|
פ ס ק - ד י ן
הנשיא מ' שמגר
1. הערעור שבפנינו מעורר שאלה משפטית אחת ויחידה, והיא האם ההסמכה שיש למשיבה, על פי האמור בתקנונה, לפעול להוצאת חבר מהאגודה "אם נמצא חייב, על ידי בית משפט מוסמך בעבירה פלילית שביסודה אי יושר" (סעיף 12(א)(2) לתקנון), כולל גם הרשעה בבית דין צבאי בעבירה צבאית.
2. ואלה העובדות הצריכות לענייננו:
המערער הוא חבר במשיבה. הוא הועמד לדין על עבירה בניגוד לסעיף 77(א)(2) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (הוצאת רכוש מרשות הצבא), על כך ש -
"בהיותו חייל בשירות מילואים פעיל בצה"ל, במספר הזדמנויות במועדים בלתי ידועים במהלך שירותו בין 14.1.87 עד 9.2.87, או סמוך לכך, במדור תקציבים במרכז ציוד 6560 הוציא ביודעין ושלא כדין רכוש צבאי מרשות הצבא, דהיינו הוציא מרשות הצבא כ-85 פנקסים של תלושי נקודות לציוד אישי לחיילים בשירות קבע (באמצעותם ניתן לרכוש ציוד בחנויות השק"ם) שערכם 25,000 ש"ח, ונטלם לרשותו".
המערער הורשע על ידי בית הדין הצבאי על פי הודאתו ונגזרו לו 15 חודשי מאסר, מתוכם שלושה לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי, וכן קנס בסכום של 1,500 ש"ח.
הנהלת המשיבה מסרה למערער הודעה כי הוחלט להציע לאסיפת המורשים של האגודה להוציאו מהאגודה על פי סעיפים 12(א)(2)ו-12(א)(6) של תקנון האגודה. ההחלטה התקבלה על יסוד האמור בפסק הדין של בית הדין הצבאי.
בגזר-הדין נאמר, בין השאר, כך:
"אין לנו אלא להביע שאט נפש לנוכח מעשיו המכוערים של נאשם, גם אם מדובר היה בפיתוי שנבע מכך שאי סדר רב אפיין את חלוקת אותן הנקודות, עדיין אין בזאת כדי להצדיק את חמדנותו ומעילת האמון הקשה מצידו".
המערער פנה לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה, בה עתר ל"צו האוסר על המשיבה להוציא את המבקש מהאגודה על פי תקנון האגודה סעיף 12(א)(2)". נדגיש, עילת ההרחקה מן האגודה על יסוד סעיף 12(א)(6) לתקנון לא הועמדה למבחן שיפוטי.
בית משפט קמא קבע, בהסתמכו על ע"פ 741/83, גדרון נ. מדינת ישראל, פד"י ל"ח(698 ,(2, כי "בית משפט" בתקנון המשיבה כולל גם בית דין צבאי.
"סבור אני כי יש לקרא את הדיבור 'בית משפט' בתקנון, ככולל כל ערכאה שיפוטית בעלת סמכות עונשית על פי דין, ואין נפקא מיניה בכך שהערכאה הצבאית קרויה 'בית דין' ולא 'בית-משפט'".
| |
|
עוד נקבע כי העבירה בגינה הורשע המערער, אין לה אופי צבאי מיוחד. זוהי עבירה רגילה מסוג העבירות נגד הרכוש, ומשום כך זוהי "עבירה פלילית", כמשמעותה בתקנון המשיבה.
אשר לתנאי כי ביסוד העבירה, עילת ההרחקה, היה אי יושר - זה הונח כמתקיים בענייננו, ובצדק.
על כך הערעור שבפנינו.
3. אף אני סבור כי המונח "בית משפט" בתקנון האגודה כולל גם בית-דין צבאי. מערכת השיפוט הצבאית איננה מערכת שיפוט משמעתית-פנימית, אלא בית משפט בן סמך של מערכת השיפוט הישראלית. מערכת השיפוט הצבאית היא מערכת שיפוט פלילית ספציאלית, בעלת סמכות מקבילה למערכת השיפוט הרגילה בעניינים פליליים, ובנסיבות מסויימות אף רחבה ממנה, כאמור בסעיפים 14ו-15 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, אשר חלה על קבוצות אוכלוסיה מסויימות עקב כפיפותן בזמן נתון לשיפוט הצבאי. המונח "עבירה צבאית" אינו מתייחס למרכיביה ואופייה של עבירה על פי הגדרתה אלא למקומה של העבירה בחלק ב' לחוק. שם נכללו עבירות משמעתיות וגם עבירות פליליות אשר להן זיקה מיוחדת לשירות הצבאי, כגון בגידה ועבירות רכוש (ראה גם סעיפים 75ו-111 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955).
לא למותר לשוב ולפנות לדברי כב' השופט זילברג בעמ"מ 8/57, עו"ד פלוני נ. יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פד"י ט', 900, בעמ' 908:
"אשר לשאלה הראשונה, מסכים אני בהחלט לדעתו של חברי המלומד, ממלא מקום הנשיא, השופט חשין, כי המונח 'בית משפט' בתקנה 42(א)(5) כולל גם בית דין צבאי. אוסיף ואומר, כי לי נראית דעה זו כל כך ברורה וגלויה ופשוטה ומוכרחת, עד שאין אני מתאר לעצמי כי יכול מישהו לחלוק עליה, ולסבור ברצינות כי אין הדבר כן. יהא אשר יהא מובנו של המונח ההוא בכל מקום אחר ובכל הקשר אחר, הרי כאן הוא, ללא שמץ של ספק, כולל גם את בית הדין הצבאי. תקנה 42(א)(5) מדברת בעדה, ואינה זקוקה לכל ראיה חיצונית. מטרת התקנה היא, כנראה בעליל, לשמור על טהרת מקצוע עריכת-הדין, שלא יסתננו לתוכו בעלי נטיות פליליות... ואם זו היא המטרה, ובחינת האופי היא העיקר - מאי נפקא מינה היכן נתגלה אפיו של האיש, בבית משפט אזרחי או בבית הדין הצבאי?! ברור, איפוא, כי 'בית המשפט' האמור בתקנה 42(א)(5) משמעותו היא: כל פורום שיפוטי שהינו בעל סמכות להרשיע אדם בעבירה פלילית, והיוצא מזה הוא, כי המערער לא דיבר אמת בהצהירו, כי לא הורשע בבית משפט בעבירה שיש בה משום קלון כנ"ל".
כך הוא הדבר בענייננו. מעשהו של המערער מוגדר כעבירה צבאית בשל כך שהעבירה כלולה בחלק ב' לחוק, אך מהותה ויסודותיה הם של עבירה פלילית, אשר אופייה המיוחד נובע ממהותו של הרכוש לגביו היא מבוצעת. הכללתה של העבירה בחוק הצבאי באה לבטא את ההגנה המיוחדת הניתנת לרכוש צבאי, אך אינה משנה מן האופי הפלילי כפשוטו על מעשה שליחת היד ברכוש. משמע, הוצאת רכוש מרכוש הצבא נחשבת אמנם כ"עבירה צבאית", אך אין בכך כדי לשלול את אופייה הפלילי כעבירה נגד הרכוש.
| |
|
כאן אנו באים לענין השני שמעלה ערעור זה: "עבירה צבאית" ו"עבירה פלילית" אינם מושגים המוציאים זה את זה. רבות הן העבירות הצבאיות המוגדרות בחלק ב' של חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, שהן גם עבירות פליליות לפי טיבן, והעבירה בה הורשע המערער בכלל זה.
בדברי ההסבר להצעת חוק השיפוט הצבאי נאמר לענין זה (הצ"ח תשי"ד, בעמ' :(202
"העבירות הצבאיות המפורטות ברשימה האמורה הן משני סוגים:
א) מעשים אשר צרכי הבטחון והצבא מחייבים לראותם כעבירות פליליות, אף אם אינם כך על פי הדין הכללי;
ב) מעשים שהם אמנם בני עונשין גם לפי הדין הכללי, אלא שיש צורך לכלול אותם ברשימה מחמת שנוסף יסוד כל שהוא ליסודות העבירה, או מחמת שהוחמר עונשם בצבא, או בגלל צרכי משמעת אחרים".
סיכומו של דבר, קמה העילה להרחקתו של המערער משורות המשיבה, שכן הוא "נמצא חייב על ידי בית משפט מוסמך בעבירה פלילית שביסודה אי-יושר".
אשר על כן, דעתי היא כי יש לדחות את הערעור.
המערער יישא בהוצאותיה של המשיבה בלווית הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל בסכום של 2,000 שקלים חדשים.
השופט מ. בייסקי
אני מסכים.
השופט א. גולדברג
אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.
ניתן היום, כ"ו שבט התשמ"ח (14.2.88).
| |