לפני הנשיא א' ברק, השופטים מ' חשין, ד' דורנר

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.1.94 בהמרצה 93/94 בת.א. 395/93, שניתנה על ידי כבוד הנשיא ו. זיילר

עו"ד יעקב עוזיאל - בשם המבקש
עו"ד שלמה שגב; עו"ד י. מרמלשטיין - בשם המשיבים

בעקבות זאת מינה מנהל בית החולים צוות רופאים פנימי לבדיקת נסיבות האירוע. הצוות הגיש (ב-25.11.91) את הדו"ח הפנימי למנהל בית החולים.

לימים הגישו בני משפחת המנוח (המשיבים) תביעה נגד המערער. לטענתם התרשל בית החולים בטיפולו במנוח. במהלך המשפט הורה בית המשפט על הגשת תצהיר גילוי מסמכים. בתצהיר מטעם בית החולים נאמר, בין השאר, כי "דו"ח בדיקה פנימי של בית החולים הדסה - חסוי". לאור סירוב בית החולים למסור הדו"ח לבני משפחת המנוח, נתבקש בית המשפט המחוזי ליתן צו לעיון בדו"ח הבדיקה הפנימי. בית החולים התנגד לבקשה וטען לחסיון. טענה זו התבססה הן על חסיון של דין וחשבון שהוכן לקראת משפט, והן על חסיון מטעמים של טובת הציבור בפני גילוי דינים וחשבונות של ועדות רפואיות פנימיות הפועלות בבתי חולים.

החלטת בית המשפט המחוזי

2.  בית המשפט המחוזי (הנשיא זיילר) דחה את טענת החסיון על שני ראשיה. אשר לחסיון המתבסס על הכנת חומר לקראת משפט, כתב הנשיא זיילר:

"איסוף החומר על ידי בית החולים נועד להפקת לקחים, אם כי אני מוכן להניח שכדרך כל חומר שנאסף, הוא משמש גם למשפט. אינני סבור שתוצאת לוואי זו, המשותפת כמעט לכל החומר שנאסף בבית-חולים, הופכת אותו לחסין בפני גילוי".

כן נדחתה טענת החסיון המתבססת על טובת הציבור. כותב הנשיא זיילר:

"אני מסכים עם הטעון המקופל בדברי בא כוח המשיבה, לפיו יתכנו מצבים בהם מעורבים במעשי רשלנות וחבריהם ינסו להעלים מעשים או לפחות להמעיט את חלקם בפרשה, ואולם סביר להניח שהתנהגות כזו - אם אכן היא קיימת במקרים מסויימים - לא תתבטא בחקירה בבית המשפט דווקא. סביר להניח שבמקרה כזה תיושם התנהגות כזו על ידי מעלימים פוטנציאליים של עובדות גם בחקירה פנימית של בית החולים... אחרי ככלות הכל אין מדובר בדברים הנאמרים בסוד, שהרי מן המפורסמות הוא שדו"חות כאלו מועברים לעיון מנהלי בית החולים, ולעתים קרובות גם למשרד הבריאות, ומוסרי המידע לועדת החקירה יודעים זאת".

על החלטת בית המשפט המחוזי נתבקשה רשות ערעור. הרשות ניתנה, והערעור הוא לפנינו.

הטענות בערעור

3. עמדתו של בית החולים המערער הינה כי עומד לו חסיון בפני גילוי דו"ח הבדיקה הפנימי, וזאת משני הטעמים הבאים: ראשית, משום שהדו"ח נערך לאחר צפי הליכים משפטיים, כשאחת ממטרותיו הינה הכנה לקראת משפט; שנית, כי עומד לבית החולים "חסיון הלכתי מיוחד על דו"חות בדיקה פנימיים של בתי חולים, זאת מטעמים כבדי משקל... ואשר באיזון האינטרסים השונים שיובאו ומטעמי טובת הציבור, מחייבים הכרה בחסיון כאמור". הטעם לחסיון הוא בעיקר החשש כי בהיעדר חסיון ייפגע קיומן ותפקודן של ועדות פנימיות לבדיקות איכות בבתי חולים הפועלות על בסיס וולונטרי.

4. המשיבים מגינים בטענותיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

לדעתם, דו"ח הבדיקה הפנימי אינו מהווה מסמך שהוכן לקראת משפט, לפי שהוכן לשם הפקת לקחים ושיפור הטיפול הרפואי. כמו כן אין להכיר בחסיון הדו"ח מטעמים של טובת הציבור, שכן לא הונחה התשתית העובדתית לביסוס החסיון. לטענתם, אף אין להבדיל בין הדו"ח לבין רישומים רפואיים הנעשים באופן שוטף במהלך הטיפול הרפואי. כשם שהוכרה זכות החולה לעיין באחרונים כך יש להכיר בזכות החולה לעיין בראשון. על כל פנים, זכות החולה או שאריו לעיין בדו"ח חשובה מהצורך בקיום ועדות לבדיקות איכות בבתי החולים.

עקרון הגילוי ודין החסיון

5. המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת (ראה רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי (טרם פורסם)). מטרת ההליך השיפוטי כולו הינה - כלשונו של הנשיא זמורה - "להוציא כאור משפט" (ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי, פ"ד א 18 ,5). תפקידו של ההליך השיפוטי - האזרחי, הפלילי והמינהלי - הינו "לחשוף את האמת, וזו מטרתו העיקרית" (ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(516 ,505 (3; ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(561 (3, 575). תפקידו של השופט, הוא "התפקיד לעשות כדי שהאמת תצא לאור העולם" (מ"מ הנשיא, השופט אגרנט, בע"א 153/60 שפר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טו 263, 271). "לאמת יוציא משפט" (ישעיה מב, ג). "משפט אמת שפטו" (זכריה ז, ט). אכן, מרבית דיני הראיות מבוססים על הרצון לגלות את האמת. גילוי האמת משרת את האינטרס של הפרט המתדיין. הוא משרת את אינטרס הציבור.

מכאן גם זכותו של הכלל לעדותו של כל פרט. עם זאת, הדין מכיר במצבים של חסיון, בהם נשלל מבעל דין השמוש בראיה אשר היה בה כדי לסייע בגילוי האמת במשפט. ביסוד החסיון עומדת ההכרה כי קיימים אינטרסים ושיקולים - מלבד האינטרס המרכזי של גילוי האמת - אשר מן הראוי להגן גם עליהם. על רקע זה הוכרו, למשל, חסיון משיקולים של בטחון המדינה ושלום הציבור (על פי סעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות [נוסח חדש]) וחסיון עיתונאי (ב"ש 368 ,298/88 ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב, פ"ד מא(331 (2). אכן, לעתים נדרש איזון בין הצורך לגלות את האמת לבין הגשמת אינטרסים של הפרט והציבור, המצדיקים הענקת חסיון. אין לומר כלל כי תתגלה האמת, גם אם יחרב העולם (על משקל: JUSTICIA FIAT ET PEREAT MUNDUS). עם זאת, הגישה כלפי החסיון הינה חשדנית. רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החסיון. "מן המפורסמות הוא שהיום מצמצמים את מקרי החיסוי עד כמה שאפשר" (השופט ויתקון בבג"צ 337/66 עזבון המנוח פיטל נ' ועדת השומה שליד עירית חולון, פ"ד כא(71 ,69 (1). על רקע זה יש לבחון את טענות בית החולים להכרה בחסיון דו"ח הבדיקה הרפואי הפנימי. טענת בית החולים היא לחסיון "כפול": ראשית, דו"ח הבדיקה הרפואי הפנימי מהווה מסמך שהוכן לקראת משפט; שנית, דו"ח הבדיקה הרפואי הפנימי נהנה מחסיון שמקורו בטובת הציבור. נדון בכל אחת מטענות אלו בנפרד.

מסמך שהוכן לקראת משפט

6.  מסמך אשר הוכן לקראת משפט נהנה מחסיון בפני גילוי (רע"א 6546/94 הנ"ל). הטעם העיקרי המונח ביסוד הלכה זו, הוא הרצון לאפשר לאדם להכין עצמו לקראת משפט, כשהוא חופשי מהחשש שהכנתו תחשף בפני יריבו (ע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כט(171 ,169 (1). הלכה זו חלה לא רק לעניין מסמך שהוכן שעה שהמשפט היה תלוי ועומד, אלא גם מקום שבזמן הכנת המסמך היתה הסתברות של ממש כי משפט יוגש בעתיד. קיומו של "צפי" זה בשעת הכנת המסמך הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק. נדרש גם כי אותו מסמך הוכן "לצורך" המשפט (ראה .1976) 135 C.L.R) GRANT V. DOWNS 674, 683). נמצא, כי תנאי חיוני לתחולת החסיון הינו כי המטרה שעמדה ביסוד הכנת המסמך היתה הכנה לקראת משפט צפוי. מקובל עלינו כי מטרה זו אינה צריכה להיות המטרה היחידה. אין לך מסמך שלא ניתן לייחס לו מטרה, ולו משנית, שאינה קשורה למשפט. דרישת היחודיות היתה מרוקנת את הלכת החסיון מכל תוכן (ראה 2 ALL WAUGH V. BRITISH RAILWAYS BOARD [1979] E.R. 1169, 1174, 1177). עם זאת, נראה לנו כי אין די בכך שאחת המטרות המשניות שעמדו ביסוד הכנת המסמך היא הצפי של ההליך המשפטי. לדעתנו, תנאי לתחולת החסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתו היתה ההכנה לקראת משפט. בכך מושג איזון ראוי בין עקרון הגילוי לחריגיו.

אכן, מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים עניניים שאינם קשורים למשפט צפוי, אינו צריך ליהנות מחסיון רק משום שאותו מסמך נערך גם משום תרומתו האפשרית למשפט צפוי. הלכת המטרה הדומיננטית מקובלת כיום באנגליה ובקנדה (ראה באנגליה פרשת WAUGH; בקנדה LEVIN V. BOYCE 1985] 19 D.L.R. (4TH) 128, 136]; וראה גם לאוסטרליה מבחנו של השופט ברויק בפרשת GRANT). לדעתנו, מן הראוי הוא כי נאמץ אותה בישראל. בכך נסטה מהלכת זינגר (ע"א 327/68 פ"ד כב(602 (2) - אשר מצדה התבססה על הלכה אנגלית שאינה תקפה עוד באנגליה - אשר הסתפקה לשם תחולת החסיון בכך שאחת המטרות, ואפילו זו אינה העיקרית, להכנת המסמך היתה משפט צפוי. בהחלטתנו זו אנו נותנים ביטוי לחשיבותו היתירה של הערך בדבר חשיפת האמת, תוך שאנו מגבילים את החריג לו למצבים המיוחדים בהם הוא מוצדק.

7. דו"ח הבדיקה הרפואי הפנימי הוכן על פי בקשת מנהל בית החולים.

בזמן הכנתו התקיים צפי להגשתה של תביעה משפטית. אך הכנתו לקראת משפט לא היתה מטרתו היחידה. בית החולים טען בפנינו כי "הדו"ח נערך הן לצורך המשפט והן לצורך הבדיקה הפנימית בהדסה". אכן, ביסוד הכנתו של הדו"ח לא עמד רק המשפט הצפוי. ביסוד הכנת הדו"ח עמד גם העניין של בית החולים לדעת מה אירע על מנת להפיק לקחים. אין לומר כלל ועיקר - ואף לא נטען בפנינו - כי המטרה העיקרית או הדומיננטית להכנת דו"ח הבדיקה הרפואי הפנימי היתה הצפי למשפט. לכל היותר ניתן לומר כי היתה זו אחת המטרות, ויתכן אף מטרה שולית (ראה גם פרשת WAUGH, עמ' 1183). בנסיבות אלה, אין החסיון של מסמך שהוכן לקראת משפט עומד למערערת.

חסיון דו"חות בדיקה רפואיים פנימיים של בתי חולים

8. לטענת בית החולים בפנינו, מן הראוי הוא כי בית המשפט יכיר בחסיון הלכתי מיוחד לדו"חות בדיקה רפואיים פנימיים אשר נערכים בבתי החולים. בטענתו, אין בית החולים מבחין בין חסיון לחלק העובדתי ("האובייקטיבי") של הדו"ח לבין חסיון לאותו חלק שבו המכיל הערכות, ניתוח העובדות והסקת המסקנות ("הסובייקטיבי"). מטעם זה - ובלא לפסוק באשר לערכה של ההבחנה - אף אנו לא נבחין בין השניים. בלא חסיון זה קיים חשש, לדעת בית החולים "מפני הנזק הבלתי הפיך שייגרם למבקשת ולכלל הרפואה בארץ ושיתבטא בחוסר יכולת לקיים ולבנות מערכות בקרה פנימיות יעילות בבתי החולים לשיפור ויעול הטיפול הרפואי לציבור החולים בארץ".

לטענת בית החולים, אי מתן חסיון לדו"חות הבדיקה הרפואיים הפנימיים, יגרום לנזק משולש: ראשית, ייפגע שיתוף הפעולה של הרופאים עם הועדה החוקרת; שנית, ייפגע תפקוד הצוות הבודק, אשר עלול לחשוש לפגיעה בעמיתיו ובמוסד הרפואי; שלישית, ייפגע עצם קיומן של הבדיקות הרפואיות הפנימיות. כל זה יביא לפגיעה באינטרס הציבורי בשיפור הטיפול הרפואי הניתן לחולים. מכאן מסקנת בית החולים כי מן הראוי להכיר - כפי שהדבר מקובל, לדעת בית החולים, בארצות הברית - בחסיון לדו"חות הבדיקה הרפואיים הפנימיים של בתי החולים.

9. "הטוען לחסיון - עליו הראיה" (א' הרנון, דיני הראיות 67 (חלק ב', 1985); ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מח(797 ,749 (3). חסיון סטטוטורי מיוחד לדו"חות בדיקה רפואיים פנימיים של בתי חולים אינו בנמצא. מקובל הוא עלינו, כי חסיון כזה ניתן להכיר בדרך הלכתית. אכן, בית המשפט העליון "מוסמך" על פי תרבותנו המשפטית, ליצור "משפט מקובל נוסח ישראל". בדרך זו הוכרו בישראל זכויות האדם השונות. "לא פעם הכיר בית משפט זה בזכויות, שלא בא זכרן בשום הוראה משפטית, ואלו, בקבלן גושפנקא שיפוטית, לבשו צורה והתגבשו לזכויות מוכרות בדין" (השופט ויתקון בבג"צ 29/62 כהן נ' שר הבטחון, פ"ד טז 1027 ,1023). באותה דרך פותחו ענפי משפט שלמים, כגון המשפט המינהלי, דיני פיצויים, דיני חברות וכיוצא בהם תחומי משפט, בהם הדין הוא הלכתי. בצדק ציין הנשיא שמגר, כי:

"כפי שנוצר באנגליה משפט מקובל, שלא היה רק בגדר פרשנות של ביטויים, כך נוצרה גם אצלנו האפשרות העצמאית לפתח משפט מקובל, לאו דווקא תוך פרשנות ביטויים כפשוטה" (ד"נ 30 ,29/84 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח(511 ,505 (4).

במסגרת זו פותחו בעבר ענפים שלמים של דיני הראיות, ובהם דיני החסיונות למיניהם. בהכירו בחסיון (יחסי) של עיתונאי, ציין הנשיא שמגר:

"בשיטת המשפט שלנו, בה נתגבשו הכללים של דיני הראיות, במידה רבה יחסית, בפסיקתו של בית המשפט, ובה לא הגענו לכדי קודיפיקציה בצורת חוק ראיות כולל וממצה, אין מניעה לכך שנכיר בקיומה של הלכה בדיני הראיות, שאין לה ביטוי מפורש בחוק החרות ואשר התפתחה בדרך שבה צמחו ועלו רבות מן ההלכות שלנו בדיני הראיות, ומה גם שהיא שואבת מתפיסות היסוד שלנו בתחום החוקתי הכללי... מורה הדרך לפרשנותה של שתיקה בחוק החרות היא בתפיסות החוקתיות וביסודות המשפט" (ב"ש 368 ,298/86 הנ"ל, בעמ' 355 ,354).

נמצא, כי השאלה הניצבת בפנינו אינה אם "מוסמכים" אנו להכיר בחסיון (הלכתי) של דו"חות בדיקה רפואיים פנימיים מבלי שיש לחסיון עיגון בחוק החרות. שאלה זו פשוטה היא, והתשובה עליה היא בחיוב (ראה ב"ש 368 ,298/88 הנ"ל; וכן ע"א 65/57 העצני נ' בן גוריון, פ"ד יא 412 ,403). השאלה הניצבת בפנינו היא, אם ראוי הוא שנכיר בחסיון זה. השאלה אינה של סמכותנו, אלא של שיקול דעתנו.

10. בהפעלת שיקול דעתנו, לעניין ההכרה בחסיון הלכתי חדש, עלינו לאזן בין האינטרסים המתנגשים. מחד גיסא, עומד אינטרס הפרט והכלל בחשיפת האמת. מאידך גיסא, עומד אינטרס הפרט והכלל בהגנה על פרטיות, חופש ביטוי, יחסי אמון ושיקולים אחרים הקשורים בטובת הציבור (ראה רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(764 (5; בג"צ 64/91 חילף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז(653 (5). בגדרי איזון זה יש לקחת בחשבון, בין השאר, את חשיבותם היחסית של השיקולים הנוגדים, את חיוניותו של המסמך לגילוי האמת ואת קיומן של ראיות חילופיות לראיה המבוקשת. כן יש להתחשב במידת ההשפעה של הגילוי על האינטרסים הציבוריים, שהחסיון ביקש להגן עליהם.

כל אלה ישפיעו לא רק על עצם ההכרה בקיומו של חסיון, אלא גם על היקפו.

אין להתיר חסיון מעבר לנדרש. (ראה ע"א 65/57 הנ"ל, שם; ע"פ 383/71 יהודאי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(276 ,267 (1; ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) .(729

11. השיקולים השוללים הכרה בחסיון לדו"חות על הביקורת הרפואית הפנימית הם בעלי אופי כללי ובעלי אופי מיוחד. על השיקולים בעלי האופי הכללי עמדנו. יסודם בעקרון הגילוי ובחשיבותו. מטרת המשפט היא בגילוי האמת, ושלילת החסיון מונעת פגיעה במטרה זו. זאת ועוד: דו"חות הבקורת נערכים לרוב סמוך לאירוע, ועל כן הם חסרי תחליף מבחינת העיתוי, הרלבנטיות, הנגישות למידע ויחודיות המידע הכלול בהם. בצד שיקולים כלליים אלה עומדים שיקולים מיוחדים הקשורים בזכותו של החולה לדעת מהו הטיפול הרפואי אותו קיבל וקורותיו של אותו טיפול. אכן, לדעתי, עומדת לו לחולה הזכות לקבל מידע על הטיפול הרפואי אותו קיבל בבית החולים.

כנגד זכות זו עומדת חובת הרופא ובית החולים למסור לחולה את המידע שבידם באשר לטיפול שקיבל, תוצאותיו ועלילותיו (ראה NAYLOR V. PRESTON AREA HEALTH AUTHORITY [1987] 2 ALL E.R. 353; STAMOS V. DAVIES 1985) 21 D.L.R. (4TH) 507)). זכות זו נגזרת מחובת הזהירות הכללית אשר הרופא ובית החולים חבים לחולה. היא נגזרת מזכותנו לדעת על עצמנו, המהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי של האדם והמבטאת את כבודנו כאדם (ראה סעיפים 2ו-4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). אכן, כשם שיש לו לאדם הזכות לדעת מה ייעשה בגופו, כן עומדת לו הזכות לדעת מה נעשה בגופו (ראה AND THE DUTY TO ROBERTSON, "FRAUDULENT CONCEALMENT DISCLOSE MEDICAL MISTAKES", 25 ALBERTA L. REV. 215 (1987); VOGEL AND DELGADO, "TO TELL THE TRUTH: PHYSICIANS' DUTY TO DISCLOSE(MEDICAL MISTAKES", 28 U.C.L.A. L. REV. 52 (1980). הנה כי כן, זכותו של אדם על גופו, חירותו לקבל החלטות באשר לגופו (ראה ע"פ 480/85 קורטאם נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(673 (3); "זכות היסוד של הפרט לאוטונומיה" (דברי הנשיא שמגר בע"א 3108/91 רייבי נ' וייגל, פ"ד מז(509 ,497 (2) - כל אלה מחייבים לא רק לקבל את ההסכמה מדעת לכל טיפול שיעשה באדם בעתיד, אלא מחייבים גם ליתן לאדם כל מידע הקיים באשר למה שנעשה בו בעבר (השווה שפירא, "'הסכמה מדעת' לטיפול רפואי - הדין המצוי והרצוי", עיוני משפט יד 1989) 226 ,225)). ביסוד תפיסתנו עומד האדם שבו מקננת מחלה, ולא מחלה שמצאה לה בית קיבול באדם. עניינו של הרופא הוא האדם החולה, ולא המחלה שבאדם. על כן זכאי האדם, אם הוא רוצה בכך, לדעת מה הטיפול שהוא עומד לקבל, ומה הטיפול שהוא כבר קיבל. הוא זכאי לדעת על אירועים, מעשים, מחדלים והוראות שהביאו אותו למצב בו הוא נתון עתה, לאחר הטיפול. הכרה בחסיון בפני גילוי דו"ח בקורת פנימית של בית החולים פוגעת בזכויות אלו של האדם לדעת מה נעשה בו, ואינה מתיישבת עם זכויות אלו.

12. השיקולים של טובת הציבור התומכים לכאורה בחסיון דו"ח הביקורת הרפואי הפנימי הם אלה: החסיון חיוני לקיומן ותפקודן של ועדות בדיקה רפואיות פנימיות בבתי חולים. על פי הטענה, בהיעדר חסיון, ימנעו הועדות מלפעול באופן העשוי להטיב עם החולה שעניינו נבדק. בית חולים לא יקיים בדיקות פנימיות אשר באמצעותן יוכלו מגישי תביעות לבסס את רשלנות בית החולים. לדעת בית החולים, חברי צוות הבדיקה "ימלאו תפקידם באופן מסוייג... ביודעם כי ממצאי בדיקתם עלולים להחשף ולשמש בתביעת רשלנות מקצועית כנגד עמיתיהם, ו/או כנגד בית החולים שהינו מעבידם, או לשמש כראיה בהליכים משמעתיים". כמו כן עלולים חברי ועדות הבדיקה לחשוש כי "ייחשפו לתביעות לשון הרע מצד עמיתים שנפגעו כתוצאה מהדו"חות שנערכו" (עמ' 21 לסיכומי המערערת). על פי טיעון זה, בלא חסיון "יהיה זה בלתי מציאותי לצפות, שהרופאים, שפעולותיהם נבדקות, ישתפו פעולה תוך גילוי לב מלא, יושר מקצועי, וביקורת עצמית נוקבת" (שם, עמ' 19). יתכן אף שהרופאים יסרבו כליל להופיע בפני ועדות הבדיקה הפנימיות. מכיוון שקיומן ותיפקודן של ועדות הבדיקה הרפואיות הפנימיות הם עניין חיוני, אין מנוס - לדעת בית החולים - מהכרה בחסיון דו"ח הבדיקה. נטען, כי הכרה בחסיון זה אינה פוגעת באינטרסים של החולה מעבר למידה הדרושה, שכן בידי החולה קשת רחבה של אמצעים, אשר דרכם הוא עשוי לחשוף האמת. בין אלה ניתן להזכיר את הרשומות הרפואיות הפתוחות לעיון החולה; יכולתו לקבל חוות דעת רפואית עצמאית; הנטיה ההולכת וגוברת להטיל הנטל להוכיח רשלנות על הרופא ובית החולים. בטיעונו מפנה אותנו בית החולים לדין בארצות הברית, המכיר בחסיון דו"ח על הביקורת הרפואית הפנימית.