ראשי > חדשות > טור אורח

גם מה שמרגיז - מותר רון שפירא מסביר כי בדמוקרטיה התבטאויות הן מותרות גם כשהן מרגיזות או ראויות לעונש בדיעבד 11/8/2005 דבריו הנכוחים של היועץ המשפטי לממשלה הם בבחינת המובן מאליו. במשטר של דמוקרטיה ליברלית אנו תמיד זהירים מאוד בהצבעה על קשרים סיבתיים בין התבטאויות ובין מעשים של בני-אדם, הניחנים בחופש-רצון, ולו רק משום שמשטר כזה מבוסס על יחס של כבוד כלפי אוטונומיית הפעולה של היחיד ואחריותו הפרטית למעשיו. התבטאויות הן מותרות גם כשהן מרגיזות ומקוממות, ואפילו כשהן ראויות לעונש בדיעבד, אין מונעים אותן לכתחילה. שוק הרעיונות כולל מוצרים באיכות בלתי אחידה, והרגולציה שלו רופפת במתכוון, משום שחיוניותו ורבגוניותו היא נשמת אפם של היחסים החברתיים המכוננים באמצעות המשטר. אמנם, כולנו מצווים להיזהר בדברינו, אך חובת זהירות זאת איננה מנביעה אחריות משפטית למעשיהם של אנשים אחרים, כל עוד איננה הסתה ישירה וברורה. העובדה שפוליטיקאים ופובליציסטים חוזרים שוב ושוב על הטענה, כאילו נמצא קשר סיבתי בין עמדות פוליטיות של איזשהו מחנה פוליטי קיים בישראל ובין הרצח של יצחק רבין המנוח, איננה הופכת את טענותיהם לנכונות. גם חזרה אינסופית על טענה איננה מבססת אותה. בפרט, חשוב להיזהר מפני ניצולן לרעה של טרגדיות וסטיות אינדיבידואליות לצורך הטחת רפש בפניהם של יריבים פוליטיים: הליכוד איננו אשם ברצח רבין, מפלגות השמאל הציוניות אינן אשמות בעידוד הטרור הערבי, מתנגדי ההתנתקות אינם אשמים בפיגוע בשפרעם, הקיבוצים אינם אשמים בבגידתו של אודי אדיב, והוגי דעות שמאלניים אינם אשמים במעשיהם של מרדכי ואנונו או טלי פחימה. הכותב הוא פרופסור באוניברסיטת בר אילן  שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך

בארכיון google.com   שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך אמנם, כולנו מצווים להיזהר בדברינו, אך חובת זהירות זאת איננה מנביעה אחריות משפטית למעשיהם של אנשים אחרים, כל עוד איננה הסתה ישירה וברורה