| |
נתניהו לא טוהר
אין לקנא
באליקים רובינשטיין - בתנאי הפתיחה הגרועים שבהם נאלץ לכתוב את
הדו"ח - זהו הישג. לגבי נתניהו, מצבו רע הרבה יותר מבחינה
ציבורית
פרופסור רון שפירא
חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה לא טיהרה את
בנימין נתניהו מן ההאשמות שהוטחו בו. אדרבא, חוות דעתו של היועץ
המשפטי לממשלה היא עקימת אף פומבית מנתניהו, התנהלותו וכנות
כוונותיו.
היועץ המשפטי חותם את חוות דעתו הלמדנית
בציטוט תלמודי: "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו", אולם איננו מפרט
בפני קוראיו את הקשרו המלא של הציטוט.
המקור
התלמודי לציטוט זה עוסק בחשד שוחד: שופט או עד שהביאו לכך שאדם
יזכה בנכס, קובע התלמוד, רשאים מבחינה פורמלית לרכוש את הנכס,
ואף על פי כן מדובר במעשה מכוער שיש להתרחק ממנו. היועץ עצמו
מדגיש איפוא: "למוד ניסיון אציין, כי אסור שעם סגירתו של תיק
יוצגו הדברים לציבור, על ידי צדדים מעונינים, כעולם שכמנהגו
נוהג, וכאילו הכל ראוי ותקין והכל זך, והנוגע בדבר יוצא הוא או
פרקליטו ומעיד על כך את הכתוב בהחלטה; רחוק מזה. ואל יטעו
הבריות. חובה לומר זאת, כי כבר היו דברים מעולם. אכן, זכאי כל
אדם ללמד על עצמו זכות, אך ראוי שהוא והציבור יקראו היטב את
הנאמר, ודי לחכימא."
אין להתקנא באליקים רובינשטיין. עוד בטרם
פירסם את חוות דעתו ידעו הכל כי תהיה אשר תהיה חוות הדעת, תימתח
עליה ביקורת מצד זה או אחר, אנשים – אלה או אחרים – יצקצקו
בשפתיהם ויקרצו בעיניהם, ויגחכו כרומזים לנטייה פסולה של היועץ.
אילו היה היועץ המשפטי לממשלה מחליט להעמיד את נתניהו לדין היו
אומרים עליו שהוא אשכנזי וחילוני ושנתניהו מזרחי ודתי, ומשהחליט
לסגור את תיקו יהיה מי שיאמר כי הוא לא גילה אומץ ציבורי מספיק.
רובינשטיין עצמו מודע לכל אלה ומשתף את קוראי חוות דעתו במצוקתו.
"החלטה זו" – הוא קובע – "עלולה לעורר הדים ציבוריים, מצד תומכי
מר נתניהו או מתנגדיו, וכדברי נתן אלתרמן בשירו על בנימין מטודלה
'מרעיו שדיברו בו טובות, משונאיו שדיברו דברי בלע'. נושא זה אינו
מענייננו כתביעה כללית, אך אוכל רק להביע את התקווה כי לא על
גבנו יחרשו חורשי הפוליטיקה, ולוואי ולא תהיה זו תקוות שווא."
לגוף העניין, אין ספק כי החלטתו של היועץ
המשפטי התקבלה לאחר שיקול דעת והיסוסים לא מעטים. חוות הדעת
הציבורית, למרות שלהלכה הצדק קיומה הוא בחובת ההנמקה של החלטות,
איננה מאפשרת, לאמיתו של דבר, להעריך האם שיקולי המהימנות ששקל
היועץ הם סבירים. בעבירה העיקרית המיוחסת לבנימין נתניהו, עבירת
השוחד, קובע היועץ כי אמנם, הדעת נותנת שמר נתניהו ידע על קיומו
של חוב פרטי לעמדי בשעה שהאחרון ביקש ממנו טובות הנאה, הגם שהדבר
אינו נקי מספקות ראייתיים. ההחלטה שלא להעמיד את נתניהו לדין
מבוססת, אם כן, על הקושי להוכיח את המחשבה הפלילית, שקיומה נדרש
כתנאי להרשעה בעבירה. לעניין זה אין היועץ מספק בחוות דעתו
נתונים מספיקים המסבירים מדוע אין הוא רוחש אמון לגרסת עמדי.
"אין זו דרכנו לפרט ולהרבות דברים לגבי טיבה של עדות פלוני, שלא
הובאה לבחינתו של בית המשפט", הוא קובע, ואנו נותרים אפוא
בבורותנו.
בסיכומו של דבר, נראה כי המצב החברתי שאנו
נמצאים בו לאחר החלטת היועץ טוב בהרבה משהיה לפניה. מחד גיסא, לא
הגענו למצב המפוקפק מבחינה שלטונית שבו גורם משפטי-ביצועי חורץ
לשבט גורל פוליטי, ומאידך גיסא לא ניתנה לגיטימציה לשחיתות.
בתנאי הפתיחה הגרועים שבהם נמצא היועץ המשפטי – מדובר בהישג.
הפרופסור רון שפירא הוא מרצה בפקולטה
למשפטים, אוניברסיטת בר אילן
(27.09.00, 20:21)
חדשות ב-SMS -
עדכונים מחדר החדשות של ynet ישירות לסלולרי שלכם.
|