מחלקה ראשונה סדר חדש יואב יצחק 23/03/01 תנועת ש"ס נתפסת במערכת המשפטית כאויבתו הגדולה של בית­המשפט העליון. חברי­הכנסת של ש"ס דורשים בכל הזדמנות לערוך סדר חדש בבית­המשפט העליון ­ הן בהליכי המינויים והן בהליכי המשפט המתנהלים בו. בציבור החילוני נתפסים טיעוני אנשי ש"ס ממש כדברי כפירה בסמכותו של בית­המשפט העליון, כזילות שופטיו.כך גם נתפסו דבריו של ראש לישכת עורכי הדין היוצא, עו"ד דרור חטר­ישי, שנודע כאחד ממבקריה החריפים של המערכת המשפטית, על כל חלקיה. חטר­ישי נרדף, כזכור, לא מעט בשל דבריו. הוגשו נגדו שלושה כתבי אישום, מהם זוכה לחלוטין. ככה ייעשה לאיש שמערכת המשפטית חפצה בהפללתו.השבוע נערך כנס בן שלושה ימים באוניברסיטת בר­אילן. הנושא: בית­המשפט העליון. מי שאירגן את הכנס הוא ד"ר גדעון ספיר. בריכוז הכנס והמרצים השתתפו ד"ר דודי שוורץ (דיקן הפקולטה למשפטים), ופרופ' זאב סגל. המדובר במעמד נכבד ורציני, במסגרתו הרצו/טענו מרצים בכירים ביותר. לכן יש מקום להציג את עמדותיהם, שהועלו עתה, למרות התקופה הבעייתית הפוקדת את בית­המשפט העליון.נזהיר כבר כאן: למקרא הדברים עלול הקורא הסביר לתת ציונים לשבח לאריה דרעי, דרו ר חטר­ישי ואחרים ­ על ביקורתם המתונה יחסית לזו שהועלתה השבוע. ציונים אמנם אין מקום לחלק; אך דברי המרצים הבכירים מעלים בהחלט מחשבות: האם הגיע הזמן לערוך סדר חדש במערכת המשפט בכלל, ובבית­המשפט העליון בפרט. נביא להלן חלק (קטן) מדבריהם של המרצים הבכירים:פרופ' יורם שחר, כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה.בבית­המשפט העליון מרוכז כוח רב, הוא אומר. הוא משיא את כוחו כלפי חוץ, ואת כוח הנהגתו כלפי פנים (...) בית­המשפט העליון אינו יושב בהרכבים קבועים, ולמרות זאת הוא אינו כובל את נשיאו בנהלים שקופים וקבועים לאיושם של הרכבים; "לא עלו מעולם לדיון ציבורי כלשהו שאלות היסוד האתיות והמינהלתיות של תרבות ההכרעה בבית­המשפט העליון"; "שאלות אלה לא היו חיוניות כשהיתה המדינה פרובינציה שולית של האימפריה הבריטית, אך הן חיוניות לתרבות הפוליטית של מדינת ישראל הריבונית והדמוקרטית".פרופ' שמעון שטרית, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.שטרית קורא למחוקק לשנות את הכללים מכוחם מתבצעים הליכי בחירת שופטים; הוא קובע כי יש לדרוש הכשרה מוקדמת, בדיקה ביטחונית, היבטים השוואתיים ועוד.פרופ' מנחם מאוטנר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל­אביב."המעבר של ישראל למצב של רב­תרבותיות מחייב יצירת איזון חדש בין המרכז הישראלי לבין הפריפריה הישראלית". ובלשון בני אדם: הגידול היחסי במספרם של בני עדות המזרח, והעלייה הרוסית העצומה, מחייבים שינוי בהליכי הבחירה לבית­המשפט העליון. אי לכך, הוא קובע: יש להמשיך ולשמר את המסורת שהנחיל בית­המשפט העליון בפסיקתו הליברלית­דמוקרטית, אך "יש למנות לבית­המשפט העליון של ישראל נציגים של כל הקבוצות התרבותיות המרכזיות, בתנאי שהם מחוייבים להמשך המסורת המגולמת בפסקי­הדין של בית­המשפט".יעקב טירקל, שופט בית­המשפט העליון.השופט טירקל הרצה בזכות חשיבותה של דעת מיעוט בפסקי­דין. הוא קבע, כי הדבר משרת את בעל הדין ­ שיידע שעניינו זוכה להתייחסות אמיתית, גם אם היא חלוקה בין השופטים. "מוטב לי להיקרא שוטה כל ימי ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום", ציטט.עו"ד יובל אלבשן, חבר הנהלה של כמה מפעלי זכויות אדם בישראל.בית­המשפט הגבוה לצדק נמנע מעיגון זכויות חברתיות, אמר אלבשן. "בכל הקשור להן, גילה בית­המשפט העליון אוזלת יד כה מרובה, עד שניתן לומר שבמובנים רבים הוא העדיף במודע שלא לתת יד לעיגונן החוקתי ולביסוסן. כפועל יוצא, הזכויות החברתיות, שהן הזכויות היחידות שבאמת רלוונטיות, לא עוגנו בחוקה הנרקמת בישראל", ולכן הן נתפסות גם כיום כהטבות סוציאליות הניתנות בחסד, ולא כזכויות אדם המתחייבות.פרופ' רון שפירא, סגן דיקן בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר­אילן.בית­המשפט העליון הפך שלא בטובתו כלי משחק, בנסיון לייצור הפרדה בין שאלות שונות שעל סדר היום הציבורי. בית­המשפט נופל ברשתם של פוליטיקאים, כאשר הוא אינו נמנע מהכנסת ראשו לדיונים בנושאים פוליטיים מובהקים.פרופ' זאב סגל, מרצה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל­אביב.עניינים שונים בבית­המשפט העליון מתנהלים באופן חשאי, למרות השקיפות המחייבת. זכות הציבור לדעת מי קובע את מספר השופטים בכל הרכב, את זהות השופטים ומה השיקולים לקביעתם בהרכב; זכות הציבור לדעת כיצד מכריע בית­המשפט בתיקים בהם הוא דן; הסודיות המאפיינת את דרכי עבודתו של בית­המשפט העליון ואת הליכי בחירת השופטים, מעוררת פרובלמטיקה, במיוחד לנוכח התפקיד של שופטי בית­המשפט העליון בקביעה של או רחות חיים בחברה הישראלית.פרופ' יעקב נאמן, עו"ד.פרופ' נאמן הוא ש'גנב' את ההצגה בכנס זה. הדברים שאמר הדהימו את שופטי בית­המשפט העליון. לא רק בשל סגנונו התקיף, אלא בשל תוכן דבריו. הנה חלק קטן מהם:בית­המשפט 'ניכס' לו את הקרדיט על הטיפול בזכויות האדם, ולא היא: כבר לפני 2,000 שנה לימד על כך הלל הזקן; השופטים כותבים פסקי­דין ללא שנשמעת דעת מיעוט. מתוך 6,329 פסקי דין שנסקרו במחקרו של פרופ' יורם שחר, רק ב­5.8 אחוז ניתנה דעת מיעוט. זו אחדות דעים מוזרה, המובילה למסקנה כי "אין בבית­המשפט העליון פלוגתא אמיתית, אין שיח אמיתי בין השופטים".כל שופטי בית­המשפט העליון (הנוכחיים) הינם בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים, וזו מייצגת אסכולה מסוימת וגישה מסוימת. זו אינה האסכולה היחידה הראויה, והדבר בא לידי ביטוי בפסיקה שאינה יכולה להתקבל על­ידי אוכלוסיות שונות; שופטי בית­המשפט העליון אינם בעלי נסיון בתחומים החיוניים לפסיקה. מלבד השופט מישאל חשין, אף אחד מהשופטים לא עבד בפרקטיקה סמוך למינויו לבית­המשפט העליון, ולכן מתקבלים פסקי­דין חריגים שאינם מובנים לאף עורך­דין; בית­המשפט העליון קיבל החלטות, המערערות את אמון הציבור בו.נאמן הציג שני פסקי­דין ­ זה שקיבלה השופטת דורנר, שהורה לראש הממשלה בנימין נתניהו להימנע מסגירת האוריינט­האוס, וזה שקיבל בית­המשפט העליון באחרונה על­ידי הרכב בראשות הנשיא אהרן ברק, שנמנע מהוצאת צו המחייב את אהוד ברק לחדול מניהול מו"מ מדיני עם הפלשתינים. שתי ההחלטות הנוגדות התקבלו ערב בחירות, ודבר זה מעורר מחשבות שמא בית­המשפט נוטה לכיוון מסוים.עד כאן דברי חלק מהמרצים. דברי אחרים אינם מובאים כאן, רק מפאת קוצר היריעה. משיח לא יבוא (למשפט) האזרח מהיישוב מתחנך משחר ילדותו לתת אמון במערכות אכיפת החוק ­ רשויות החקירה, הפרקליטות ובית­המשפט. מערכת זו קיבלה בעבר ציונים גבוהים יחסית מהציבור, כאשר נערכו סקרים לבחינת האמון הציבורי במערכות השלטון. אלא מה? בשנים האחרונות הולך ומתערער אמון זה. במקרים רבים נראה שיש לתת אמון בערבון מוגבל בהחלטות גורמים אלה.ולא במקרה. אתייחס להלן להחלטה אחת ­ מני רבות ­ שהתקבלו בפרקליטות באחרונה, המעוררת שאלות נוקבות בקשר לשיקול דעתה של הפרקליטות. אציג כאן מידע חדש, טרי ביותר, המעיד על ההחלטה שקיבלה הפרקליטות. ההחלטה נוגעת לחשדות שהועלו נגד בכירים בבית­החולים 'וולפסון', ובראשם מנהל בית החולים, ד"ר משה משיח:בתום חקירה מקיפה ומורכבת, המליצה המשטרה להגיש כתב אישום נגד ד"ר משה משיח ועובדים בכירים נוספים בבית­החולים. ההמלצה התייחסה להפרת אמונים לכאורה, שידול לביצוע האזנות סתר ועוד. בחקירתו במשטרה אמר ד"ר משיח, כי אכן הזמין האזנות סתר ­ לגישתו כדי לעקוב אחר מעשיהם של עובדים, אך זאת בתיאום ובידיעתם של כמה מהאישים הבכירים ביותר במערכת הבריאות אז: שר הבריאות דאז, חיים רמון, ומנכ"ל ה משרד דאז פרופ' מרדכי שני. רמון ושני הכחישו מכל וכל את דבריו.ההמלצה שהוגשה לפרקליטות נבחנה שם כדבעי. הפרקליט שטיפל בתיק קבע, כי יש מקום להגיש כתב אישום נגד משה משיח ואחרים. אלא מה? בפברואר 2001 החליטה הפרקליטות, באופן מפתיע למדי, שלא להגיש כתב אישום ולהסתפק בהעברת הפרשה לבית­הדין המשמעתי. ההחלטה הזו התקבלה בתדהמה על­ידי גורמים המעורבים בפרשה, שתמהו כיצד הופך עניין פלילי מובהק ­ חשד להזמנת האזנות סתר, לעניין כל­כך זניח המועבר לטיפול משמעתי.* * * ההחלטה דלעיל היתה יכולה להיקבר באחת המגירות, בלי שניתן היה לערער עליה או להרהר בדבר המניעים לקבלתה, אלמלא הגיע לידי מידע חדש. המידע הזה מוכיח, כי בפרקליטות מחוז תל­אביב (פלילי) שקיבלו את ההחלטה, לא היו תמימי דעים בצורך לסגור את תיק החקירה הפלילי. המידע שבידי נוגע להתבטאותו של אחד מבכירי הפרקליטות ­ עו"ד מנחם מזרחי, המשמש עוזר ראשי לפרקליטת מחוז תל­אביב (פלילי), מרים רוזנטל. וכך קבע/אמר עו"ד מזרחי ביום 13.3.01 (לאחר סגירת התיק הפלילי):"לדעתי, במסגרת חומר הראיות בתיק החקירה בפרשת 'וולפסון' המצוי בטיפולי, קיים חומר ראיות ל כאורי ממנו עולה, כי ד"ר משה משיח הזמין ביום 13.5.93 או בסמוך לפני, האזנת סתר למספר קווי טלפון בבית­החולים 'וולפסון'."בכלל חומר הראיות הלכאורי הנ"ל, מצוי מכתב בכתב ידו של ד"ר משיח, אשר הופנה אל החוקר הפרטי אלי גרשוני, המורה לו להתקין האזנות סתר כאמור".עד כאן הציטוט על הציתות.ועתה נותרה השאלה פתוחה: מדוע לא מוגש נגדו כתב אישום? האם בשל מעמדו המיוחס, נמנע מישהו מלמלא את חובתו כדין?ביקשתי את תגובתה של הפרקליטות באשר להחלטה שלא להגיש כתב אישום. להלן התגובה במלואה:"בעניינו של ד"ר משיח, נבחנה פרשה אחת הנוגעת לעניין שאירע לפני שנים אחדות. לאחר בחינת מכלול החומר שנאסף בתיק, הוחלט בפרקליטות כי אין מקום להגשת כתב אישום בעניין זה וכי ראוי למצות ההליך במישור המשמעתי".תגובה. עידו באום, דובר משרד המשפטים, מגיב על 'פרקליטה או שבשבת' ('מחלקה ראשונה', 16.03.01):"1. בניגוד לאמור בכתבה, מר יוסף חריש פרש מתפקידו כיועץ משפטי לממשלה לאחר למעלה משבע שנות כהונה, לאחר שהגיע לגיל 70, ולבקשת בני משפחתו. פרישתו היתה על רקע חילוקי דעות בינו לבין ראש הממשלה המנוח רבין, בדבר המשך כהונתו של אריה דרעי כשר בממשלה, לאחר שמר חריש החליט על הגשת כתב האישום נגדו."לתיק עיכוב ההליכים בעניין עו"ד בן­ששון, שבו דובר בכתבה, לא היה קשר להחלטת מר חריש לפרוש מתפקידו."2. יש להצר על דברים לא ראויים שנכתבו בכתבה, בהתייחס להחלטת מר חריש לעכב את ההליכים נגד עו"ד בן­ששון. מדובר בהחלטה נכונה, שהתקבלה בתום לב. נראה כי מר יואב יצחק 'שכח' לציין כי ההחלטה התקבלה על­סמך המלצת הפרקליטות, כי בג"ץ דחה פה אחד את עתירתו של מר יצחק נגד החלטת עיכוב ההליכים, וכי התיק נבחן מחדש על­ידי היועץ המשפטי לממשלה, שבא בנעליו של מר חריש, מר מיכאל בן­יאיר, אשר החליט גם הוא לעכב את ההליכים נגד עו"ד בן­ששון".