לא במעמד צד אחד הסכמים בינלאומיים כבר נחתמים אלקטרונית ברשת האינטרנט - אבל המשפט הישראלי מסרב להתעדכן. האם התקדמנו מאז ימי חותמת השעווה האדומה? לא בטוח מאת יעל וינר 20/06/00 בואו נניח שהמשרד שאתם עובדים בו מתמחה בתחום ההיי­טק. חלק מהלקוחות ממוקמים בעמק הסיליקון ואתם מספקים להם שירותים ­ באמצעות האי­מייל, כמובן ­ כמה פשוט. ואז, יום אחד מגלה הלקוח שחברה ישראלית מפירה את הפטנט, שעליו עמל לילות כימים. מכם הוא מבקש שתיגשו בדחיפות לבית­המשפט ותוציאו צו מניעה זמני, שימנע את ההפרה. אין בעיה, תאמרו לו, אנחנו נכתוב בקשה, נכין תצהיר לחתימה ואתה גש לקונסוליה הקרובה לחתום עליו. לנסוע עד הקונסוליה?! יכעס הלקוח, וישלח לכם באי­מייל מכתב פיטורים.כעת תיאלצו להסביר לאותו לקוח שאתם לא סתם מקשים עליו, אלא שמדובר בפקודת הראיות, שקובעת כי חתימה על תצהיר צריכה להיעשות בפני עורך­דין, שצריך לזהות את הלקוח ולהזהירו בדבר החובה לומר אמת. עליכם להסביר לו כי דינו של התצהיר כדין עדות, ושלכן קיום הכללים קריטי כדי שיהיה קביל בבית­המשפט. חוק זה חוק.עורך­הדין משה בלטר, (ראו 'תיק אישי') המכהן בבית­הדין הארצי של לשכת עורכי­הדין, מקפיד מאוד על קיום הפקודה, למרות שגם הוא סבור שהיא בעייתית. לדברי בלטר, גם אם עורך­הדין הישראלי היה מטריח את עצמו ונוסע לאותו לקוח בעמק הס יליקון, הוא לא היה יכול להחתים אותו במשרדו, ושניהם היו נאלצים לנסוע למשרדו של הקונסול, וזאת משום שהם נמצאים בטריטוריה שהחוק הישראלי לא חל בה.בלטר מסכים שקיימות היום טכנולוגיות שבאמצעותן ניתן ליישם את המטרה המהותית של החתימה בפני עורך­הדין, אולם, לדבריו, אם מוגש תצהיר לבית המשפט, כאשר עורך­הדין כותב עליו שהחתימה נעשתה באמצעות הפקס, מדובר בתצהיר שאינו ערוך כדין והמסמך אינו יכול לשמש בפועל ככזה. ולמרות זאת 'התצהיר הטלפוני' תופס תאוצה והופך להיות תופעה שכיחה למדי, ולא רק כשמדובר בלקוח היושב בחו"ל ­ גם בדרך לפתח­תקווה יש פקקים.עד כדי כך הפכה התופעה לשכיחה, שהיא הגיעה אל שולחנה של ועדת האתיקה של ועד מחוז תל­אביב בלשכת עורכי­הדין. בביטאון עט ואתיקה של חודש יוני מבהירה הוועדה את עמדתה, בעניין התצהיר הטלפוני. עו"ד אילן בומבך, יו"ר הוועדה, אומר: "אל שולחנה של ועדת האתיקה הגיעו מספר פניות של שופטים ופרקליטים, שהפנו את תשומת­לבנו למקרים שנפוצו לאחרונה במקומותינו ובהם עורכי­דין שאישרו תצהירים על­פי שיחה טלפונית, מבלי לזהות את המצהירים וכשהחתימה לא נעשתה בפניהם, אלא נשלחה אליהם במסגרת מכשיר הפקסימיליה".עו"ד בומבך סבור שמדובר בתופעה פסולה: "המלה 'תצהיר' היא מונח השאוב מסעיף 15 לפקודת הראיות", טוען בומבך, המצטט מהפקודה לפיה הסמכות לאשר תצהיר ניתנה לשופטים, דיינים, ראשי רשויות מקומיות ועורכי­דין. בומבך סבור שיש חשיבות רבה להקפדה על אישורו של התצהיר. "כך נפסק פעמים רבות כי האזהרה היא הערובה לאמיתות תוכנו של התצהיר, ובלעדיה נשמט הבסיס לקבילותו כראיה". לא מדובר, לדבריו, בדרישה פורמלית אלא בדרישה מהותית, שסללה את הדרך בפני הכרה בתצהיר כתחליף עדות.על חשיבות החתימה על התצהיר בנוכחות עורך­הדין הוא אומר: "עורך­הדין המאשר תצהיר שנחתם בפניו, מאשר מכללא כי התצהיר נעשה שלא מאימתו של אקדח המכוון לרקתו של המצהיר, או בהשפעתו של משקה אלכוהולי, המשפיע על צלילותו, וכי המצהיר הבין היטב על מה חתם". לדברי בומבך: "הגשת תצהיר טלפוני מהווה עבירה אתית והתנהגות שאינה הולמת עורך­דין". בומבך מסיים את הפנייה לציבור עורכי­הדין ואומר: "בימים אלה, שבהם גוברת ידם של המדברים סרה בעורכי­הדין, חשוב במיוחד להקפיד כי הסמכות לאשר תצהירים, שניתנה בתקופה שבה היה האמון מנת­חלקנו, שו ב לא תילקח מאיתנו". פתרון מעשי אין ספק שקיימת כאן בעיה אמיתית. מצד אחד ­ דרישות פרוצדורליות עם היבטים מהותיים, ומנגד ­ המציאות היומיומית של עורכי­הדין, שמבקשים להיעזר בטכנולוגיות מתקדמות, החוסכות זמן יקר. האם ניתן למצוא פתרון מעשי לבעיה? פרופ' רון שפירא מאוניברסיטת בר­אילן, סבור שהאופן בו עורכי­דין ובתי­משפט מאמתים מסמכים הוא מגוחך. לדבריו, "יחסו של המשפט לטכניקות האימות של מסמכים מבטא מזה שנים רבות שמרנות בסיסית, ביחס לטכנולוגיות חדישות ולפוטנציאל הטמון בהן. הפער בין ההיצע הטכנולוגי לבין דרכי האימות המוכרות על­ידי המשפט, גדל והולך עם התפתחות התקשורת האלקטרונית. מי שאינם עורכי­דין, מביטים ­ לעתים קרובות ­ בהשתאות בפיסות השעווה האדומות המוטבעות בידי נוטריון על מסמכים". שפירא מסביר כי מקורן של הטכניקות המיושנות נעוץ בטכנולוגיות שעברו מהעולם. גלופה להטבעת שעווה היתה, בעבר, פשוט קשה יותר לחיקוי.לדבריו פרופ' שפירא: "המבנה הסוציולוגי של המקצוע המשפטי מעודד, במידה רבה, שמרנות ואפילו בורות, ביחס לחידושים טכנולוגיים. לעתים קרובות משפטנים מתהדרים בניתוקם מחידושי הטכנולוגיה, משום שבכך הם מרמזים כי הם ו תיקים, מנוסים ומתרכזים בדברים 'החשובים באמת' לעיסוקם המקצועי". לכן, לדבריו, מתייחס המשפט בחשדנות לחתימה אלקטרונית. בחלק גדול ממדינות ארה"ב ובאירופה, אומר שפירא, החקיקה מאפשרת לאנשים לבצע פעולות משפטיות מחייבות, מבלי לצאת מפתח הבית. בספטמבר 1998 חתמו נשיאי ארה"ב ואירלנד על הסכם בתחום המסחר האלקטרוני, המבוסס על האינטרנט ­ מבלי שיצאו מפתח משרדיהם.בישראל, לדברי שפירא, לא התבצעה עדיין רפורמה בדיני הראיות. "טכנולוגיה שמאפשרת כריתת הסכמים בינלאומיים, שחשיבותם הכלכלית נמדדת במאות מיליארדי דולר, עדיין לא מאפשרת לי, למשל, להצהיר בפני עיריית תל­אביב כי אני זכאי להנחה במחיר המים".אנחנו רוצים להניח שבמשרד המשפטים יהיה מי שיטה אוזן קשבת לבעיה זו, וייתן את הדעת למציאת פתרונות יצירתיים, שיהלמו את רוח התקופה, ידביקו את קצב ההתפתחות הטכנולוגית ויאפשרו לעורכי­הדין לתת שירות טוב ומהיר ללקוחותיהם. תקשורת עויינת לפני מספר חודשים כתבנו על תחום התמחות חדש­ישן שנמצא בתאוצה גוברת ­ תחום התקשורת. אמרנו שהתחרות בשוק התקשורת מגדילה את אזורי החיכוך בין השחקנים, ובאופן טבעי מתרבים גם העימותים המשפטיים וכן מספר משרדי עורכי­הדין שמעורבים בתחום.קחו את החודש האחרון כדוגמא. בבית­המשפט המחוזי בתל­אביב הוצאו שני צווי מניעה, שנולדו כתוצאה ממאבק תקשורתי. חברת קווי זהב הגישה, באמצעות משרד כהן וילצ'יק, בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, שימנע את ביצוע תוצאות המכרז לשיוך משרדי הממשלה למפעיל תקשורת בינלאומי, שבו זכתה חברת ברק. קווי זהב טענה, באמצעות עורכי­הדין אלי וילצ'יק ואריאלה קרולי, כי המדינה בחרה את הצעת ברק, רק משום שהיתה הזולה ביותר, ולמרות שלא עמדה בקריטריונים אחרים שקבע המכרז.גם בזק בינלאומי, שמיוצגת על­ידי עו"ד ירון פירדי ממשרד וינרוט, מבקשת לפסול את תוצאות המכרז.בית­משפט הוציא צו מניעה זמני שמונע מהמדינה להתקשר עם ברק, אלא עם ההתקשרות תהיה מלווה בהסכמת המדינה לפצות את קווי זהב או את בזק בינלאומי, אם בסופה של ההתדיינות המשפטית יתברר שאכן יש מקום לפסול את תוצאות המכרז.או לם לא רק בשוק הטלפוניה רבים על כל לקוח. גם אנשי התקשורת המשודרת הגיעו החודש לבית­המשפט.בשבועות הקרובים עתיד ערוץ הלוויין ­ Yes ­ לעלות לאוויר. לצורך קליטת שידורי הלווין, יש צורך בצלחת קליטה, אולם גם בחיבור צלחת הקליטה של הלווין אל בית המנוי ­ שנעשה באמצעות כבלים. הכבלים, כידוע, עוברים במחוזותינו כבר שנים רבות, ומחוברים (כמעט) לכל בית בישראל, ואנשי הלווין, כך נראה, החליטו לערוך בהם שימוש גם לצורכיהם. מבקשה שהוגשה השבוע על­ידי מת"ב לבית­המשפט המחוזי בתל­אביב, עולה כי Yes, שעורכת בימים אלה התקנות ניסיון בבתיהם של לקוחות פוטנציאליים, השתמשה לצורך החיבור ברשת הכבלים של מת"ב, מבלי לבקש את הסכמת החברה.בבקשה שהגישה מת"ב לבית­המשפט, באמצעות עורכי­הדין יוסי שגב ושמוליק קסוטו, טענה שפעולות ההתחברות גרמו לה נזק בלתי­הפיך. מת"ב קיבלה צו מניעה זמני, האוסר על Yes להשתמש בתשתיות הכבלים בבתי המנויים, ועד מהרה הצטרפו לבקשה גם תבל וגוונים, באמצעות משרד עורך­דין יגאל ארנון, וערוצי זהב, באמצעות משרד אביטל דרומי. שידורי הלווין, המיוצגים על­ידי משרד ארדינסט בר­נתן, טוענים כי הכבלים בבית המנוי שייכים למנויים ולא לחברות. עוד הם טוענים כי הכבלים מנסים למנוע תחרות, וכי משרד התקשורת עומד מאחוריהם.אתמול היה אמור להתקיים דיון בבית­המשפט, בנוכחות כל המעורבים בבקשות. סכסוך הבעלות על התשתית, שייפתר ככל הנראה בבוררות במשרד התקשורת הוא, כאמור, רק סגה אחת בתחום התקשורת המתפתח במהירות עצומה. הקרב על הפס הרחב בעיצומו, הערוצים הייעודיים בפתח, התחרות על התוכן בין הערוצים רק החלה, שוק האינטרנט וחברות הסטארט­אפ מתפתחים מיום ליום, וכך גם החברות שעוסקות בתקשורת ובתשתיות. כל אלה הופכים את התחום למושך עבור משרדי עורכי­דין. המלחמה על לבו וכיסו של המנוי הביאה את חברות התקשורת להילחם זו בזו בערכאות שונות, שם הן זקוקות למשרדים שעוסקים בלטיגציה, ואלה ­ שקיבלו דריסת רגל בתחום אטרקטיבי ­ משתדלים מאוד לא לצאת ממנו. שיר הנושא כשאלי מקביל מנסה לצאת מהדיכאון הדי­קבוע שלה, היא מתחילה לזמזם את 'שיר הנושא' הפרטי שלה. אם גם אתם מחפשים 'שיר נושא', במיוחד כזה שיהיה אקטואלי כשאתם מבקרים אצל עורך­הדין שלכם, תוכלו למצוא הצעות באתר www.adtmedia.com/singyourlite/lawer.htm.עורכי האתר מציעים מגוון של שירים, שאותם ניתן לזמזם בעת ביקור אצל עורכי­דין. השיר יעזור לכם, אולי, לקבל בשורות רעות ביתר קלות, וכך גם להוציא כסף מהארנק. בין השאר ממליצים באתר על שירים של דוויד בואי, הקלש, דיפ פרפל, הליגה האנושית, אוזי אוסבורן, פרי מייסון ועוד. לחיצה על התקליט הנבחר מעבירה אתכם לאתר של חברת אמזון, שבאמצעותה תוכלו להזמין את התקליט המבוקש. את התקליט Earthling של דוויד בואי, לדוגמא, ניתן להשיג שם ב­14 דולר, אחרי הנחה. תיק אישי שם המשרדבלטר, גוט, אלוני ושות'מספר עורכי­דין64, מהם 14 שותפים ו­50 שכיריםהיסטוריההמשרד נוסד בשנת 1974, על­ידי משה בלטר ואהוד גוט, אשר עומדים בראשו. ב­91' הצטרף למשרד שופט בית­המשפט העליון (במינוי זמני) שאול אלוני. ב­94' הצטרף ד"ר מאיר רוזן ­ מומחה למשפט בינלאומי ואחד ממנסחי הסכם קמפ דיוויד.תחומי עיסוקהמשרד מורכב ממחלקות המתמחות בכל תחומי המשפט ועוסק בייצוג לקוחות מסחריים גדולים מהארץ ומחו"ל. בנוסף, למשרד מחלקת לטיגציה רובה בתחום המסחרי, דיני ניירות­ערך, דיני חברות, נושאים מתחום החקלאות, ביטוח ונזיקין ודיני עבודה.לקוחות גדוליםרכבת ישראל, תנובה, ג'ונסון אנד ג'ונסון, טומס אנד בטס, חברות הביטוח אבנר, סהר, כלל, הפניקס הישראלי, מגדל, רשות החברות הממשלתיות (בענייני הפרטה), מועצות אזוריות, קיבוצים ומושבים.תיקים גדוליםייצגו את ג'ונסון אנד ג'ונסון ברכישת חברת היי­טק בעיסקה בסדר­גודל של 425 מיליון דולר. הגישו תביעה ייצוגית נגד המדינה וחברת מקורות בשם בעלי מניות מיעוט, עסקו בהפרטת קיבוצים.כשלונותאחד השותפים לשעבר במשרד ייצג חברה יפנית בבוררות שהתנהלה בארה"ב ­ והתביעה נדחתה ברוב מכריע.