי חשיפת סודות מדינה וחומר חסוי.

בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי כאמור, הוצאה על ידי שר הביטחון תעודת חיסיון בתוקף סמכותו לפי סעיפים 44ו45- לפקודת הראיות, התשל"א1971-.

בתעודה זו הביע שר הביטחון את דעתו כי מסירת ראיות מהסוג ובנושאים בעלי אופי ביטחוני המפורטים בתעודה, עלולה לפגוע בביטחון המדינה. בנוסף, הביע שר הביטחון את דעתו כי מסירת חלקים שאינם נוגעים לנושאים המפורטים בתעודה מתוך הסטנוגרמות, עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב - ניהולן התקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל.

3. המבקשים הגישו לבית משפט זה עתירה לגילוי ראיה, בה ביקשו, בהסתמך על סעיף 44 לפקודת הראיות, שבית המשפט יצווה על גילויים של אותם חמישים ותשעה פרוטוקולים. במהלך הדיון בעתירה הסכימו המבקשים לצמצם את עתירתם למה שמכונה על ידם בעתירתם כ"רשימה מצומצמת". "רשימה מצומצמת" זו כוללת, לטענת המבקשים, ציטוטים מפרוטוקולים אשר כבר נחשפו ופורסמו בעיתונות, במחקרים ובספרות אשר עסקו במלחמת לבנון (פירוט הרשימה המצומצמת מצוי בנספח ט' לעתירה).

בתחילת הדיון הוסכם בין הצדדים, שבמסגרת העתירה שבתיק זה תוכרע גם שאלת החיסיון של חלקי הפרוטוקולים הנכללים ברשימה המצומצמת על פי סעיף 45 לפקודת הראיות. על פי האמור בסעיף זה, בית המשפט הדן במשפט הוא שיכריע בשאלת גילוי של ראיה אשר הובאה לגביה תעודת חיסיון לטובת הציבור, ורק בדרך ערעור יכול העניין להגיע לדיון בפני בית משפט זה. אך, כאמור, מוסכם על כל הצדדים שבמסגרת הדיון בעתירה שבפני אכריע גם בבקשת המבקשים המושתתת על סעיף 45.

4. על פי החלטה שניתנה ביום 27.2.97 המציאו המשיבים 1 ו2- (להלן: המשיבים ) את תגובתם, ככל שהיא מתייחסת לציטוטים אשר ברשימה המצומצמת. המשיבים מתנגדים לגילוי הרשימה המצומצמת מנימוקים המפורטים בתשובתם. עמדתו של מר שרון, הוא המשיב השלישי בבקשה, היא שיש לדחות את העתירה לגילוי המסמכים שברשימה המצומצמת. בקשתו החילופית היא, שאם ימצא בית המשפט שיש לגלות את הראיות כמבוקש על ידי המבקשים, כי אז יש לגלות גילוי מלא של כל הפרוטוקולים בהם מופיעים הציטוטים שברשימה המצומצמת.

5. כאמור, בקשת המבקשים צומצמה לגילוי הרשימה המצומצמת. למעשה, מסתפקים הם בכך שהמשיבים יאשרו להם שהציטוטים שברשימה המצומצמת מהווים ציטוט נכון של הפרוטוקולים של הדיונים הנזכרים ברשימה. בתגובתם ציינו המשיבים, שחלק גדול של הציטוטים אינו מהימן, אם משום שלפי הפרוטוקולים המקוריים הדברים שבציטוטים לא נאמרו כלל; אם משום שהציטוט אינו משקף במדוייק את הנאמר בישיבה על פי הפרוטוקולים; אם משום שפלוני, אשר מייחסים לו אמירת דברים בישיבה מסויימת, לא נכח כלל בישיבה; ואם מטעמים אחרים.

לבקשת המשיבים, קיימתי דיון במעמד באת כוח המדינה וגורמי ביטחון, בהעדר הצדדים האחרים ובאי כוחם. במהלך דיון זה עיינתי בציטוטים אשר ברשימה המצומצמת וכן בתדפיס של הציטוטים הרלוונטיים כפי שהם מופיעים במקור.

לאחר הדיון והעיון, אוכל לומר שהצגת הדברים על ידי באת כוח המשיבים בתגובתה, ביחס לנכונות הציטוטים - מקובלת עלי. הואיל ואני מגיע למסקנה שיש לדחות את עתירת המבקשים, לא אפרט מה הליקויים אשר בכל אחד מהציטוטים. פירוט כזה יגלה את שלדעתי אין לחייב את המשיבים לגלות. אומר רק זאת, שאם הייתי נדרש לאשר את מידת נכונות הציטוטים שברשימה המצומצמת תוך השוואתם למקור, והיה עלי לגלות רק את מה שמתאים מילולית לנאמר במקור, מעט מזעיר מן הציטוטים ראוי היה לגילוי.

6. הפרוטוקולים הרלוונטיים הינם סטנוגרמות של דיוני פורום המטה הכללי בצה "ל, דיונים לאישור תוכניות, דיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל ופגישות בהשתתפות שר הביטחון והרמטכ"ל. עמדת המשיבים באשר לגילוי חומר זה כפי שמצאה את ביטויה בתגובת המשיבים, היא כדלקמן:

"הראיות שהעותרים מבקשים את גילויין הינן ציטוטים של דברים שנאמרו במסגרת ישיבות פורום המטה הכללי של צה"ל (שתועדו בסטנוגרמות של הדיונים הנ"ל), ואשר רובם ככולם נוגעים לדיונים שנערכו תוך כדי מלחמת שלום הגליל ובתקופה שקדמה לה. הדברים שנאמרו באותם דיונים, כפי שעולה מהציטוטים הרלוונטיים בסטנוגרמות החסויות, ואשר גילויים מתבקש בעתירה, נוגעים לעניינים אשר מטבעם ומהותם מחייבים סודיות. המדובר בהערכות צה"ל לקראת אפשרות של מלחמה במחבלים בלבנון, יעדים שונים של מלחמה אפשרית במחבלים, הערכות מודיעיניות וניתוחי מודיעין, מידע מודיעיני, תוכניות מבצעיות והנחות עבודה לתוכניות מבצעיות, שיטות ותוכניות לחימה ושיתופי פעולה עם צבאות וגורמים אחרים, תנועות של כוחות וצירי תנועה, הערכות שונות ודיון בהשלכות אפשריות מתוכניות מבצעיות חלופיות, תוכניות מבצעיות אופרטיביות בימי הלחימה עצמה. דיונים אלו, במהותם, הינם דיונים המחייבים שמירתם כסודיים, וגילוי הדברים שנאמרו בהם, או חלק מהם, עלול לפגוע בביטחון המדינה. הדברים שגילויים מתבקש נוגעים לנושאים שמפורטים בתעודת החיסיון. נוכח רגישות העניינים האמורים, ובשים לב לכך שעדיין קיימת פעילות צה"ל בגיזרת לבנון, הצורך בשמירת סודיות הדיונים לשם מניעת פגיעה בביטחון המדינה קיים גם היום".

וכן:

"זאת ועוד, האינטרס הציבורי בניהולן התקין של ישיבות ברמת המטה הכללי של צה"ל הוא גם אינטרס ראשון במעלה בהיבט של ביטחון המדינה, ופגיעה בו ממילא עלולה לפגוע בביטחון המדינה. האינטרס בקיום דיון פתוח וממצה, שבו נשקלים כל ההיבטים הרלוונטיים, ובכלל זה עניינים רגישים כמו ידיעות מודיעיניות והערכות מודיעיניות, מחייב להבטיח תנאים שיאפשרו התבטאות חופשית - הבטחת שמירת סודיות הדיונים והנאמר בהם. זהו אינטרס ביטחוני מדרגה ראשונה, ופגיעה בו גוררת ממילא פגיעה בביטחון המדינה".

ובאשר לאינטרס הציבורי החשוב, במובן סעיף 45 לפקודת הראיות, של ניהול תקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל, המחייב שמירה על סודיותם, אומרים המשיבים:

"קיימת חשיבות ראשונה במעלה לניהולן התקין של ישיבות ברמת המטה הכללי של צה"ל. ניהול תקין מחייב דיון חופשי ופתוח בכל ההיבטים הרלוונטיים לנושא העומד לדיון, מבלי שגורם כלשהוא בדיון יחשוש וימנע ממסירת מידע או הערכה רלוונטית, שמא הדברים שיאמרו בו לא ישמרו בסוד ויגיעו לידי גורם שלא הוסמך לקבלו.

אם לא תובטח סודיות הדיונים בפורומים הנ"ל, בפרט בכל הנוגע ליכולת למסור בדיונים ובישיבות הערכות מודיעיניות ומידע מודיעיני, פירוט יעדים אפשריים ודרכי השגתם, תוכניות מבצעיות וכדומה, קיים חשש ממשי לפגיעה באינטרס החשוב של ניהולן התקין של הישיבות והדיונים ...

בענייננו המדובר בדיוני פורום המטה הכללי של צה"ל, דיונים ברמת המטה הכללי של צה"ל, פגישות בהשתתפות שר הביטחון והרמטכ"ל, כל זאת בנוגע למלחמה המתנהלת בלבנון ובנוגע להערכות של צה"ל לפני פרוץ המלחמה.

החשיבות של התבטאות חופשית בדיונים אלו מובנת מאליה. המדובר באינטרס בעל חשיבות עליונה, שבלעדיו לא ניתן להבטיח ליבון מלא של הנושאים שעל הפרק, על כל היבטיהם. ניהולן התקין של ישיבות ודיונים ברמת המטה הכללי הוא, איפוא, אינטרס ציבורי ובטחוני בעל חשיבות מרובה המצדיק אי גילוי".

עמדת המשיבים כמצוטט לעיל מקובלת עלי. ברי בעיני, שקיימים גם אינטרס הקשור בביטחון המדינה וגם אינטרס ציבורי, כמובנם של אלה בסעיפים 44 ו45- לפקודת הראיות, שלא לגלות פרוטוקולים, או חלקי פרוטוקולים, מדיונים ברמת המטה הכללי.

7. המבקשים טוענים, שהציטוטים אשר ברשימה המצומצמת מדיוני המטה הכללי פורסמו בפירסומים בעיתונות, במחקרים ובספרות, אשר עסקו במלחמת לבנון.

במצב דברים זה, גילוי פרוטוקולים של דיונים אלה, או אישור הציטוטים כמשקפים דברים שנאמרו באותם דיונים, אין בהם פגיעה כנטען על ידי המשיבים. עוד טוענים הם, שניתן לאחרים, ביניהם מר שרון, לעשות שימוש בפרוטוקולים הנדונים, ועל כן אין למנוע זאת מהם במסגרת ההליך המתקיים בבית המשפט המחוזי.

אשר לפירסומים שנעשו עד כה, אלה לא היו פרסומים רשמיים מטעם המדינה או צה"ל, ומעולם לא אושר ואומת שכל שנכלל בפירסומים השונים, או בחלק שלהם - ספרים, עבודות מחקר וכיוצא באלה - הינו אמת. כפי שמציינים המשיבים בצדק, אין דומה פירסום בהרצאה, ספר, מחקר או מאמר אשר אמיתותו לא הוכחה, לאישור רשמי מטעם המדינה כי הפירסום משקף דברים שנאמרו בישיבות פורום מטכ"ל.

זאת ועוד. אותם פירסומים אליהם מתייחסים המבקשים בעתירתם, ככל שהם מתיימרים לצטט דברים מפרוטוקולים כאמור או מתייחסים לאמור בהם, נעשו ללא היתר כדין, והמשיבים מפנים בעניין זה לסעיף 117 לחוק העונשין, תשל"ז1977 -, וסעיף 57 לחוק השיפוט הצבאי. כך גם לגבי מר שרון, אשר כיהן כשר ביטחון בתקופה הרלוונטית והפרוטוקולים הועמדו לעיונו. על פי האמור בתגובת המשיבים, לא ניתן לו כל היתר לפירסום מתוך הפרוטוקולים.

הנה כי כן, עמדת המשיבים בעניין זה עקבית. כך היתה כל העת, וכך היא גם כיום.

8. גם אם קיים אינטרס שלא לגלות את הפרוטוקולים או חלקים מהם, טענת המבקשים היא שקיים צורך לגלותם - במובן הסיפא של סעיף 44(א) והסיפא של סעיף 45(א) לפקודת הראיות - לשם עשיית צדק במסגרת ההליך האזרחי המתקיים בינם לבין השר שרון.

ראינו, שטענת המבקשים בהגנתם היא כי אמת דברו, כשפרסמו כי מנחם בגין ז"ל ידע היטב כי שרון רימה אותו. מוכן אני לצאת מהנחה שהציטוטים ברשימה המצומצמת או חלקם - אם היה מוכח שהם אמת - יכולים לסייע למבקשים בהגנתם.

דברים שאמר מר שרון בעת הדיונים עם המטכ"ל, דברים שאמר מנחם בגין ז"ל, או דברים שנאמרו בנוכחות כל אחד מהם בתקופה הרלוונטית, יתכן והיה בהם לסייע לראיות אחרות או לחזקן בדבר מצב דעתם באותה תקופה. אך גם אם כך הוא, השאלה היא אם צורך זה של המבקשים לשם ניהול הגנתם גובר על האינטרס של אי גילוי הפרוטוקולים, מאותם טעמים שנזכרו לעיל.

9. מול האינטרס הציבורי של אי גילויים של הפרוטוקולים עומד עניינם של המבקשים, וכן האינטרס הציבורי, לאפשר קיומו של הליך משפטי הוגן, בו מתאפשר לכל צד הנוטל בו חלק להביא את מלוא ראיותיו. האיזון בין האינטרסים המתגוששים הוא שיקבע אם יעתר בית המשפט לבקשה לגילוי אם לאו.

איזון זה יעשה על פי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה. במהלך מלאכת האיזון יבחנו חשיבותם וחוזקם של האינטרסים הנוגדים (ב"ש 1838/84 ליבני נ ' מדינת ישראל, פ"ד לח(737-739 ,726 (3). שקלתי את נסיבות המקרה כולן, והגעתי למסקנה שדין הבקשה להדחות. עיקר השיקולים אשר ביסוד החלטתי זו יפורטו להלן.

ראשית: ההליך בו מתבקש הגילוי הינו הליך אזרחי. אין חולק שגם במסגרתו של הליך כזה יש תחולה להוראות סעיפים 44ו45- לפקודת הראיות (בשג"צ 497/88 שרשור נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד 529). אך קיים שוני בין עמדת המדינה המסתמכת על חיסיון במשפט פלילי לבין הסתמכותה עליו בהליך אזרחי. בהליך הראשון עומדת למדינה הברירה, שאם יעדיף בית המשפט את גילוי הראיה, תחזור בה מן האישום. כך תוכל להגן על האינטרס שבאי גילוי הראיה.

במשפט אזרחי, בו אין המדינה צד, אין בידה בחירה כזו.

שנית, המבקשים לא פרשו בפני את יריעת הראיות שהוגשו או שיש באפשרותם להגיש לבית המשפט המחוזי להוכחת טענתם, טענת "אמת דברתי" שבפיהם.

לכאורה, ניתנת הגנתם - אם היא מבוססת - להוכחה באמצעות ראיות אחרות. לא נטען בפני שלא קיימות ראיות כאלה, או כי בלעדי הפרוטוקולים נדונה הגנתם של המבקשים לכישלון. שקלתי מצידי את החשיבות שיכולה להיות לאותם קטעי פרוטוקולים מעטים שניתן לאשרם כציטוט אמת, ואת משקלם האפשרי במסגרת ההליך המתקיים בבית המשפט המחוזי, לעומת החשיבות של החיסיון מפני גילוי מידע זה. נחה דעתי שהכף נוטה לצד דחיית הבקשה לגילוי.

שלישית: כשפורסמה הכתבה, סביר להניח שהמבקשים ידעו שפרוטוקולים של דיוני המטכ"ל הם סודיים. אלה לא היו בפניהם כדי שיהוו יסוד לאמור בכתבה, והם לא יכלו לצאת מהנחה שאלה יגולו להם. בנסיבות אלה, נחלשת טענתם בדבר נחיצותן של אותן ראיות סודיות כיסוד חיוני להגנתם.

10. על סמך כל האמור לעיל, ובהתחשב בכלל הנסיבות, דעתי היא שדין העתירה להדחות, וכך אני מחליט. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.

יש להמציא העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ד' באייר התשנ"ז (11.5.97).