יונתן בן ארצי נגד 1. שר הביטחון בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק [29.5.02, 29.05.02] | |
לפני השופטים ת' אור, מ' חשין, א' גרוניס עו"ד אורי קידר - בשם העותר פ ס ק - ד י ן | |
השופט מ' חשין כהוראת סעיף העותר שלפנינו, יונתן בן ארצי, נקרא להתייצב עניינו של העותר עלה איפוא פעם שלישית לפני הוועדה. לאחר שמיעת העותר ובא-כוחו, ולאחר קבלת ראיות אלו ואחרות שהוגשו לה, החליטה הוועדה בהחלטה מנומקת כי אין לקבל את בקשתו של העותר לפטור מטעמי מצפון. על פי קביעת הוועדה "העומד בבסיס טענותיו של יונתן אינו פציפיזם המצדיק הענקת פטור העתירה שלפנינו, עתירה ארוכה ומקיפה היא ביותר. אין טענה שיכול היה בא -כוח העותר להעלות ולא העלה, ומעטות הן האסמכתאות שיכול היה בא-כוח העותר להביא ולא הביא. נעמוד עתה על עיקרי טענותיו של בא-כוח העותר ונאמר מילים אחדות על כל אחת ואחת מהן. טענתו הראשה של בא-כוח העותר הייתה זו, שהחלטתה של הוועדה אינה החלטה ראויה; כי אין היא מיוסדת כהלכה על | |
סרבנות מצפון הינה עניין סובייקטיבי טהור - עניין שבלב - וידענו זה מכבר כי רק האלוהים יראה ללבב בעוד אשר האדם יראה אך לעיניים. אכן, מלאכת הסקת מסקנה כי פלוני מבקש פטור שקלנו את טיעוני העותר - טיעונים שבכתב וטיעונים שהשמיענו בא-כוחו על פה - ולא שוכנענו כי החלטת הוועדה החלטה מוטעית היא כדי כך שנהפכנה על פיה. אפשר אנו היינו יכולים להגיע למסקנה אחרת מן המסקנה שהוועדה הגיעה אליה, ואולם לא זו השאלה שעלינו להכריע בה. השאלה שלפנינו היא, אם יצאה שגגה מלפני הוועדה, ואם ראויה היא החלטתה כי נבטלנה. על כך נאמר, כי לא נמצאה לנו אותה שגגה שבא-כוח העותר ניסה בכל כוחו לשכנענו בקיומה. בסוף כל הסופות, שני כוחות הם המושכים משני עברים - האחד לכיוונו של העותר האחר לכיוון הנגדי - ולא נוכל לומר כי הוועדה שגתה בהחליטה כי לא סרבנות מצפון פציפיסטית טהורה היא המניעה את העותר בבקשתו לפטור מחובת בא-כוח העותר הוסיף וטען בהקשר זה כי ועדת הפטור מטעמי מצפון אינה נענית אף פעם לבקשות המובאות בפניה, ועל כך העיר בא-כוח המשיב כי למיצער שלוש פעמים קבעה הוועדה שהמבקשים לפניה מסרבים לשרת מטעמי מצפון. מכל מקום, כך טען בא-כוח העותר, העובדה שוועדת הפטור פוטרת מטעמי מצפון רק לעתים נדירות ביותר, עובדה זו כשלעצמה מלמדת כי שיקוליה של הוועדה אין הם שיקולים סבירים. לא נוכל להיעתר לטענה זו, לא אך משום ששאלת פעילותה הכוללת של הוועדה אינה עומדת לפנינו לדיון אלא - ובעיקר - משום שבענייננו-שלנו לא נמצא לנו כי הוועדה פעלה שלא כהלכה. מוסיף וטוען בא-כוח העותר כי הרכב הוועדה הרכב פסול הוא. וכל כך למה? אלא שיושבים באותו הרכב שלושה אנשי צבא. לטענת בא-כוח העותר, חייבים לשבת בוועדה אנשים שאינם אנשי צבא, שכן אנשי צבא חשים מחוייבים מעצם תפקידם לדחות בקשות פטור מטעמי מצפון המוגשות להם. טענה זו אינה מקובלת עלינו. ועדת הפטור אינה ועדה סטטוטורית אלא מוסיף העותר וטוען, כי לא ניתן לבא-כוחו להשתתף בשיג-ושיח שהיו בינו לבין חברי הוועדה. לעורך-הדין ניתן אך לעיין בפרוטוקול של אותו שיג -ושיח, ולטעון לאחר מכן את טיעוניו. העותר אינו עבריין, כך טען בא-כוחו, ולא היה טעם של ממש לאסור על בא-כוחו להיות נוכח בכל הישיבה כולה. גם טענה זו אינה נראית לנו. כפי שציינו לעיל, שאלת גילוי מצפונו של אדם אין היא שאלה קלה כל עיקר, וחברי הוועדה יכולים היו באורח סביר להסיק כי נוכחותו של עורך-דין בעת השיג-ושיח יכולה הייתה שלא לעזור, אם ננקוט לשון המעטה. גם שאלה זו שאלה של סבירות היא, ולא נמצא לנו כי הוועדה חרגה מן הסבירות. כללם של דברים: שאלת פטור של בבוחננו את נסיבות העניין בכללן, לא נמצא לנו כי נפל פגם בהחלטת הוועדה בעניינו של העותר ועל כן מחליטים אנו לדחות את העתירה. | |
ניתנה היום, י"ח סיוון תשס"ב (29.5.02). |