חוק החברות החדש מאפשר לפרט להתאגד בצורת חברה של אדם אחד, אך אליה וקוץ בה: התאגדות מסוג זה, בפרקטיקה הנוהגת בישראל, יש בה כדי להקל על בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולזהות את האדם האחד עם החברה.

חברת "אדם אחד"
זכות ההתאגדות, המהווה חלק מזכויות היסוד של האדם בישראל, הוקנתה לכל אדם על פי סעיף 2 לחוק החברות. הזכות נושאת אופי חוקתי ומאפשרת לכל אדם לייסד חברה, כל עוד אין מטרתה נוגדת את החוק, בלתי מוסרית או נוגדת את תקנת הציבור.

סעיף 3 לחוק מכיר במיוחד באפשרות להקים חברת יחיד One Man Company. כותרת הסעיף היא: "חברת אדם אחד", והוא קובע כי "לחברה יכול שיהיה בעל מניה אחד". הסעיף מהווה חידוש נוסף של החוק על פני פקודת החברות, שחייבה כזכור שני חברים לפחות לשם ייסודה של חברה פרטית.

בעבר, אם חפץ גורם יחיד לנהל עסק באמצעות חברה, היה עליו לצרף בעל מניות נוסף. במקרים רבים נעשה הדבר על מנת לקיים את דרישות הפקודה בלבד, בעוד שבעל השליטה בחברה היה למעשה בעל המניות היחידי, ולמחזיק השני לא ניתנה כל שליטה או השפעה ממשית בחברה. החוק החדש ייתר את הצורך בבעל מניה שני, בהכירו במציאות המעשית של חברת אדם אחד.

יצוין כי מבנה של גורם יחיד, כבעל השליטה בחברה, קיים הן בחברות פרטיות קטנות או משפחתיות, והן בעסקים המתנהלים באמצעות חברת ניהול או החזקות, ששולטת בחברות תחתיה ומחזיקה באופן בלעדי במניותיהן, כמו גם באשכול חברות, הנשלטות באורח בלעדי על ידי חברה אם.

החברה - אישיות משפטית נפרדת
עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה מהווה רעיון בסיסי בדיני תאגידים. בתי המשפט בישראל, בעקבות פסק הדין הידוע בעניין Salomon שניתן באנגליה בשנת 1897, נתנו תוקף לכך שלחברה אישיות משפטית נפרדת מזו של חבריה וקבעו עיקרון זה כהלכה פסוקה בישראל.

חוק החברות החדש, שאימץ במידה רבה דוקטרינות שגובשו בפסיקה, קובע כי חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד (סעיף 4 לחוק).

ייסוד חברה, על פי החוק, יוצר אישיות משפטית העומדת בפני עצמה ונפרדת מזו של חבריה. לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת נודעת משמעות מעשית, בין היתר, בעת שיוך הזכויות והחובות בין החברה לבין בעלי מניותיה, אחריותם של בעלי החברה לחובותיה, סוגיות הקשורות לבעלות בנכסים, יריבות בהליכים משפטיים, וכן בהיבטי מיסוי והיבטים פיננסים אחרים.

הרמת מסך ההתאגדות
עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה חל באופן יחסי, פן יתאפשר ניצולו למטרות פסולות. על אף עיקרון חשוב זה, במקרים המתאימים ירים בית המשפט את מסך ההתאגדות, וייצור קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות, בהתעלם מאישיותה הנפרדת של החברה.

על פי חוק החברות החדש, הרמת מסך ההתאגדות, בהגדרתה, הינה ייחוס זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה, או בכיוון ההפוך, ייחוס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניה לחברה.

החוק החדש קובע במהותו כי (סעיף 6) בית המשפט רשאי להרים את מסך ההתאגדות אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן. החוק אינו קובע רשימה סגורה של מצבים אלא מתווה את החריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, במטרה להניח לפסיקה בעניין להמשיך ולפתח את הכללים.

כך, על פי דברי ההסבר להצעת החוק, לאור אופיה המיוחד של דוקטרינת הרמת המסך, הגמישות הנדרשת ממנה וההיקף הבלתי ניתן לצפייה של תחולתה.

על פי בית המשפט העליון: "הרמת מסך מוכרת ואפשרית בהיקף זה או אחר, הכל לפי טיבו של העניין, הן כדי למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעה בזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם עשיית הצדק והיושר ושמירה על שלום הציבור". (ע"א 4606/90).

יצוין כי נוסח הוראות חוק החברות החדש בהקשר עם הרמת המסך, זכה לביקורת נוקבת מצד משפטנים, שהתבססה בין היתר על כך שההוראות רחבות וגורפות מדי. החוק הסמיך למעשה את בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות במקרים אשר ייראו לו ראויים, דבר, שעל פי הטענה, עלול בין היתר ליצור חוסר ודאות המקשה על ניהול עסקים, בעיקר בשל היעדר היכולת לצפות את התוצאה מראש.

בתאוריה, סוג החברה אינו גורם בהרמת מסך
הקשר שבין הרמת המסך ובין סוג החברה ואופן השליטה בה, העסיק מלומדים גם בימים בהם היתה פקודת החברות בתוקף.

על פי פרופ' ציפורה כהן, על בתי המשפט לשמור בעקביות על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, למעט באותם המקרים בהם תקנת הציבור מחייבת כי בית המשפט יבצע הרמת מסך, שבמסגרתם כללה את המקרים של ניצול החברה לצורך תרמית, עקיפת התחיבויות חוזיות והפרת חוק.

פרופ' כהן ביקרה את הותרת שיקול הדעת בעניין זה בידי בית המשפט, והשיבה בשלילה על השאלה אם יש ליתן תוקף למציאות הכלכלית בהבדל מהלבוש המשפטי, במקרה של קבוצת חברות בשליטה אחת.

על פי פרופ' כהן, אין מקום להרמת מסך מעל חברות המהוות קונצרן כלכלי אחד, וזו עלולה לפגוע באינטרס ההסתמכות ובמידת הוודאות החיוניים בעולם המסחר. לשיטתה, באותם מקרים בהם דורשת הכלכלה המודרנית להתייחס אל קונצרן כלכלי כגוף אחד, מן הראוי להשיג תוצאה זו באמצעים חקיקתיים.

על פי פרופ' סמדר אוטולנגי, חברת יחיד או חברת משפחה אינה צריכה להיות גורם בהרמת מסך, ולגישתה, זו גם הדעה הרווחת בקרב המשפטנים. שימוש שלא כהלכה באישיותה המשפטית של החברה, או אי הקפדה על ההפרדה בין האדם לבין החברה, הם שיגרמו להרמת מסך לגבי חברת יחיד או חברת משפחה, כמו גם לגבי חברות מסוג אחר.

נבהיר כי ל"חברה משפחתית" או "חברת משפחה" נודעת משמעות בעיקר בדיני מסים, ולענייננו, בדיני תאגידים, מדובר בחברה פרטית לכל דבר ועניין. לשיטתה של פרופ' אוטולנגי, כל עוד החוק מתיר התאגדויות מסוג חברת יחיד או חברת משפחה, אין מקום להתעלם מהן בדרך של הרמת מסך. דברים אלה, שנכתבו על רקע פקודת החברות, מקבלים משנה תוקף לאור חוק החברות החדש.

במציאות, סוג החברה "מגביר את הנטייה" להרמת המסך
בפסק דין שניתן לאחרונה ציין בית משפט השלום: "מקובלת עלי ההשקפה לפיה כאשר מדובר בחברה פרטית קטנה, ששולט בה אדם אחד, תגבר נטייתו של בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות".

יצוין כי השופטת דותן בפסק הדין ציינה כי ההשקפה שתיארה מקובלת עליה כאימרת אגב בלבד, ואת פסק הדין ביססה על עילות אחרות, באומרה כי "סוג החברה אינו משמש כשלעצמו תחליף לעילה להרמת מסך".

בית המשפט העליון, לאחר שבעניין מסוים הגיע למסקנה כי צודק וראוי בנסיבות העניין להרים את המסך, פסק: "מסקנה זו מתחזקת בכך שמדובר בענייננו בחברה פרטית משפחתית קטנה, שמעבר למעטה המשפטי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות. הלכה מקובלת עלינו, שמצאה ביטויה בפסקי דין לרוב, היא שבמקרה כגון דא יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת המסך". (פס"ד מוברמן)

כאן הפנה בית המשפט העליון לשני פסקי דין, האחד בו נדון חיוב במס עיזבון של בעלי המניות בחברה משפחתית, ששימשה את צורכי המשפחה (ע"א קליר), והשני בו נדונה חברת מעטים, שבשליטת משפחה אחת, ששימשה כבעלים של דירה (בג"צ ברגהיים). נציין כי האחרון זכה לביקורת מצד פרופ' אוטולנגי, שהסתייגה מהרמת המסך באותו מקרה, ומההנמקה לה.

דברי בית המשפט העליון הנ"ל שימשו את בית משפט השלום באשדוד, בפסק דין בו קבע כי "הואיל ומדובר בחברות פרטיות קטנות, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותן, ניתן להבחין כי הינן מנוהלות כעסק פרטי, ההלכה המקובלת, אשר מצאה את ביטויה בפסקי דין רבים, היא שבמקרה כגון דא, יגלה בית המשפט פתיחות וליברליות בהרמת המסך" (השופטת ו' מרוז בפסק דין ספרינט מוטורס נ' תור מיום 13.4.00).

זהו, בכל הכבוד, אזכור לא מדויק של העמדה שהביע בית המשפט העליון, באופן שעלול לכרסם בצורה בלתי נאותה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. בית המשפט העליון דן בחברה משפחתית המתנהלת כעסק הדומה לשותפות, בדומה לאחריות אישית של השותפים, ולא באופן כללי, בחברה פרטית, קטנה ככל שתהיה.

נציין עוד כי בעניין אשכול חברות, טרם נקבעה הלכה פסוקה בבית המשפט העליון בסוגיה של הרמת מסך והתעלמות מהאישיות הנפרדת (רע"א 8472/96 ההסתדרות הכללית נ' מושב שיתופי מולדת).

חברת אדם אחד והרמת מסך - מה רצוי?
נטייה גוברת של בתי המשפט להרמת מסך בחברות בהן שולט אדם אחד, יש בה כדי לערער למעשה על מבנה משפטי המוכר כיום בחוק החברות. חברה פרטית יכול שתהא נשלטת על ידי גורם אחד בלבד, וזאת באופן חוקי ובלתי חריג.

שליטתו של גורם אחד בחברה אין בה כשלעצמה כדי לזהות את אישיותה המשפטית של החברה עם אותו גורם גופו. האוטונומיה של הרצון החופשי, העומדת בבסיס חוק החברות החדש, עומדת הן לפרט המתאגד, והן לצד שלישי, הגורם המתקשר עם החברה ורואה בה אישיות משפטית נפרדת.

נראה כי בהיעדר עילה להרמת מסך התאגדות, אין ולא צריכה להיות משמעות לכך שהחברה פועלת או נשלטת באמצעות אדם או גורם אחד. לעניין הרמת המסך, גם אם ניתן להניח כי לאלמנטים מסוימים הקשורים עם העובדה שלחברה בעל מניות אחד יהיו משמעויות לגבי העילות הקלאסיות, המצדיקות את הרמת המסך במקרה מסוים, הרי שהשקפה כזו, כשלעצמה, יוצאת מנקודת מוצא השמה לאל את האישיות המשפטית הנפרדת בהיותה של אדם אחד, וזאת מבלי שהדבר יהווה עילה שבדין ואף בניגוד לדין.

ממילא, שיקול הדעת הניתן לבתי המשפט בהרמת מסך ההתאגדות הוא רחב מספיק, ובמרבית המקרים ניתן להגיע לתוצאות דומות, מבלי להידרש לסוג החברה או למספר בעלי המניות.

מה עוד? לחברה בישראל אפשר שיהיה בעל מניות אחד, אך המציאות מלמדת כי אפשר שיהיה בכך כדי לעודד את בית המשפט לזהות אותו עם החברה. הגם שסוג החברה אינו מהווה עילה בפני עצמה להרמת מסך ההתאגדות, על פי הפרקטיקה הנוהגת כיום, בחברת אדם אחד אפשר שימצא בית המשפט, ביתר קלות, נסיבות המצדיקות זאת.

---

עו"ד דור חזקיה שותף במשרד עורכי הדין חזקיה - חכמון, העוסק בתחום האזרחי מסחרי ותחום ההיי-טק.

כל המידע הנכלל במאמר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על המשתמש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על המאמר. המחברים והמערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ו/או המשתמשים באתר.

---