בימים אלה טורחת ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת על הכנתם לקריאה ראשונה של התיקונים שהציעה ועדת הבחירות המרכזית בחוק הבחירות לכנסת. מלאכה פרטנית זאת היא ממין ההתפתחויות הסמויות מן העין, אשר במועד התרחשותן אין איש מבחין בהן חרף חשיבותן. חשיבות זאת תתברר ככל שיתקרב מועד הבחירות, שבמסורת הפוליטית שלנו הן צפויות בכל עת. ובכל מקרה, המועד הקבוע לבחירות הבאות הוא נובמבר 2006.

בין התיקונים המוצעים על-ידי ועדת הבחירות, אך המעוררים מחלוקת בוועדת החוקה, הוא ביטול סעיף 26(ה) לחוק הבחירות לכנסת, המורה על הצגת פנקס הבוחרים בשלמותו לעיון הציבור באמצעות האינטרנט. סעיף זה נחקק בנובמבר 2002 כמעט בחשאי. הסעיף, שלא הופיע בהצעת החוק הממשלתית לתיקון חוק הבחירות לכנסת, נוסף בדיוני ועדת החוקה, שהכינה את תיקוני החוק לקריאה שנייה ושלישית. הוא התקבל אגב קבלת תיקונים אחרים, לא עורר כמעט כל מחלוקת, ומאז ועד היום הוא מופיע בספר החוקים מבלי שהזדמנה האפשרות ליישם אותו.

משמעות הסעיף הנחבא הזה היא, שעם פרסום הפנקס, תהיה בידי כל חוקר פרטי, משרד פרסום, גוף פוליטי או סקרן סתם, רשימה מלאה של אזרחיה הבגירים של מדינת ישראל, בצרוף שמות הוריהם, שנת הלידה שלהם, מספר תעודת הזהות שלהם וכתובתם. הרשימה תוכל לשמש לעשיית כל חיתוך אפשרי ולכל מיון שהוא. שינוי כזה ישנה לגמרי את הפרקטיקה הנוהגת באשר לחקירות פרטיות, הטרדות אישיות, שיווק ופרסום. נשים יפסיקו לשקר באשר לגילן, סטודנטים יקראו את ציוניהם של חבריהם לספסל הלימודים, ופרסומאים יוכלו לדוור באופן ישיר דברי דואר לקבוצות חיתוך ממוקדות.

אמנם, גם היום ניתן להשיג חלק מן הנתונים הללו, אולם לא כרשימה מקובצת ומקפת, ורק תוך השקעת ממון וזמן. ברך כלל, כרוכה השגת נתונים כאלה בהפרה של החקיקה הנוגעת למאגרי מידע. ניתן, גם כיום, לפנות בשאילתה למשרד הפנים לצורך קבלת שמו ומענו של אדם מסוים (בתמורה לתשלום אגרה). פרטים אחרים, כגון תאריך לידה, שמות הורים וכו', נמסרים ממרשם האוכלוסין רק ל"אדם שיש לו לכאורה עניין בדבר", ולא לכל מאן דבעי.

פנקס הבוחרים עצמו, אף ללא פרסומו באינטרנט, מאפשר לכל אדם לברר האם "הוא או זולתו" נכללים בפנקס, אך ללא הפרטים האישיים הנוספים, ועל סמך שאילתות פרטניות בלבד. הפרסום באינטרנט יסיר את כל המחסומים והסייגים, ויאפשר גישה מלאה למידע לכל אדם המחובר לרשת האינטרנט.

אין אח ורע לחקיקה דומה במדינות אחרות. בבריטניה נחקק בעבר חוק דומה, אך הוא בוטל בלחצן של אגודות לשמירת זכויות האזרח, והומר באפשרות חוקית לפרסם רק את שמות הבוחרים המוכנים ששמם יופיע ברשימה המתפרסמת. בארצות הברית לא קיימת רשימה מרוכזת של מרשם הבוחרים הפדרלי ולא קיימת זכות עיון במרשם המלא במדינות השונות.

באוסטרליה ובניו-זילנד ניתן לרכוש רשימות חלקיות (בהיקף של אלפי שמות אחדים) של איזורי קלפי, ואף זאת - ללא פרטים אישיים נוספים. בגרמניה ובאוסטריה החוק אוסר בחומרה על גילוי פרטים ממרשם הבוחרים, חוץ ממידע הניתן לאדם באשר לפרטיו שלו.

דומה, כי בשורש החוק הבעייתי הזה שלנו, נעוצה הערכה-בחסר של רעיון הפרטיות ואי-הבנה של היותו אחד הפרמטרים המשמעותיים של איכות חיים. אנשי השלטון נוטים להיות מרוכזים בעצמם, ומשום כך הם סבורים בטעות, כי הליכי הבחירה בהם חשובים לנו יותר מן הזכות שלנו שיניחו לנו לנפשנו. ואולם הפרטיות היא חלק מאיכות חיינו, מתפיסת הזהות שלנו ומרווחתנו הפסיכולוגית.

כאשר ראה בלעם את "ישראל שוכן לשבטיו", בירך אותם במילים "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל". במסכת בבא בתרא מוסבר: "מה ראה בלעם? - ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה לזה. אמר: ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה".

הטענה הסתמית "מה אכפת לך?" מחמיצה לגמרי את אפיה של הזכות לפרטיות. הזכות של אדם שיניחוהו לנפשו תוארה עוד בשנת 1890 על-ידי השופטים האמריקנים סמואל וורן ולואיס ברנדייס כ"מקיפה שבין הזכויות וכזאת המוערכת ביותר בידי בן תרבות". היא כוללת את זכותו של אדם שלא להיות מושא לתשומת לב חוקרת, ואת יכולתו לשלוט על המידע שיש לאחרים על אודותיו.

ככל שהפרטים האישיים מופעים במאגרי מידע רבים יותר, ונתונים במידה רבה יותר לסיווג, מיון, שכפול ועיבוד - כן קטנה השליטה שיש לאדם על הנבדלות של זהותו. וככל שיכולת העיבוד, המיון והשכפול רבה יותר - כן גוברת הפגיעה.

זהו ההיגיון שהנחה את המחוקק בהטלת המגבלות הקיימות על הקמת מאגרי מידע ועל מסירת מידע ממרשם האוכלוסין, אך משום מה הוא הושעה באשר לפרסום פנקס הבוחרים.

למרבה השמחה, ההוראה החוקית על פרסום פנקס הבוחרים באינטרנט לא בוצעה בשלוש שנות קיומה. ברם, מועד הכנת רשימות הבוחרים לכנסת הבאה מתקרב, ועתה הוא המועד לתקן את התאונה החקיקתית. יש לקוות, אפוא, שהמחוקקים ישכילו להבין את הפגיעה הנגרמת כתוצאה מן ההוראה הייחודית הזאת, ויבטלו אותה עוד בטרם הכנת פנקס הבוחרים.