בעשר שנות קיומו, הצליח חוק המחשבים לעורר עליו לא פעם את ביקורתם העזה של משפטנים ואנשי אקדמיה. אותם מבקרים לא חסכו את שבטם במאום. יעדים מועדפים למתקפתם, היו מטרותיו של החוק וסעיף ההגדרות בו. בהמשך צוין גם ההיבט הנזיקי כמעורר מחלוקת. "לתחושתי אין מספיק מודעות לחוק בקרב עורכי הדין והשופטים", אמר השבוע ל"גלובס" ד"ר אריה רייך מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן. "החוק הזה סובל מיחסי ציבור גרועים. מבחינתי, אחת התמיהות הגדולות ביותר היא שאחרי עשור אין כמעט שום פסיקה בהיבט הנזיקי של החוק. גם אופן התביעה הוא קשה מאוד. כשאתה לא יודע מי עשה את עבירת ה-SPAM למשל, אתה לא יודע את מי לתבוע. שללו פה מהאזרחים את הזכות לבצוע משהו. יש מספר עבירות שנותרו ללא מענה".

* מה למשל?

"אין בפרק הנזיקי התייחסות לעוולה של חדירה למחשב. בהצעת החוק המקורית היה דבר כזה, אבל בחלוף הזמן זה נשמט. המשמעות היא ברורה: אני יכול לחדור למחשב שלך אבל אין פה עוולה נזיקית. יש רק עוולה פלילית. זו בעיה. כמו שיש עוולה של הסגת גבול, כמו שהחוק מגן על מרחב המחייה, החוק צריך להגן גם על המרחב הווירטואלי. במחשב אנחנו מחזיקים כיום את כל הדברים הפרטיים שלנו. אין זכות לאנשים להיכנס לשם. עצם החדירה הזו צריכה להיות מוגדרת".

* מדוע הדברים האלה צריכים להיות מוגדרים?

"משום שכבר למדנו כשלא מתערבים, אז יש ניצול לרעה. היום הגישה בעולם היא כן להתערב. האינטרנט זקוק לרגולציה. אם לא תקבע כללים של מותר ואסור - מישהו ינצל זאת לרעה".

רייך גם תוקף את צירוף המילים "שלא כדין" המופיע בפרק ב' בחוק. "יש הרבה מאוד אי הבנות באשר לפירוש של הביטוי הזה", הוא אומר. "כותבי החוק טוענים שיש שתי משמעויות: או שהדבר נעשה בלי הסכמה או שמדובר במצב שנכנסת למחשב ללא הסכמה, אבל זה עדיין כדין, דוגמת סכנת חיים או מקרה פשע. יש לי עם זה בעיה. איך בדיוק מוכיחים את זה. מה זה בדיוק "שלא כדין"? לדעתי צריך להוסיף הגדרה בחוק מה זה "שלא כדין".

"יש חסרון עצום בדיון הקזואיטסי שיורד לפרטים", מגיב דויטש לטענות. "אם אתה קולע למקרה הפרטני בדיוק אז אתה מכוסה. אם לא אז אין לך כלל. זה לא אומר שיש מניעה שאם בעתיד נחשוב שכדאי לעשות שינוי כזה או אחר, לא נבצע אותו. באשר ליסוד "שלא כדין", אין דרך מוצלחת להגדרה מדויקת קונקרטית יותר, בהקשר הנדון. היו הרבה דיונים בנושא. השימוש בביטוי זה שגור גם בהקשרים חקיקתיים אחרים".

* למה השינוי עדיין לא קרה?

"כל עוד התחושה היא שהחוק חל היטב אין סיבה להתייחסות חקיקתית מיוחדת. למה לרדת לפרטים כאלה או אחרים שבסופו של דבר לא יקדמו אותנו? מחר, למשל, תהיה טכנולוגיה חדשה. לא תוכנת ריגול מעקב המוכרת לנו, אלא תוכנת עלוקה אחרת. מה יקרה אז? בגלל שלא כללנו אותה אז לא תהיה נורמה? זה לא עובד כך. החקיקה לא מסוגלת להדביק את ההתפתחויות הפרטניות בצורה כזו".

גם ד"ר ויקטור בוגנים, ממכללת "שערי משפט", השמיע דברי ביקורת. עיקר טענתו נסובה סביב שאלת מיליון הדולר: עד כמה החוק רלוונטי לתקופתנו. "כשהקימו את הוועדה, באמצע שנות השמונים, היתה להם יומרה למצוא בעיות ולהסדיר אותן מבחינה חוקית", אמר השבוע. "בהמשך הדרך הבינו שהיעד השתנה. אין ספק שעשו פה מלאכה ראויה. עיקר הטענות שלו נסובו סביב סעיף ההגדרות. לתחושתי, ההגדרות של 'מחשב', 'תוכנה' ו'מידע' היו טובות לראיית העולם הטכנולוגי בתחילת שנות התשעים. היום זה כבר התיישן. זה לא כל כך הולם את העולם שבו אנו חיים. אנחנו תקועים עם הגדרות ישנות והבעייתיות הנוספת היא שמשתמשים בהן גם לחקיקה אחרת, מבלי להידרש לשאלה האם הן בכלל הולמות".