ריח הכסף של שכר הטרחה האם מוטלת על עו"ד החובה לפשפש בכשרותו של שכר הטרחה עו'ד שירית הרפז 06/02/03 בשבוע שעבר הוגש כתב אישום נגד ראש עיריית רמת השרון גבי פארן בגין קבלת שוחד. על פי כתב האישום, השוחד ניתן לפארן על ידי שני אנשי עסקים הקשורים בנכסי מקרקעין ברמת השרון. השניים שילמו עבור ראש העיר את שכר הטרחה שחב פארן לעורך דין אביגדור קלגסבלד. עו"ד קלגסבלד ייצג את פארן בערעור בעניין תוצאות הבחירות לראשות המועצה (היום עיריה). על פי הנטען בכתב התביעה, שכר הטרחה היה 121 אלף שקל. 10,000 שילם פארן מכיסו למשרדו של קלגסבלד, את היתרה שילמו שני אנשי העסקים.המצב שבו עורך דין מקבל שכר טרחה מגורם שלישי עבור טיפול בלקוח הוא מצב שכיח. "בפרקטיקה המשפטית מדובר בתופעה יום יומית. אנשים רוצים לסייע ללקוח לשלם את שכר הטרחה", אומר עורך דין. "השאלה היא מה ההבדל בין בעל חנות מכולת שמקבל כסף מזומן לבין עורך דין? כמו שבעל חנות מכולת לא בודק אם מדובר בכסף שחור, גם עורך דין אינו צריך להתחקות אחר מקור הכסף".אלא שבמקרה זה אין מדובר בהתחקות אחר מקור הכסף. כששני אנשי נדל"ן, הקשורים בהליכי תכנון ובנייה ברמת השרון, מתנדבים לשלם את החשבון של ראש העיר, האם לא צריכה להדלק נורה אדומה אצל עורך הדי ן? האם לא מוטלת חובה על עורך דין לפשפש במניעים שמאחורי הכסף?"לא. החוק איננו מטיל חובה על עורך דין לחקור את מקור הכסף המשמש לתשלום שכר טרחה, או לברר מדוע צד שלישי שילם את שכר הטרחה. גם לא ניתן להסיק שעורך הדין במקרה הזה עבר עבירה אתית", אומר פרופ' רון שפירא, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן. "המקרה היחיד שבו עורך דין חייב לשאול מה מקור הכסף שהגיע לידיו הוא כאשר מבקשים ממנו לעשות מעשים שמטרתם הסתרת מקור הכסף, בנסיבות שיש בהן חשש להלבנת כספים". למיטב ידיעתי אין פסק דין ישראלי דומה למקרה זה. בארה"ב קבע בית המשפט הפדרלי לערעורים, שכאשר אדם שקשר קשר עם הנאשם הוא זה ששילם את שכר טרחת עורך הדין, לא יחול חסיון עו"ד­לקוח על זהות המשלם, משום שעצם ביצוע התשלום הוא חלק מקידום הקשר. פרופ' דוד אורנליכטר מאוניברסיטת אינדיאנה טען: "משמעות פסק הדין היא שעורך דין החושש כי הכסף שקיבל קשור לעבירה פלילית, חייב להימנע מקבלת הכסף, אולם לפי שעה אין פסק דין מפורש התומך בעמדה זאת. ארגון לשכות עורכי הדין האמריקניות קבע בחוות דעת בלתי רשמית, כי השאלה החשובה היא ­ האם עורך הדין ידע, או צריך היה לדעת, כי עצם קבלת שכרו מהווה חלק מביצוע עבירה". ופרופ' שפירא מסכם: "אם נאמץ את חוות הדעת הבלתי רשמית של לשכת עורכי הדין האמריקנית, הנראית בעיני כהגיונית מאוד, לא נראה לי כי במקרה של פארן יש סיבה לחשוב שעורך הדין ידע או צריך היה לדעת כי הכסף שהוא מקבל מהווה שוחד". גם ד"ר לימור זר גוטמן, מומחית לאתיקה באוניברסיטת חיפה, סבורה כי כל עוד אין לעורך דין ידיעה ממשית כי שכר הטרחה הושג בדרכים בלתי חוקיות, לא חלה עליו שום מגבלה לקבלת הכסף. הכללים גם לא מטילים חובה על עורך דין לבדוק את מקור הכסף שמשולם כשכר טרחה. "אבל אם נודע לו כי הכסף אינו כשר עליו לפעול כראוי", היא מציינת. מהי הפעולה הראויה? התנהלותו של עורך דין צריכה להיות בהתאם לחובתו על פי חוק הלשכה ­ לפעול בצורה ההולמת את כבוד המקצוע.ד"ר זר גוטמן מדגישה: יש להיזהר שלא להפוך את עורך הדין לחוקר פרטי הבולש בעקבות הלקוח, אחרת יחששו אנשים לבקש סיוע מעורכי דין. חשש כזה אינו אינטרס הציבור. לחברה יש אינטרס לעודד הסתייעות בעורכי דין. פעמים רבות עורך דין הוא המחסום האחרון שיכול למנוע מלקוח לעבור עבירה".העניין הוז כר באחרונה בהקשר לשכר הטרחה ששילמה אתי אלון לעורך דין בני נהרי, עת הגיעה אליו נסערת, כשבאמתחה הסכום האחרון אותו לקחה במעילה מהבנק למסחר. בחוק העונשין קיימת עבירה פלילית לגבי מי שמחזיק נכסים שיש חשש להיותם גנובים. "אבל", אומרת זר גוטמן, "יש להיזהר מאוד כשמחילים את סעיף החוק הזה לגבי עורכי דין".הבעיה קיימת בעיקר עם עורכי הדין הפליליסטים שניתן להניח לגביהם כי שכר הטרחה שהם מקבלים, לפחות חלקו, מקורו בכסף שהושג בדרכים לא חוקיות. במקרים של עורכי דין פליליסטים, אומר עו"ד ששי גז: "אין עורך הדין חייב, וגם אינו צריך, לחטט במקורו של הכסף. הביטוי 'לכסף אין ריח' מאוד מתאים פה. צריך לזכור כי כשעורך דין גובה שכר טרחה, הוא אינו אמור להיות רשות חוקרת. יותר מדי שאלות חטטניות מצידו והלקוח ירגיש מאוים. הלקוח בא אליו כאל עיר מקלט ולא כאל מרתף חקירות".אלא שבמקרה פרשת גבי פארן אין מדובר בפשפוש אחר מקור הכסף. השאלה במקרה זה היא, כיצד ראוי עורך דין לנהוג נורמטיבית, כאשר שני כרישי נדל"ן פוסעים למשרדו במטרה לשלם עבור ראש עיר שיש להם עניין מובהק בהחלטותיו. בחברה מתוקנת אמנם אין אינטרס להפ וך כל עורך דין לבלש בעקבות לקוחותיו. ברור גם כי הסוגיה אינה מוסדרת בחוק ואין מדובר במעשים בתחום הפלילי, בדומה לפרשת שמעון שבס, שבה קבע בית המשפט העליון כי הוא זכאי ואין הצדקה להרשעה פלילית. זה אינו אומר, קבעו, כי התנהגותו אינה לוקה מהבחינה הנורמטיבית. מדובר בתחום אפור שאינו עוסק במה שאינו חוקי אלא במה שאינו מומלץ.