|
בבקשה נטען כי כתב האישום מתבסס על "פרשנות בדיעבד של המתלוננת לגבי מסכת ארועים בינה לבין הנאשם, שארעו לפי הנטען על ידה מספר חודשים לפני הגשת התלונה".
בין נימוקי הבקשה טען בא-כוח העורר כי המשטרה הודיעה בעת הארכת המעצר של מרשו כי למתלוננת יש "ליקוי נפשי", וכי המשטרה קיבלה מידי המתלוננת ויתור על סודיות רפואית ובעזרתו קיבלה חומר רפואי לגבי המתלוננת, ואף הזמינה עדים בתחום הרפואה.
המתלוננת סרבה ליתן לסניגור ויתור על סודיות רפואית והסניגור טען כי המסמכים שמצויים בתיקים אלה דרושים לו לבירור מצבה הנפשי האמיתי של המתלוננת, וכן כי הצורך בחשיפת עברה הנפשי של המתלוננת בתיק זה גובר על זכותה לפרטיות.
2. ההרכב בבית המשפט המחוזי החליט כי הדיון בבקשה יתברר על ידי שופט שאינו נמנה עם חברי המותב, וזאת בהתאם להוראת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.
בשלב זה גם הוחלט, כי חומר חסוי הנוגע למצבה הנפשי של המתלוננת - שמקורו במרפאה הקהילתית לבריאות הנפש יימסר במעטפה סגורה לסניגור בלבד. יתר הבקשות הועברו לדיון בפני שופט אחר כאמור לעיל.
ביום 7.12.99 התקיים בפני השופט הרטל דיון במסירת החומר המבוקש. בכל הנוגע לחומר הרפואי מהמרפאה לבריאות הנפש, הודיעה באת-כוח המדינה, כי החומר כבר הועמד לרשות הסניגור, וכי בינתיים נוסף חומר חדש שיש נכונות למסרו. התביעה לא כפרה בכך שחומר זה הוא "חומר חקירה", כמשמעותו בסעיף 74 לחוק, והוסיפה כי החומר נוגע לטיפול שהמתלוננת נזקקה לו רק לאחר הארועים נשוא האישום, וכי לא נזקקה לטיפול נפשי קודם לכן. עוד הסכימה באת-כוח המדינה להעביר לידי הסניגור תוצאות של בדיקה פסיכו-דיאגנוסטית שנערכה למתלוננת, כשתוצאות הבדיקה יגיעו לידיה.
באשר לבקשה לקבל את התיק של המוסד לביטוח לאומי, הורה בית המשפט למוסד לביטוח לאומי להמציא לבית המשפט את תיקה הרפואי של המתלוננת, ובכלל זה את קביעת הביטוח הלאומי להעניק לה 100% נכות נפשית.
| |
|
השופט דחה את הבקשה להמצאת תיקי בית הספר וכן את הבקשה של הסניגור לקבל לידיו את הויתור על סודיות רפואית שהמתלוננת סרבה להעביר אליו. באותו מועד דחה השופט לעיון את הבקשה לקבל את תיק לשכת הגיוס.
בהחלטה נוספת מיום 13.12.99, החליט השופט קמא שלא להתיר את מסירת תיק לשכת הגיוס, כי לא שוכנע שהוא חלק מחומר החקירה. השופט הבחין בין חומר רפואי הנוגע לטיפול שקיבלה המתלוננת בעקבות המעשים נשוא האישום, שהוא חומר חקירה רלוונטי, לבין תיק משרד הבטחון שלא הוכחה כל זיקה בינו לבין החקירה.
על החלטות אלה הוגש הערר שבפני.
3. בא-כוח המדינה, מר כרמל, טען לדחיית הערר על הסף. טענתו העיקרית היתה כי תיק לשכת הגיוס ותיקי בית הספר אינם חומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחוק, משום שחומר זה לא נתפס במהלך החקירה ואינו מצוי בידי רשויות החקירה או התביעה. עוד טען, כי החומר המבוקש שנועד להראות שהמתלוננת פרשה לא נכון את טיב היחסים, אינו רלוונטי לתיק הפלילי נוכח ההגנה של הכחשה טוטאלית שנקט העורר בחקירתו.
בא-כוח המדינה טען עוד, כי ההליך הנכון לצורך בקשה זו אינו הליך לפי סעיף 74 לחוק, אלא, הזמנת העד הרלוונטי לעדות תוך דרישה כי ימסור את החומר שברשותו, בהתאם להוראת סעיף 108 לחוק.
לגוף הענין טען בא-כוח המדינה, כי אין כל מידע שהמתלוננת סבלה מבעיות נפשיות לפני הארוע או כי למדה בבית ספר מיוחד. מכל מקום, אין הצדקה לפגוע בפרטיותה של המתלוננת ולחשוף חומר שאינו חלק מחומר החקירה, רק משום שהעזה להגיש תלונה נגד העורר.
לאחר ששקלתי את הערר, את טיבה של בקשת הסניגור ואת טענות הצדדים, שוכנעתי כי צדק השופט של בית המשפט קמא בדחותו את הבקשה שהיתה בפניו, וכי גם החלטתו להזמין את תיקי הביטוח הלאומי - אף שיתכן שהיתה מוצדקת לגופה - חרגה מתחומיה של הוראת סעיף 74 לחוק.
| |
|
4. השאלה מהו "חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק אינה פשוטה, וכבר נאמר על ידי בית משפט זה כי מושג זה של "חומר חקירה" אין הוא ניתן להגדרה, אלא באורח כללי בלבד. לא בכדי "חומר חקירה" לא הוגדר בהגדרה ממצה לא על ידי המחוקק ולא על ידי הפסיקה, אלא נקבעו בפסיקה מבחנים כלליים שיסייעו לזהותו. (בג"ץ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(124 (4. ראו גם בש"פ 1355/98 צבי בן ארי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר "חומר חקירה", ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי, הינו "חומר חקירה" כמשמעותו בחוק. בבואנו לקבוע מהו "חומר חקירה", עלינו להיות "מודרכים על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסניגור הזדמנות הוגנת להכין את הגנתו... אולם... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר חקירה' ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..." (בג"ץ אל הוזייל הנ"ל בעמ' 129). ככלל, חומר חקירה הוא חומר רלוונטי לאישום הפלילי שנאסף על ידי המשטרה במהלך החקירה, וחומר זה מועבר מהמשטרה לתביעה. חומר שנאסף יש להעביר, כאמור, מגורמי החקירה לתביעה גם אם הוא רלוונטי בעקיפין בלבד, ומשהועבר החומר לתביעה תעמידו זו לעיון הסניגוריה.
בפסק דינו בבג"צ 1885/91 אלי צוברי נ' פרקליטות מחוז ת"א, פ"ד מה(630 (3, הוסיף השופט בך את הדברים הבאים:
"כל ראיה העשויה להיות רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגירסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית נייטרלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת, חייבת להכלל 'בחומר החקירה' העומד לעיון הסניגוריה".
(שם, בעמ' 633-634).
העובדה שחומר כלל אינו בידי גורמי החקירה והתביעה, מצביעה בדרך כלל על כך, שאין מדובר בחומר חקירה. בדרך העניינים הרגילה, כאשר נעשות פעולות חקירה באופן ענייני ובתום לב, החומר אינו בידי גורמי החקירה רק משום שלא נמצא על ידם כרלוונטי לחקירה; לכאורה, משמעות הדבר היא שהחומר אינו חלק מתשתית האישום שמפניו על הנאשם להתגונן. בנסיבות אלה, אף אין לראות בו באופן אובייקטיבי "חומר חקירה", כמשמעותו בסעיף 74 לחוק. למותר להוסיף, כי המשטרה או התביעה אינן רשאיות להמנע במכוון מלתפוס או לאסוף חומר שהוא רלוונטי לאישום רק כדי למנוע את היותו "חומר חקירה" המובא לידיעת הנאשם, ובמהלך הענינים הרגיל אין להניח היווצרותו של מצב כזה. לעניין זה כבר ציינתי בהחלטתי בעניין בן-ארי הנ"ל, כי הנחת היסוד היא כי התביעה ממלאת את המוטל עליה במיומנות ובהגינות, וכי ניתן לסמוך על כך שחומר אשר לא נאסף ולא נמצא בו עניין לצורך החקירה, אינו בגדר "חומר חקירה". (ראו גם החלטת השופט קדמי בבש"פ 1327/96 אריה דרעי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם )).
הנחה נוספת היא כי אל לתביעה להפעיל שיקול דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על פי שיקול דעתו המקצועי. כדי שלא לחייב את הסניגור לסמוך על יכולתה של התביעה להעריך את הפוטנציאל והתועלת שיש בחומר שבידי גורמי החקירה להגנת הנאשם, הוסיף המחוקק לסעיף 74 לחוק המקורי הוראות בהן קבע הליך מסודר שנועד לאיתור וחשיפה של חומר חקירה; בכך קבע מנגנון של ביקורת שיפוטית על החלטת התביעה שלא למסור חומר שלטענת הסניגוריה הינו חומר חקירה.
| |
|
על פי סעיף 74(ב) לחוק רשאי בא-כוח הנאשם לפנות לבית המשפט כדי שיורה לתובע לאפשר לו לעיין בחומר שהוא לטענתו "חומר חקירה". לענין זה נקבעה פרוצדורה לפיה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט בלבד, כדי שזה יכריע בשאלה אם אכן מדובר בחומר חקירה. במה דברים אמורים; בחומר שברשות התביעה ויש מחלוקת אם אכן "חומר חקירה" הוא, כמשמעותו האמורה.
כבר אמרנו לא אחת, כי לא כל ספקולציה מרחיקת לכת של הסניגור עשויה לשמש תשתית מספקת להגדרת חומר חקירה, ואין די בתקוה בלבד כי בתיק מסויים יימצא חומר שעשוי להועיל לסניגוריה, כדי להכניס את החומר בגדר חומר חקירה. (בג"צ אל הוזייל הנ"ל, בעמ' 132; בש"פ בן ארי הנ"ל).
5. בעניין שלפניי ביקש העורר מבית המשפט חומר שלא נתפס על ידי המשטרה ולא היה בחזקתה, ואף אין לה ידיעה על המצוי בו; תיק לשכת הגיוס ותיקי בית הספר שהמתלוננת למדה בו. מדובר בתיקים המוחזקים בידי גורמים שונים, חומר שעל פני הדברים אין לראות את הרלוונטיות שלו לבירור האשמה ולפיכך, גם לא נתפס על ידי המשטרה. לכאורה, ובמקרים המתאימים, חומר הנוגע לעד שיש בו כדי לפגוע במהימנות העד כאשר מדובר בעד מרכזי, או חומר הנוגע למצבו הפיזי או הנפשי, עשוי להיות רלוונטי להגנת הנאשם, ואם הוא מצוי בידי התביעה ניתן לחייבה לאפשר לסניגור לעיין בו. אולם, החיפוש אחר חומר כזה אינו יכול להיות מסע דיג מתוך תקווה שאינה מעוגנת בעובדות, כי בסוף המסע אכן יימצא חומר כזה.
לכך יש להוסיף, שאין לשלול אפשרות כי חומר שכלל לא מצוי בידי המשטרה ולא נתפס על ידה, משום שלא נמצא רלוונטי לגורמי החקירה, ייראה לסניגור כרלוונטי להגנה והוא יהיה מעוניין בהשגתו. בנסיבות אלה אין לומר כי הסניגור יהיה מנוע מכל וכל להגיע אל אותו חומר, אלא שאז המסלול שבו יהיה עליו לצעוד איננו על דרך של בקשה לעיון בחומר החקירה על פי סעיף 74 לחוק. ראשית, משום שבנסיבות כאלה אין מדובר בחומר חקירה. שנית, השימוש בהליך לפי סעיף 74 לחוק אף לא יועיל לסניגור, משום שאין בידי גורמי החקירה לספק לו את החומר המבוקש. בנסיבות יוצאות דופן, אם תשתכנע התביעה כי מדובר בחומר הקשור באופן ענייני לתיק הנדון, או בטענת הגנה הראוייה לבדיקה מחודשת בידי המשטרה, תוכל לשקול בקשה להשלמת החקירה ותפיסת החומר, אך בדרך כלל לא תהא זו דרך המלך להשגתו.
הדרך להשגת חומר שאינו נמצא ברשות המשטרה או בשליטתה כיוון שאינו חלק מחומר החקירה הוא בהליך נפרד. כשהחומר המבוקש נועד לקעקע את גירסת עדי התביעה או לפגוע במהימנותה, הדרך פתוחה בפני הסניגוריה להביא ראיות מטעמה וביוזמתה. בין היתר, ניתן לעשות שימוש בהוראת סעיף 108 לחוק, ולבקש מבית המשפט כי יצווה על הזמנת עד כדי שיביא את התיק או החומר המצוי בידיו.
הליך כאמור אינו הליך של חשיפת "חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק; במסגרת הליך כזה, בו מבוקש חומר המצוי בידי צד שאינו מעורב בחקירה ואינו קשור אליה, יתכן שיהיה על בית המשפט הדן בתיק (או שופט אחר בדומה להליך לפי סעיף 74 לחוק) לקיים הליך בירור, והוא יצטרך לשקול את הצורך בחשיפתו של אותו חומר להגנת הנאשם; יתכן שגם השיקולים להכרעה בעניין זה יהיו דומים להליך לפי סעיף 74 לחוק, אך אין לערב בין שני ההליכים. בהפעילו את שיקול דעתו לחשיפת חומר כאמור, יביא בית המשפט בגדר שיקוליו את הצורך לאזן בין האינטרס לאפשר לנאשם הגנה מפני האישום המיוחס לו לבין זכויות העד שאת הפרטים אודותיו מבקשים לחשוף; בין היתר, יישקלו זכויות העד לפרטיות, לכבוד ולבטחונו האישי אל מול חיוניות הפגיעה בהם, להגנת הנאשם.
זכותו של הנאשם להליך הוגן שיאפשר לו להתגונן מפני האישום המיוחס לו אינה זכות מוחלטת המאפשרת פגיעה ללא סייג בזכויותיו של עד במשפטו. כאשר אין מדובר בחומר שנתפס במהלך החקירה ישקול בית המשפט את הרלוונטיות של החומר ואת ערכו הראייתי, אל מול זכויות היסוד החוקתיות של העד שאת הפרטים הנוגעים אליו מבקשים לחשוף, ויערוך את האיזון הראוי ביניהם.
| |
|
בענין שלפניי אין מדובר בחומר שבידי התביעה ומטרת הבקשה של הסניגור היא לחפש ולאתר חומר הנוגע למצבה הנפשי של המתלוננת, כאשר אין כל אינדיקציה כי בתיקים המבוקשים יש חומר כזה, וכי הוא עשוי להיות רלוונטי. צדק, איפוא, בא-כוחה של המדינה בטענתו, כי בקשתו של העורר אינה נכללת בהליך לפי סעיף 74 לחוק, ומקומה בהליך אחר שעל טיבו עמדתי לעיל. ממילא אין יסוד לערר על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.
לגופו של עניין, גם לו הייתי מוכנה להחיל על ההליך את הוראת סעיף 74 לחוק, לצורך בחינת השאלה אם יש להורות על הבאת התיקים המבוקשים, הרי לא הניח הסניגור תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית כדי לבסס את הטענה כי יש בתיקים המבוקשים חומר רלוונטי החיוני להגנת מרשו.
אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, ל' בשבט תש"ס (6.2.2000).
| |