עתירת הורי חייל שנפל במארב בלבנון להקים ועדת חקירה לבדיקת האירוע

לתקציר - מאגר סביר

בג"ץ 6208/96

1. אבינועם מור חיים
2. רות מור חיים
3. ארגון הורים למען חיילים

נגד

1. צבא ההגנה לישראל
2. ראש המטה הכללי
3. הפרקליט הצבאי הראשי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

[23.8.98, 24.2.98]



לפני הנשיא א' ברק, השופטים מ' חשין, ד' דורנר


עתירה למתן צו על-תנאי


עו"ד שלמה ציפורי - בשם העותרים 1 ו-2
עו"ד שי ניצן - בשם המשיבים

פ ס ק - ד י ן


השופטת ד' דורנר


בעתירה שבפנינו מבקשים הוריו של סמ"ר דביר מור-חיים ז"ל (להלן: העותרים) כי המשיבים יורו על הקמת ועדת חקירה לפי סעיף 537 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 (להלן: החש"צ), לחקירת נסיבות האירוע שבו מצא בנם את מותו במהלך פעילות מבצעית של צה"ל בדרום לבנון (להלן: האירוע).


תיאור האירוע

1. בתאריך 23.5.93, בשעה 20:53, יצא כוח צנחנים בפיקודו של סגן עזרא אשר ז"ל (להלן: סגן עזרא ז"ל) לביצוע מארב באזור הבטחון בדרום לבנון.

הכוח היה מורכב משני כוחות משנה: כוח עיקרי בפיקודו של סגן עזרא ז"ל וכוח קטן יותר בפיקודו של סג"מ אסף דנון (להלן: סג"מ אסף). הכוח כולו הגיע למקום שנקבע לביצוע המארב לאחר הליכה מאומצת בת ארבע שעות. מפקד הכוח, סגן עזרא ז"ל, מיקם את כוח אסף ולאחר מכן המשיך עם הכוח העיקרי שבפיקודו והתמקם איתו למארב. מסיבה לא ברורה, הנקודה בה מיקם סגן עזרא ז "ל את כוח אסף היתה שונה מהנקודה שסוכם עליה בתדריך עם מפקד הפלוגה ובתדריך בין מפקד הפלוגה למפקד הגדוד.

בשעה 03:49 החליט סגן עזרא ז"ל על "קיפול" המארב בכדי שלא להישאר במקום לאחר הזריחה. הוא הודיע בקשר לסג"מ אסף להתכונן להתקפלות ולחבירה עימו וזה הודיע על כך לחיילים שבכוח שלו. כוח אסף נשאר להמתין לחבירתו של כוח עזרא ואילו כוח עזרא החל להתקדם לעברו של כוח אסף כשסגן עזרא ז"ל מוביל במרכז הכוח.

סג"מ אסף זיהה את כוח עזרא זמן קצר לאחר תחילת תנועתו וכיוון את סגן עזרא ז"ל בקשר לכיוונו. בשלב מסויים זיהה סג"מ אסף כי כוח עזרא חלף על -פניו והוא כיוון את סגן עזרא ז"ל בקשר חזרה אליו. סגן עזרא ז"ל ביצע סיבוב פרסה והחל להתקדם חזרה לכיוון כוח אסף, הפעם מאחור. בשלב זה סבר סג"מ אסף, כי החבירה עם כוח עזרא הושלמה והיפנה את מבטו מהכוח, שהגיע עתה מאחור. כמוהו עשו גם חיילים נוספים ששכבו בסמוך אליו.

כאשר ראשוני החיילים מכוח עזרא הגיעו למרחק 8-7 מטרים מכוח אסף, נפתחה עליהם אש על-ידי שני החיילים מכוח אסף ששכבו ופניהם לאחור - סמל אהוד חלמיש ז"ל וסמל יעקב גבאי ז"ל. לא ניתן לקבוע מי מהחיילים ירה ראשון. מיריות אלו נפגע סגן עזרא ז"ל שנמצא בראש הכוח המתקרב ונפל ארצה. בתגובה נפתחה אש מכיוון כוח עזרא, שחייליו היו בטוחים כי מדובר בהיתקלות עם מחבלים. לחילופי היריות הצטרפו אז שאר אנשי כוח אסף. חילופי הירי נמשכו בין 20 ל-30 שניות, ובמהלכם נזרקו גם רימונים. בשלב מסויים נשמעו צעקות של אחד הפצועים שגרמו להפסקת היריות מכל הצדדים. בשלב זה הבין סגן-מפקד כוח עזרא כי מדובר בהתקלות בין שני חלקי הכוח לבין עצמם והוא לקח פיקוד על האירוע וצעק לכל הצדדים לחדול מן הירי.

מייד לאחר האירוע החלו החיילים במקום לבצע פעולות החייאה וניסו לטפל בפצועים כשהם מקבלים הוראות בקשר בנוגע לדרך הטיפול. תוך 45 דקות הגיע למקום צוות רפואי ראשון ובו רופא אחד וחובש. לאחר מכן, בשעה 05:11, הגיע צוות רפואי נוסף עם שני רופאים נוספים. מסוק יסעור נחת במקום בשעה 06:29 ופינה את הנפגעים.

2. האירוע הקצר גבה מחיר דמים נורא. כתוצאה מהירי של כוח אסף נהרג סגן עזרא ז"ל. וכתוצאה מהירי של כוח עזרא נהרגו סמ"ר דביר מור-חיים ז"ל, סמל יעקב גבאי ז"ל וסמל אהוד חלמיש ז"ל ונפצעו שלושה נוספים.


חקירת האירוע והחלטות רשויות הצבא

3. עם היוודע דבר האירוע הורה הרמטכ"ל על ביצוע תחקיר מבצעי מיידי (להלן: התחקיר) על-ידי צוות בראשות אלוף. בכך פעל הרמטכ"ל על-פי פקודת מטכ"ל 33.0304 (להלן: פקודת המטכ"ל) הקובעת, בין השאר, כי:

59. במקרה של מות חייל, אם יש סיבה להניח שמותו לא נגרם בקרב ולא כתוצאה ממחלה, או שמותו נגרם בעת ביצוע עבירה, או שהחייל מת במעצר, במחבוש, במאסר או בהיותו מאושפז בבית חולים לחולי נפש - מפקד היחידה שבה מוצב החייל חייב להודיע על כך למצ"ח. הבדיקה תיערך על-ידי מצ"ח; קצין שיפוט בכיר לא ימנה קצין בודק ולא יערוך את הבדיקה בעצמו.

60. על אף האמור בסעיף 59 לעיל, חייל, שמת או שנפצע כתוצאה מתאונת דרכים או מתקלה, שאירעו במהלך פעילות מבצעית - ייחקרו נסיבות המקרה בתחקיר מבצעי. ממצאי התחקיר ומסקנותיו יובאו לפני האלוף, שבמרחבו היחידה, שבה אירע המקרה, ולפני הפרקליט הצבאי הראשי.

61. אם העלו ממצאי התחקיר או מסקנותיו חשד לרשלנות חמורה או חשד לביצוע עבירה פלילית, רשאים האלוף המתאים או הפרקליט הצבאי הראשי להורות על חקירת מצ"ח.

[ההדגשה הוספה.]

לראש צוות התחקיר מונה האלוף יורם יאיר, ראש אכ"א דאז ומפקד חטיבת הצנחנים בעבר. איתו בצוות מונו שני קצינים בכירים נוספים - אל"מ יצחק איתן (אייזנמן), מפקד בית-הספר לקצינים דאז, ואל"מ ניר גלילי, עוזר ראש חטיבת מבצעים דאז. אליהם נילוו, בשלבים שונים של התחקיר, גם גורמים מקצועיים במפקדת חילות השדה וכן קצין הבטיחות של פיקוד הצפון. צוות התחקיר תיחקר את חיילי הכוח שנותרו בחיים, וכן את מפקד הפלוגה, קצין המבצעים של הגדוד, סגן-מפקד ומפקד הגדוד, מפקד החטיבה וכן גורמים נוספים במפקדת חילות השדה. הצוות אף יצא לבקר בזירת האירוע. דו"ח סיכום ראשוני של התחקיר הושלם תוך שבוע מיום האירוע, בתאריך 1.6.93. מאוחר יותר הושלם דו"ח סיכום, שהינו הדו"ח המפורט והמלא שהכין הצוות.

4. בדו"חות נכתב כי למרות המאמצים לשחזר את האירוע לא ניתן לקבוע בוודאות מה גרם לירי הראשון ש"הצית" אותו. צוות התחקיר קבע כי ניתן להגיע לתיאור מלא של ההתרחשויות עד לאותה שניה שבה נפתחה האש מכיוונו של כוח אסף, וכן לתיאור ההתרחשויות שלאחר מכן, אך לא לסיבה שהביאה לעצם הפתיחה באש. זאת, בעיקר בשל העובדה שהאנשים שיכלו לשפוך אור על נסיבות הפתיחה באש אינם עוד, למרבה הצער, בין החיים. הצוות הניח כי הסיבות האפשריות לפתיחה באש "נמצאות בתחומם של תהליכי החבירה, הוראות פתיחה באש, הגורם האנושי או צירוף כלשהו ביניהם".

צוות התחקיר הצביע על מספר ליקויים שהתגלו באירוע: הנקודה שנבחרה להתמקמות כוח אסף לא היתה אותה נקודה שסוכם עליה בתדרוך בין מפקד הגדוד למפקד הפלוגה ואחר-כך בין מפקד הפלוגה לסגן עזרא ז"ל; לא נשמר קשר עין בין הכוח המשני לכוח העיקרי בזמן המארב; בתהליך החבירה התקדם כוח עזרא לעבר כוח אסף ללא יצירת קשר עין עם כוח אסף, וסגן עזרא ז"ל לא עידכן את החיילים בכוח שלו לגבי מיקומו של כוח אסף ביחס אליהם; סג"מ אסף לא מיקם עצמו בכיוון ההגעה של הכוח המגיע; החיילים מכוח אסף, שפתחו ראשונים באש, לא הקפידו על נוהל עצירת חשוד. כמו כן נקבע כי שלב החבירה לא נתפס כשלב בעייתי המצריך תשומת לב מיוחדת, וזאת הן בשלב ההכנות למארב והן בזמן המארב עצמו.

יחד עם זאת נקבע כי נוהל הקרב לקראת המארב בוצע במלואו וכי לא היו גילויי רשלנות והזנחה בשלב ההכנות למארב או במהלך ביצועו.

בפרק הלקחים והמסקנות של דו"חות התחקיר הוצע למסד הנחיות הנוגעות לשלב החבירה במארבים, תוך מתן דגש על אימות קשר, ראיה ושמיעה בין הכוחות. הוצע למסד הנחיות הנוגעות לנוהלי פתיחה באש ולנוהל עצירת חשוד בזמן תעסוקה מבצעית בכלל, ובזמן מארבים בפרט. כמו כן ניתנו על-ידי הצוות הנחיות הנוגעות לכתיבת חומר הדרכה, לתירגולות ולאימונים, וללימוד האירוע במסגרות ההדרכה השונות.

הן בדו"ח הראשוני והן בדו"ח המסכם לא הומלץ לפתוח בחקירה פלילית או בהליך משמעתי כנגד מי מהמעורבים באירוע.

5. עם קבלת הדו"ח הראשוני אצל הרמטכ"ל, העביר הרמטכ"ל באופן מיידי דגשים בכתב בנושא יישום לקחי האירוע לסגן הרמטכ"ל, לאלוף פיקוד הצפון ולמפקד חילות השדה, והורה לקיים מפגש מיוחד בנושא בהקדם. מפגש שכזה נערך שלושה ימים לאחר מכן, בתאריך 4.6.93, והשתתפו בו מירב גורמי הפיקוד וההדרכה במערך החי"ר וביניהם קצין צנחנים ראשי, מפקדי חטיבות חילות השדה בצה"ל, מפקד בית-הספר לקצינים, ומפקד בית-הספר למכ"ים. שתי חוברות תורת לחימה, שבהן הוטמעו לקחי האירוע, הופקו על ידי חטיבת תורה ואימונים במפקדת חילות השדה - האחת בחודש יולי 1993 בשם "נוהל זיהוי וחבירה בין כוחות", והשנייה בחודש אוקטובר אותה שנה, בשם "מארבי בטן". החוברות הופצו לחטיבות השדה בצה"ל, בסדיר ובמילואים, לבסיסי הדרכה ואימונים ולקציני בטיחות פיקודיים. האירוע נלמד בקורסי מ"כים וקורסי קצינים, וכן בהדרכות בטיחות שעורכת מפקדת חילות השדה למפקדים.

במקביל לפעולות יישום מסקנות התחקיר המבצעי ביחידות צה"ל, בחן הפרקליט הצבאי הראשי (להלן: הפצ"ר) את ממצאי התחקיר ומסקנותיו, כמתחייב מפקודת המטכ"ל, ושקל האם יש מקום להורות על פתיחה בחקירת מצ"ח. בחודש אוגוסט 1993 החליט הפצ"ר כי אין הצדקה להורות על פתיחה בחקירת מצ"ח. למסקנה דומה הגיע גם אלוף פיקוד הצפון לאחר שעיין אף הוא בממצאי התחקיר, כמתחייב מפקודת המטכ"ל.


המגעים בין העותרים ורשויות הצבא

6. למחרת היום בו הוגש דו"ח הסיכום הראשוני, ביקר האלוף יאיר בביתם של העותרים והציג בפניהם את הדו"ח, אך לא הותיר עותק ממנו בידיהם. עותק זה הגיע לידיהם רק לאחר שהגישו בקשה רשמית לרשויות הצבא.

לאחר שהעותרים קיבלו את עותק דו"ח הסיכום הראשוני, ביקשו הם לעיין גם בדו"ח הסיכום המלא שהוציא צוות התחקיר. כמו כן ביקשו העותרים מרשויות הצבא כי יינתן להם לעיין בחומר הגלם שנאסף על-ידי צוות התחקיר, הכולל גם את עדויות החיילים והמפקדים שהשתתפו בתחקיר. לאחר מגעים שנמשכו על-פני זמן רב, נאות הפצ"ר בחודש אפריל 1994 להעמיד את דו"ח הסיכום המלא, להוציא פרטים חסויים בשל ביטחון שדה, לעיון העותרים. הפצ"ר לא נענה לבקשת העותרים לעיין בחומר הגלם של התחקיר, כיוון שלדבריו הדבר עורר בעיה עקרונית הנובעת מן החשש כי חשיפת העדויות הנגבות בתחקיר מבצעי תיפגע בשיתוף הפעולה של המשתתפים בתחקיר.

7. לאחר שעיינו גם בדו"ח הסיכום המלא, פנו העותרים אל הפצ"ר באמצעות בא כוחם, בתאריך 23.6.94, בדרישה לפתוח בחקירה פלילית או, למיצער, לנקוט באמצעים פיקודיים כנגד גורמים שונים שהיו מעורבים באירוע. זאת, בשל חשש להתרשלויות חמורות אשר עלה, לטענתם, מן הדו"ח. העותרים חזרו גם על דרישתם לקבל לידיהם את חומר הגלם של התחקיר. בתאריך 23.10.94 ענה הפצ"ר לבא כוח העותרים בזו הלשון:

בעקבות מכתבך פניתי לראש אכ"א, מי שעמד בראש הצוות שערך את התחקיר בנדון, על מנת לקבל התייחסותו לטענותיך. בהתייחסותו ציין ראש אכ"א כי תחקיר מבצעי נועד מעצם טיבו להפיק לקחים. גם בפעולות המבצעיות המוצלחות ביותר, תחקיר שיערך יגלה ליקויים... תחקיר ממצה אכן מגלה בדרך כלל טעויות בשיקול דעת וליקויים. גם במקרה שבפנינו נתגלו תקלות במישור המקצועי שהינן בבחינת "חוכמה שלאחר המעשה", אולם לא נתגלו התרשלויות, כאלה שבגינן ניתן להפנות אצבע מאשימה כדבריך כלפי הגורמים הפיקודיים (מ"פ, מג "ד, מח"ט).

בהמשך המכתב פירט הפצ"ר את התייחסותו הפרטנית של האלוף יאיר לכל אחת מטענות העותרים בדבר התרשלויות העולות מהתחקיר. בסיום מכתבו הוא כתב:

לאור ההסברים כפי שפורטו לעיל, אין אני מוצא לנכון לשנות ממסקנותי הקודמות, לפיהן נוכח העובדה כי לא ניתן להצביע על גורם כלשהו אשר התרשל התרשלות המצדיקה פתיחה בחקירה ועקב מותם של חלק מהחיילים המעורבים, דבר שלא מאפשר חקר האמת עד תומה, אין מקום להורות על פתיחת חקירה פלילית, ודאי שלא להעמיד לדין מאן דהוא. כידוע לך נקיטת הליכים פיקודיים אינה בתחום סמכותי, מה גם שאינני רואה סיבה לנקיטת הליכים כאלה.

[ההדגשה במקור.]

8. כחלוף שנה וחצי, בתאריך 21.4.96, לאחר מגעים של העותרים עם גורמים נוספים בצבא ומחוצה לו, שלח בא-כוחם של העותרים מכתב לפצ"ר, שבינתיים התחלף, ובו התבקש הפצ"ר לשקול שוב את עמדתו בבקשת העותרים לקבל לידיהם את חומר הגלם של התחקיר ובבקשתם לפתוח בחקירה נוספת של האירוע. לבקשה זו צורפה חוות-דעת מקצועית לגבי דו"חות התחקיר, שערך לבקשת העותרים אל"מ (מיל') משה גבעתי. הפצ"ר השיב כי הורה להעביר את חומר החקירה, בצירוף חוות-הדעת של אל"מ גבעתי, לגורם צבאי בכיר (קצין צנחנים ראשי), על-מנת שזה יחווה את דעתו בנוגע לבקשתם. בתאריך 4.9.96, לאחר שפנו לפצ"ר מספר פעמים בבקשה לזרז את תשובתו, הוגשה עתירה זו. יום לאחר מכן, בתאריך 5.9.96, נתן הפצ"ר את תשובתו. וכך כתב:

עיון בחוות דעתו של קצין צנחנים ראשי אינו מגלה נושאים שיש הצדקה לבדקם במסגרת חקירת מצ"ח - בשים לב למסקנות צוות הבדיקה. יש ליחס בהיבט זה משקל גם לזמן הרב שחלף למן התקרית. אשר לחוות דעתו של אל"מ (מיל') גבעתי עליה ביקשת להסתמך - לא מצאנו כי יש בה הצדקה לפתיחה בחקירת מצ"ח, והדברים מבוססים גם על חוות דעתו האמורה של הקצין הבכיר ועל התייחסותו של האלוף יאיר לטענות דומות שהועלו בעבר.


העתירה

9. במקורה היו לעתירה שני ראשים. בראש הראשון ביקשו העותרים כי המשיבים "ימציאו לידיהם את כל הראיות והממצאים שאסף [צוות התחקיר] ובכלל זה את העדויות וההקלטות". בראש השני של עתירתם ביקשו העותרים כי המשיבים יורו על "פתיחת חקירת נסיבות התרחשותו של האסון המבצעי שהתרחש בלבנון ביום 24 במאי 1993". בענין זה הדגישו העותרים כי אין הם מבקשים עוד כי תיפתח חקירה פלילית, וכי לדידם די בהקמת ועדת חקירה לפי סעיף 537 לחש"צ.

10. בפתח הדיון בעתירה, הוסכם כי חומר החקירה יועמד לרשותו של האלוף (מיל ') בן-ציון פרחי, ולאחר מכן יוכלו העותרים להציג לו שאלות. בתוך כך גם העבירו המשיבים לידי העותרים מפות, תרשימים וצילומי אויר שנערכו במהלך התחקיר המבצעי ושלא היתה מניעה מבחינת המשיבים למסרם.

העותרים היפנו לאלוף פרחי שאלות מפורטות, וזה הגיש להם את תשובותיו בתאריך 29.11.97. התשובות נסמכו על חומר הגלם של התחקיר, אשר כלל גם את תמליל העדויות שהוקלטו, וכן על שיחות ובירורים שקיים האלוף פרחי מיוזמתו, ולבקשת העותרים, עם גורמים שונים שהיו מעורבים באירוע ובתחקורו לאחר מכן.

בתאריך 9.12.97 הוגשה לבית-המשפט הודעת העותרים לנוכח תשובות האלוף פרחי. וכך, בין השאר, נכתב בהודעה:

לנוכח התרשמותם של העותרים כי אין בחומר שהועבר על-ידי המשיבים לידי האלוף ב. פרחי, הנחזה להיות כל חומר התחקיר המצוי בידי המשיבים, בכדי להבהיר את כל הטעון הבהרה בקשר עם מותו של דביר ז"ל, אין הם עומדים עוד על ... קבלת ממצאי התחקיר במלואם... העותרים עומדים על עתירתם העיקרית כי בית-משפט נכבד זה יורה למשיבים למנות ועדת חקירה לבדיקת נסיבות התרחשות האסון המבצעי.

[ההדגשה הוספה.]

.11 העותרים צמצמו אם כן את עתירתם לראש השני לעתירה וכך היא עומדת להכרעתנו.

לעותרים שתי טענות חלופיות. טענתם הראשונה היא כי קיימת חובה משפטית להקים ועדת חקירה לחקירת האירוע, וזאת מכוח הוראת פיקוד עליון 5.0201 (להלן: הוראת הפיקוד העליון), הקובעת בסעיף ג(2)(א) שלה חובה להקים ועדת חקירה בכל מקרה שבו נפצע חייל "שלא בקרב". בעניין זה מפרשים העותרים את המילים "שלא בקרב" כמציינות פציעה שלא מאש האויב, אף אם התרחשה בעת פעילות מבצעית. לפיכך עמדתם היא שפציעה במהלך פעילות מבצעית כתוצאה מאש כוחותינו מחייבת הקמת ועדת חקירה.

לחלופין נטען כי, אף אם לא קיימת חובה כזו מכוח הפקודות, הרי שלאור מגבלותיו של התחקיר המבצעי, ההחלטה להסתפק בו לצורך חקירת אירוע כה קשה, ולא להקים במקביל גם ועדת חקירה, הינה בלתי סבירה באופן קיצוני.


החובה להקים ועדת חקירה לחקירת האירוע

12. סעיף 537 לחש"צ קובע:

שר הבטחון, וכן הרמטכ"ל, רשאי למנות ועדת חקירה לשם חקירת כל ענין הנוגע לצבא, והיא מוסמכת להזמין עדים ולגבות עדויות בשבועה או ללא שבועה. ועדת חקירה יכול שתהיה מורכבת מקצין אחד.

סעיף 540 לחש"צ קובע:

הרמטכ"ל רשאי, מזמן לזמן, לאצול למפקד אחר מסמכויותיו לפי חוק זה...

מכאן, שלרמטכ"ל ולמי שהרמטכ"ל אצל לו מסמכותו, קיימת סמכות להורות על הקמת ועדת חקירה בכל ענין הנוגע לצבא, ובכלל זה בענין האירוע נשוא העתירה. אך השאלה היא אם חלה חובה להקים ועדת חקירה בנוגע לאירוע.

13. אין מחלוקת כי פקודת המטכ"ל חלה בענייננו. כאמור, סעיף 60 לפקודת המטכ"ל קובע, בין השאר, כי:

...חייל, שמת או שנפצע כתוצאה מתאונת דרכים או מתקלה, שאירעו במהלך פעילות מבצעית - ייחקרו נסיבות המקרה בתחקיר מבצעי.

[ההדגשה הוספה.]

ואולם, העותרים טוענים כאמור כי בעניינו חל גם סעיף ג(2)(א) להוראת הפיקוד העליון, שבו נקבע:

ג. מינוי ועדת חקירה

1 ...

2. במקרים המפורטים להלן תהיה רשות ממנה חייבת למנות ועדת חקירה המורכבת מאיש אחד לפחות:

(א) בכל מקרה של פציעה שלא בקרב של חייל או של פציעת גדנ"עי תוך כדי עבודה או שירות בגדנ"ע בצבא ההגנה לישראל או של פציעת שוחר עקב לימודיו בבית ספר קדם צבאי או תוך כדי אימונים בצבא ההגנה לישראל שכתוצאה ממנה נשלל כושר עבודתם לשבוע ימים או יותר.

...

12. על אף האמור בסעיפי משנה 1 ו-2 לעיל, רשאי הרמטכ"ל להורות כי לא תמונה ועדת חקירה במקרים בהם סבור הרמטכ"ל כי מינוי ועדת חקירה הוא בלתי רצוי או מיותר.

[ההדגשות הוספו.]

14. מצירופן יחד של שתי ההוראות שצוטטו לעיל, עולה כי תכליתן הינה ליצור שני מסלולי חקירה שונים החלים בשני מצבים נפרדים: פקודת המטכ"ל חלה על אירועים שהתרחשו במהלך פעילות מבצעית, והיא מייעדת להם את אופן החקירה המותאם להם - התחקיר המבצעי. ואילו הוראת הפיקוד העליון חלה על אירועים שהתרחשו במהלך פעילות השיגרה של הצבא - לרבות פעולות אימונים - תוך שהיא מייעדת להם את שיטת החקירה של ועדת חקירה.

מסקנה זו ניתנת להילמד מסוג המצבים הנוספים המנויים בסעיף ג(2)(א) להוראת הפיקוד העליון: פציעת גדנ"עי תוך שירותו בצה"ל ופציעת שוחר עקב לימודיו. ניתן להסיקה גם מן המקרים הנוספים שבהם מוטלת בהוראת הפיקוד העליון חובת הקמה של ועדת חקירה, כגון: התרשלות בשמירת כספי הצבא (סעיף ג(2)(ז)) וטיפול בדואר צבאי בניגוד להוראות (סעיף ג(2)(ח)). כל אותם מצבים עוסקים, כאמור, בפעילות השיגרה של הצבא, והם שונים באופן מובהק מן האירוע נשוא עתירה זו, בו היה מדובר בפעילות מבצעית בשטח עוין, ובקרב של ממש שהתנהל בין שני כוחות.

15. אכן, שני אופני החקירה השונים תואמים לייעודים שלשמם הוגדרו. קיים הבדל ניכר בין פעילות מבצעית לפעילות אחרת. אופי הפעילות ומערכת האילוצים והנסיבות הקיימים בעת פעילות מבצעית שונים במידה משמעותית מבעת פעילות שיגרתית. השוו ע/177/79 סגן אבי נ' התובע הצבאי הראשי; בג"צ 4550/94 אישה נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד מט(859 (5, בע' 869-868. הבדל זה בא איפוא לידי ביטוי גם בצורת החקירה המותאמת לפעילות מבצעית, לעומת צורות חקירה אחרות. תחקיר מבצעי הינו ככלל הדרך המתאימה לחקירת אירוע שהתרחש במהלך פעילות מבצעית. הוא נערך, בדרך כלל, על-ידי גורמים מקצועיים הקרובים לנעשה בשטח, ומצויים בפעילות המבצעית. הוא מתרחש מיד בסמוך לאירוע, כשהאירוע עדיין טרי בזכרונם של המשתתפים בתחקיר. הוא נעשה באופן בלתי-אמצעי ובלתי-מסורבל. הוא מהווה חלק אינטגרלי ממכלול הפעולה המבצעית והוא מושרש היטב בתוך ההוויה המבצעית הצה"לית מאז ראשית קיומו של צה"ל.

16. מכלל האמור לעיל עולה איפוא כי אין לקבל את פרשנות העותרים, לפיה הוראת הפיקוד העליון מטילה חובה להקים ועדת חקירה בכל אירוע פציעה שהתרחש שלא מאש האויב. שכן, המילים "שלא בקרב" בהוראת הפיקוד העליון באות לציין פעילות שגרתית באופן כללי, ומוציאות מתחולתן אירועים שהתרחשו במהלך פעילות מבצעית, ובכלל זה אף היפגעות של חיילים, לרבות כזו שלא נגרמה באופן ישיר מאש האויב. כאמור, המסלול המתאים לחקירתם של מקרים כאלה יהיה בדרך כלל התחקיר המבצעי, כפי שקבוע בפקודת המטכ"ל.

אמנם, כאמור, רשויות הצבא מוסמכות להחליט על חקירת פעילות מבצעית בדרך של הקמת ועדת חקירה, אלא שלגבי פעילות זו לא מצויה חובה לעשות כן.

מכל מקום, אף לשיטתם של העותרים, הרי שסעיף ג(12) להוראת הפיקוד העליון עצמה, מסמיך את הרמטכ"ל להחליט שלא למנות ועדת חקירה אם הוא סבור שהדבר בלתי-רצוי או מיותר.


שיקול-דעת רשויות הצבא

17. אין גם לקבל את טענת העותרים כנגד סבירות החלטת רשויות הצבא שלא לחקור את האירוע על-ידי ועדת חקירה, במקביל לחקירתו בתחקיר מבצעי.

כעולה מעובדות המקרה, התחקיר בוצע ברמה הפיקודית הגבוהה ביותר. בראשו עמד אלוף, שהיה בעבר מפקד חטיבת הצנחנים - החטיבה שבמסגרתה התרחש האירוע - והשתתפו בו שני קצינים בכירים נוספים בדרגת אלוף משנה. צוות התחקיר לא הוגבל בזמן או בהיקף הבדיקה. לפי הנתונים שהובאו בפנינו לא ניתן להצביע על התרשלות בביצוע התחקיר או על חלקיות הבדיקה. נהפוך הוא, מן הנתונים שהובאו בפנינו עולה תמונה ברורה של ניסיון כן ורציני לברר את מירב העובדות ולהפיק את הלקחים הנדרשים. אנשי צוות התחקיר תחקרו את כל המעורבים באירוע עד לדרגת מפקדת החטיבה ומפקדת חילות השדה, וביקרו בזירת האירוע. נערכו תצלומי אוויר ותרשימים סכימתיים של האירוע ונבדקו נהלים ופקודות ברמה מפורטת. גם מן ההמלצות והלקחים של התחקיר המבצעי עולה כי הוא לא נעשה במטרה להתרכז באספקט צר זה או אחר של האירוע, אלא התייחס לכל ההיבטים של האירוע. כך, למשל, ניתנו המלצות הנוגעות לנוהל ביצוע המארב, להוראות פתיחה באש, לאימונים לקראת יציאה למארב, לעדכון אוגדני נהלים, ולניהול אוגדני תחקירים. וכן בנוגע לליקויים שנתגלו במהלך הבדיקה ושאינם קשורים בהכרח לאירוע, כגון: ליקויים בניהול יומן מבצעים בפלוגה ובביצוע תורנות קציני חמ"ל. תוצאות התחקיר קיבלו התייחסות מירבית, כך, למשל, מייד לאחר הגשת הדו"ח הראשוני, נערך מפגש בהשתתפות הרמטכ"ל והגורמים הבכירים ביותר בצה"ל, ובעקבות המלצות הדו"ח הופקו שתי חוברות תורת לחימה בנוגע למארבים, והאירוע נלמד בבתי-ספר לפיקוד ברמות שונות.

18. לא זו אף זו, בעקבות פניותיהם של העותרים נבחן התחקיר שוב על-ידי מספר גורמים, שחיוו את דעתם עליו, ואף הוסיפו בירורים משלהם להשלמת התמונה. כאמור, התחקיר נבחן בפעם הראשונה על-ידי הפצ"ר ואלוף פיקוד הצפון שהחליטו כי אין צורך בחקירת מצ"ח בעקבותיו. הפצ"ר בחן שוב את חומר התחקיר לאחר שהעותרים הגישו לו את השגותיהם בנוגע אליו. הוא היפנה את ההשגות לאלוף שעמד בראש צוות התחקיר, וזה השיב עליהן באופן מפורט. כעבור פרק זמן מסויים, כאשר העותרים הגישו שוב בקשה לחקור את האירוע, נבחן התחקיר פעם נוספת, וכן נבחנו השגותיו של אל"מ גבעתי, הפעם על-ידי פצ"ר אחר ועל-ידי קצין צנחנים ראשי. האלוף פרחי גם הוא עיין בחומר התחקיר ואף נפגש עם עורכי התחקיר ועם גורמים שונים שהיו מעורבים באירוע ותיחקר אותם שוב בכדי לענות על השאלות שהציבו בפניו העותרים. כל הגורמים שנדרשה חוות -דעתם הצביעו על-כך שהתחקיר נערך בצורה יסודית ומקיפה ועל-כך שלא נוצר צורך בחקירה נוספת של האירוע.

בהתחשב בהיקף וביסודיות התחקיר המבצעי שנערך, אין לומר איפוא כי ההימנעות מלהקים במקביל גם ועדת חקירה, הייתה בלתי סבירה.

19. במיוחד נכונים הדברים היום, לאחר שחלפו למעלה מחמש שנים מיום האירוע, ובעקבות הבירורים הנוספים ותשובותיו של האלוף פרחי. קשה להניח כי ניתן יהיה למצוא כיום ממצאים נוספים משמעותיים אשר טרם התבררו ושמצדיקים הקמת ועדת חקירה. לכך מצטרפת העובדה המצערת, עליה הצביעו כול הגורמים השונים שבדקו את דו"ח התחקיר, כי מותם של ארבעה מהחיילים המעורבים באירוע, ובכללם החיילים שפתחו באש ומפקד הכוח, עלול להותיר סימני שאלה שלא ניתן יהיה להשיב עליהם לעולם.

אמנם, יתכנו מקרים בהם ועדת חקירה תאפשר בירורם של ממצאים חדשים גם בחלוף פרק זמן רב מאז התרחשות האירוע שאותו היא חוקרת, ואף לאחר שהאירוע נחקר כבר בעבר. אך בעובדה זו בלבד, אין די בכדי להפוך את שיקול-הדעת של רשויות הצבא שלא להקים ועדת חקירה לבלתי סביר, מקום שהחקירה שבוצעה נערכה כראוי ומקום שלא התעוררו נסיבות חדשות המעידות על צורך מחודש בחקירה. בעניין זה יש לציין גם את הצורך בסופיות החקירה. יחד עם החשיבות לחקור אירועים קשים עד תומם על מנת שלא יחזרו, קיימת גם החשיבות במיצוי החקירה ובסופיותה על מנת להתפנות לאתגרים העתידיים העומדים בפני הצבא.


סיום

20. העותרים הפקידו בידי צה"ל את היקר להם מכל - את בנם - והוא לא שב. עומדת להם זכות מוסרית ומשפטית לדרוש כי מותו ייחקר בצורה ממצה ומקיפה. זכות זו נובעת מן האחריות של צה"ל לשלום חייליו. עומדת לעותרים גם הזכות לקבל את הפרטים המצויים בידי צה"ל, ככל שהדבר ניתן במסגרת מגבלות ביטחון שדה, אודות קורות בנם בשעותיו האחרונות. בעניינים אלה, באים הם לרשויות הצבא לא בחסד כי אם בזכות. יש להצר על-כך אם מאן דהוא ברשויות הצבא לא ראה כך את פני הדברים. יש להצר על כך שחלק מהמידע שהיה מצוי ברשות הצבא, ושהצבא היה נכון בסופו של דבר להראותו לעותרים, לא הגיע לידיהם אלא לאחר פניות רבות מצידם. יתכן כי לו היה חומר זה מגיע לעותרים מלכתחילה, לא היה מתעורר אצלם החשד בדבר חקירה בלתי-ראויה, ועתירה זו היתה נמנעת.

אך מזכויות אלה לא נובעת זכותם של העותרים לקבל את הסעד אותו הם מבקשים בעתירה זו. השתכנענו כי בנוסף לתחקיר המבצעי המקיף שנערך, לא קמה חובה להקים ועדת חקירה, לבירור נסיבות האירוע הקשה בו מצא בנם של העותרים את מותו, וכי לא נפל פגם בשיקול הדעת של רשויות הצבא שעה שלא מינו ועדת חקירה שכזו. בנסיבות אלה, אין אנו יכולים, לצערנו, לספק לעותרים את מבוקשם.




הנשיא א' ברק


אני מסכים.




השופט מ' חשין


אני מסכים.



הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת דורנר.

ניתן היום, א' באלול תשנ"ח (23.8.98).